תפריט

בס

בס"ד

 

ל"ג בעומר – בין ר' עקיבא לרשב"י

פרשת בחקותי – אייר תשע"א

 

קביעתו של ל"ג בעומר כיום של שמחה נשענת על שני מקורות, האחד – דעת חז"ל, שביום זה פסקה המגפה שפשטה בקרב תלמידי ר' עקיבא, וכאות תודה קבעו יום זה כיום שמחה. הגמרא אומרת:

"...שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה...כולם מתו מפסח ועד עצרת[בין פסח לשבועות]..." (יבמות סב:ב )

 המדרש מציין שכוונת הגמרא היא "עד פרוס העצרת", כלומר עד כשבועיים לפני חד שבועות. אולם ר' שרירא גאון, טוען שהם לא מתו במגפה, שהרי כיצד יתכן שהמגפה פגעה רק בתלמידי חכמים? אלא, הוא רואה קשר בין תמיכתו של ר' עקיבא במרד הרומאים ובבר כוכבא, לבין מיתת תלמידיו: "והעמיד רבי עקיבא תלמידים הרבה. והיה השמד [גזירות דת] על התלמידים של רבי עקיבא.."(איגרת רב שרירא גאון, פסקה י"א), הם כנראה הלכו אחרי רבם, ובעידודו הצטרפו לצבא בר כוכבא ושם מצאו את מותם. אם כי אפשר לקשר בין הגמרא לדברי רב שרירא גאון, שעובדת מותם בקרב קשורה גם לחוסר הכבוד שנהגו ביניהם.

השנית, מיתתו של ר' שמעון בר יוחאי ביום ל"ג בעומר. ר' שמעון היה מבחירי תלמידיו של רבי עקיבא, שמו נודע בעיקר בשל התעסקותו הרבה בתורת הסוד והקבלה. לשיטתו היעוד האידיאלי של האדם בעולם, הוא אך ורק לימוד תורה. בגמרא מסופר שאליהו בא להודיע לרשב"י ולבנו ר' אלעזר שבטל צו המלכות להורגו, אך כשיצאו מהמערה:

"..חזו אינשי דקא כרבי וזרעי,[ראו אנשים שהיו חורשים וזורעים] אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!.." (שבת לג:ב )

לרשב"י ובנו לא ברור כיצד אנשים עוסקים בחיי שעה – עבודת כפיים, ומזניחים תלמוד תורה! ביטוי לכעסם היה, שכל מקום שהביטו בו בשעה זו נשרף. עד שיצאה בת קול והבהירה להם שאין הם ראויים ומוכנים לחזור לעולם החופשי, עולם שבו יש ערך גם לעבודת כפיים! לצד לימוד התורה. לכן הם חזרו למערה לעוד שנים עשר חודשים, שבסיומם:

"...יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו...בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא,[לקראת ערב שבת ראו שאדם עם שני בדי הדס], ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד?[תסתפק באחד] –[אמר] חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי[ראה] כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו[נתיישבה דעתם]. (שבת לג:ב)

 יום מותו של רשב"י גרם לזעזוע בקרב חכמי הדור. אולם, בעיני רשב"י היה זה יום של שעת רצון דווקא, שבו היה יכול למסור לתלמידיו את תורת הסוד. שהרי מבחינתו ברגע שיש שעת רצון, יש סיכוי ממשי לגאולה:"...וכד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא ולמנדע ביה קצין וחושבנין ובההוא זמנא אתגליא לכלא.." (זוהר כרך א וירא  קיח:א ) תרגום - כאשר יקרבו ימי המשיח לבוא, אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצוא ולגלות את סודות החכמה, ולדעת לחשב את הקץ, ובזמן זה יתגלה [המשיח]. תאור מותו של רשב"י בזוהר, הוא המקור העיקרי להילולא שחוגגים כיום על קברו. בספר הזוהר נאמר:

"..כל ההוא יומא לא אפסיק אשא מן ביתא ולא הוה מאן דמטי לגביה דלא יכילו דנהורא ואשא הוה בסוחרניה,.."[כל אותו היום לא פסקה האש מביתו של רשב"י, ואיש לא יכל להגיע אליו מפאת האש שמסביב]..בתר דאזיל אשא חמינא ...דאסתלק מן עלמא אתעטף שכיב על ימיניה ואנפוי חייכין,..[לאחר שפסקה האש, ראינו...שרשב"י שוכב על ימינו ופניו מחייכות]..בתר דנפק פורייא...שמעו קלא עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון [אחר שיצאה מטתו שמעו קול, עלו ובואו להילולא של רבי שמעון].." (זוהר - האדרא זוטא כרך ג, האזינו רצו:ב )

ממנהגי ל"ג בעומר – ניתן לראות דבר מעניין, המנהגים משלבים בין שני המקורות כך שהם עושים את ל"ג בעומר כיום חג שהתפתח עם ההתרחשויות ההיסטוריות של העם.

א.      המדורות – מסמלות את האש שליוותה את רשב"י בשעת מותו, אך גם את אור תורת הנסתר שהאיר רשב"י ביום מותו. בנוסף היא מציינת גם את אש המרד.

ב.      הקשת – הגמרא בירושלמי אומרת:".כל ימיו של רבי שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן.." (תלמוד ירושלמי, ברכות פרק ט דף יג טור ד /ה"ב ), לדעת חז"ל הקשת מסמלת את מידת הדין, והיות ולא נראתה הקשת בימי רשב"י, הדבר מעיד שהוא פתר את מידת הדין מבני ישראל כל ימיו. אך הקשת מסמלת גם את מלחמתו של בר כוכבא ברומאים. ע"פ החסידות – ככל שתמתח את מיתרי הקשת כך החץ יעוף רחוק יותר, ובאופן דומה, ככל שתאמץ את התורה אל ליבך, כך תוכל להפיצה למרחקים גדולים יותר.

ג.       חתונות – מנהג החתונות מבוסס על דברי הגמרא הטוענת שכל נפש צדיק שעולה למרום, היא ככלה חדשה לפני ה' "...ושמח בהם ככלה חדשה. רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק.." (מסכת מועד קטן כה:ב) וכשם שנפשו של רשב"י זכתה למעין חתונה ביום זה, כך ימים אלה מהווים סגולה להצלחה בחיי הנישואין, גם העובדה שחלק מהעדות מפסיקות את ענייני האבלות על תלמידי ר' עקיבא, אחרי ל"ג בעומר, היא סיבה לענייני נישואין אחר יום זה.

ד.       עלייה לציון [לקבר]-  השטתחות על קברי צדיקים כמעט ולא קיים במקרא, ואפילו בתקופת התנאים והאמוראים, היה נדיר מאוד. אולם מרגע שהדבר נעשה תדיר יותר ויותר, מצאו חכמים להזהיר: "..והמשתטח על קברי צדיקים אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מאת הש"י שיתן אליו רחמים בזכותם.." (אליה רבה סימן תקפא)

 

שבת שלום ומבורך

אלעזר בן שושן

 

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ח

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ח

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר