תפריט

בס

בס"ד

 

 

ערים גדולות ובצורות

פרשת עקב - - אב תש"ע

  

בפרשת עקב משה פותח בהכנה מנטאלית של העם לקראת כיבוש ארץ ישראל. הוא פונה תחילה למבוגרים שבהם, אלה שיכלו לזכור את האותות והמופתים שעשה הקב"ה במצרים, עד שהוכרעה האימפריה המצרית והוכרחה לשחרר את בני ישראל מעבדותם.

"... כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם: לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם: הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם.." (דברים פרק ז:יז-יט)

 לא לחינם משה פונה דווקא לדור המבוגרים, שהרי הם העדות החיה לכל הנפלאות שהיו מנת חלקו של העם עד הגיעו למעמד זה. אך הם גם העדות לכך שבני ישראל היו כבר במעמד כזה לפני שלושים ושמונה שנה, ערב חטא המרגלים! ובגלל פחדנותם להילחם על הארץ, נגזרה עליהם מיתה ונדודים במדבר, עד שיכלה כל הדור שיכל לאחוז בנשק ולהילחם על ארץ ישראל, ולא עשה זאת. משה מעודד את העם בכך שהוא מבטיח להם הגנה וסיוע של האל במלחמה לכיבוש הארץ מידי העמים היושבים בה.

"..וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה: וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם:וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בְּיָדֶךָ וְהַאֲבַדְתָּ אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם.." (דברים פרק ז:כב – כד) )

משה אומר לעם, בצורה הגלויה ביותר כי המלחמה לא תהיה קצרה כלל ועיקר. אך המסר החשוב בדבריו הוא שהיא תהיה שונה מכל המלחמות שהכירו עד כה, היא תתנהל בעיקר ע"י בני אדם – עם ישראל. אך עם זאת היא כמובן תהיה תחת חסות אלוקית. עדות לכך ניתן ללמוד ממבנה פסוק-כב: הוא פותח בכך שהקב"ה הוא זה שימגר את יושבי הארץ מפני בני ישראל "..וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט.." אולם הוא מיד מבהיר שחלקם של בני ישראל במלחמה זו הוא בעל משמעות גדולה, הם אלה שבפועל יצטרכו להילחם: ".. לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.." משה מעוניין להבהיר שכל מלחמה שבני ישראל ילחמו בעתיד, תהיה מלחמה פיזית עם חסות של הקב"ה, אולם, חסות זו תתקיים בתנאי שתהיה התודעה בעם: "..כי לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.."

מדוע חשוב למשה להדגיש את חלקו הגדול של העם בכיבוש הארץ, בייחוד לאור העובדה שגם במלחמה זו הקב"ה יסייע בידם? נראה כי התשובה לכך קשורה גם היא לרמה הפסיכולוגית. מלחמה מסוג זה נועדה כנראה לחזק את הקשר של העם אל הארץ. לכן השינוי כאן הוא מתבקש, בייחוד לאור בעובדה שכל המלחמות שהיו במדבר לא נועדו לשם התיישבות, אלא רק מכורח המציאות. מה גם שאין דומה דבר הבא בקלות יחסית, לדבר שהשקעת בו את מירב כוחותיך. אפשר לטעון שבשל כך כל מלחמות ישראל שהיו במדבר  התנהלו בדרך נס, ובעיקר כדי לאפשר לבני ישראל לצעוד לעבר הארץ המובטחת, מבלי לפתח זיקה למקומות שאותם כבשו במדבר. אם כי ברור לחלוטין מדברי משה, שגם במלחמה זו הקב"ה יעשה נסים שיסייעו לעם לגבור על אויביו.

 דבריו של משה בפרשה זו מלמדים אותנו דבר מעניין מאוד, שעם הכנה פסיכולוגית טובה ניתן לומר דברים קשים ביותר בדבר חוזקו והגנתו של האויב, מבלי שהדבר יחשב למהלך שירפה את רוח העם! לראיה משה משתמש בתיאורים הדומים מאוד לתיאור שהיה בפי המרגלים, שעליהם נאמר שהוציאו את דיבת הארץ רעה. משה אומר:

"..שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם: עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק.." (דברים פרק ט : א –ב)

האברבנאל בפירושו לספר דברים, מציין שמשה מעמיד לפנים את האמת ללא כחל וסרק. הוא מציין כי האינפורמציה שמביא משה נוגעת לשלושה תחומי: אוכלוסיית האויב, מבנה עריו, ואיכות מנהיגיו.

"...והערים גדולות ובצורות..ולפי שחוזק האומה תלוי אם בעם בכללו, ואם בחוזק הערים שלא יוכלו האויבים לכבשם ואם בשרי הצבא אם הם גבורים..." ((אברבנאל, פירוש לספר דברים)

הרמב"ן בספר במדבר תמהה על האינפורמציה שמשה מבקש מהמרגלים להביא אליו מארץ ישראל. הוא שואל מה האופציה שעומדת בפני משה באינפורמציה זו, ואם היא לא תהיה טובה בעיניו ובעיני העם, האם בכלל עומדת בפניו אופציה להחזיר את העם מצרימה? ובכלל מה חטאם של המרגלים אם משה עצמו משתמש באינפורמציה זו כאשר הוא מתאר את מבנה הארץ וחוזקו של העם היושב בה.

"..שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים .. ואם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה למה יניא את לב בניהם כהניא המרגלים את לב אבותם. ועוד מה טעם למשה רבינו בשליחות הזאת, אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב, ואם רעה או שהעם חזק, סבור הוא שיחזירם למצרים.." (  רמב"ן במדבר פרק יג פסוק ב )

כדי לישב את תמיהתו של הרמב"ן, צריך להתבונן בתשובתו לדברי משה, לשיטתו, כאשר משה שולח את המרגלים הוא עושה זאת מתוך מטרה להרים את מורל העם:"..והכל לשמחם כי צבי היא לכל הארצות, ויעלו בה בחפץ גדול..." (רמב"ן במדבר, שם). למשה ברור שהארץ היא ארץ זבת חלב ודבש, וברור לו שהעמים היושבים בה חזקים הם, הוא לא זקוק למידע שהם יביאו אליו, הוא מאמין שכך הדבר מתוך דברי האל אליו. אולם היה חסר נדבך נוסף בתהליך שהיה אז – הכנה פסיכולוגית ראויה. לכן האינפורמציה שנמסרה לעם ובעיקר בדרך שהיא נמסרה, ללא הכנה פסיכולוגית ראויה, לעיני כל העם ולא למשה בלבד, בנוסף לחילוקי דעות קשים בין חברי המשלחת, היא אשר בסופו של דבר גרמה לתוצאה הפוכה מזו שאליה התכוון משה בשלחו אותם. עוד ניתן לומר כי יוצאי מצרים היו בעלי מנטאליות של עבדים, עדיין תחת יראת האדון. לעומתם דור הבנים שגדל במדבר לא חווה את העבדות ולכן לא היה בעל רגשי נחיתות, והעובדה שהצליח לשרוד במדבר היא אשר חישלה אותו בסופו של דבר להיות מסוגל לשמוע את דברי משה ולא לפחוד. אם נתבונן בדברי האברבנאל, נראה שחל מהפך במנטליות של העם, אם אצל דור יוצאי מצרים חווית ההתגלות , האותות והמותים, לא החזיקו מעמד זמן רב, הרי עתה צמח דור שניתן לפנות אליו באמצעות חוויות שהיו מנת חלקו במהלך הנדודים במדבר, אפשר להזכיר לו את הניסים והנפלאות שעשה לו הקב"ה במלחמות שפקדו אותו במדבר, כחלק מדברי העידוד אל העם.

                  

                                                                              (אברבנאל, פירוש לספר דברים)

 

 

 במהלך הנאומים שלו, משה פונה למגזרים שונים בעם. הדור אשר יכול להביא עדות חיה של מה שהוא ראה, ולעומתו הדור ששמע את ההיסטוריה מזקני העם, על הפסוק: "..אתה ידעת ואתה שמעת מי יתייצב לפני בני ענק.." (דברים ט:ב), אומר ר' חיים בן עטר ( רחב"ע):

                       

(אוה"ח דב' שם)

אולם כאשר מתבוננים בדברי הרחב"ע נראה כי משה מפנה את דבריו בעיקר לשתי קבוצות התייחסות. האחת – רוב העם, השניה - ליהושע בן נון וכלב בן יפונה, שהיו במשלחת המרגלים. בכך הוא פותר בעיה שצצה בפסוק "..אתה ידעת ואתה שמעת.." שהרי לא שייכת כאן ידיעה לכלל העם, מלבד לכלב וליהושע, אשר רק הם יכלו כמובן להעיד עדות ראיה על מה שאמרו שאר המרגלים בדבר אפיונם של ערי ארץ ישראל.

גם האברבנאל הולך בדרך דומה, ומציין כי עניין הידיעה והשמיעה מסתמכים על דברי המרגלים והעם אשר יצאו ממצרים. "..אתה ידעת מימי קדם ואתה שמעת מפי המרגלים..." (אברבנאל, פירוש לספר דברים)

לענ"ד, משה מוציא את האמת החיובית מכל מגזר שאליו הוא פונה, כשלנגד עניו מטרה אחת ויחידה- לעודד את העם ברגע האמת, הרגע שבו הם אמורים לחצות את הירדן ולהלחם על ארץ ישראל! אולם כאן מתעורר תמיהה נוספת, האם משה לא מגזים בתיאורים שהוא שם לפני העם:"... ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים.." הרי די היה לו לומר ערים גדולות ומבוצרות, עם חזק וכד' מה עניין התיאור "..בשמים.."? הרמב"ם במורה הנבוכים טוען שהתנ"ך משתמש בצורות ביטוי ספרותיות מגוונות, על צד ההשאלה, המשל ואפילו הגוזמא! ואין לקחת דברים כפשוטם

"..וכבר בארו ואמרו דברה תורה בלשון הבאי רוצה לומר הגוזמא, והביאו ראיה ממאמר ערים גדולות ובצורות בשמים, וזה אמת... וכן עוד צריך שיתבוננו מאד הענינים הנאמרים ע"צ [ על צד]ההשאלה, מהם מה שהוא מבואר נגלה לא יסופק על אדם, באמרו, ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף.. ויתבאר לך מה שנאמר ע"צ המשל, ומה שנאמר ע"צ ההשאלה, ומה שנאמר ע"צ הגוזמא.." (ספר מורה הנבוכים חלק שני פרק מז )

בדרך דומה הולך גם הר"ן בדרשותיו לספר בראשית, לשיטתו ההגזמה היא פועל יוצא של מי שבונה את הבניה, כגון מלכים אשר בונים ארמונות מפוארים, שיש בהם ביטוי לעושר ועוצמה. אך היא פועל יוצא גם של מי שמביט בבניין ומתרשם ממנו לכאן או לכאן.

"..ולזה גם כן הסכימו לבנות מגדל וראשו בשמים, כלומר גבוה מופלג כפי האפשרות, כאשר בא בפסוק אחר עם זה בשוה (דברים א כח) ערים גדולות ובצורות בשמים, כי כן היה ראוי למי שנבחר להיות מושל בעולם התחתון, שיהיה ארמונו ומגדלו גדול יתר מאד, עד שבראיית המגדל יתלבש כל רואהו פחד ומורא ושיהיה נראה מרחוק..." (דרשות הר"ן הדרוש הראשון ד"ה ולזה גם )

מוסיף על כך ר' יעקב מקלנבורג, בספר הכתב והקבלה, הוא טוען שהמילה שמים נגזרת מההשתוממות! לכן גם מושבו של הקב"ה, הוא בשמים, הכל משתוממים מהאין – סוף השמימי. כך גם כל דבר גדול ומפואר מעורר השתוממות אצל בני האדם.

"..ערים גדולות ובצורות בשמים,חז"ל אמרו, אשר דברה תורה לשון הבאי, לשון גוזמא, אבל בפשטות אפשר לומר, אשר בשמים, הוא ענין השתוממות והפלאה...וטעמו כאן [ לכן], גודל הערים וחזקם, הוא בדרך נפלא, עד שהאדם משתוממים עליהם...השמים ברא ה' לעיני בני אדם, להיות משתוממים ומתפלאים על ידם על גודל כבוד ה'.."

(הכתב והקבלה, דברים ט:א)

לענ"ד אפשר לומר שהכתב והקבלה מציג את דברי משה לא רק כדברי עידוד אלא גם כאתגר שמעמיד משה לפני העומדים לכבוש את הארץ. כלומר משה מעורר את סקרנותם של בני ישראל על מנת לזרז אותם לקראת המסע לכיבוש הארץ. סימוכין לטענה זו אפשר להביא דווקא מהדוגמא שמציין הכתב והקבלה, כאשר הוא מציין את הסקרנות הטבעית שיש לכל בן אנוש לראות מה נמצא מעבר לקצה גבול הראיה של האדם, כשהוא מביט השמימה.

 

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר

חזרה לדף הראשי - פרשת השבוע

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ט

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ט

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

שולחן עבודה אורט

משחוק בהוראה

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר