תפריט

בס

בס"ד

 

שבת: תזריע מצורע

יום העצמאות – חג דתי או אזרחי?

חג העצמאות – אייר תש"ע

 

חג העצמאות הוא החג הצעיר ביותר בהוויה היהודית, למעט יום ירושלים שגם בו אמנם יש מאפיינים של חג, אבל הם כמובן בעיקר מבחינה אזרחית. מבחינה הלכתית יום ירושלים הוא במעמד שונה מזה של יום העצמאות. הכרזתו של יום העצמאות כיום חג מבחינת החוק שהתקבל בכנסת, לא מעלה ולא מורידה דבר מהדיון ההלכתי. ואכן החוק התייחס בעיקר להיבטים האזרחיים, ומשמעותם לגבי הטקסים שיציינו את היום כיום חג לאומי – אזרחי, כיום שבתון וכד',  כפי שמצוין בחוק יום העצמאות. עם זאת בדיון על הצעת החוק עלו גם היבטים דתיים, כגון הדרישה של חברי כנסת שלא מהמפלגות הדתיות דווקא! לתת ליום זה צביון של יום שבתון בעלת משמעות דתית, ואפילו דרישה לתקן את קריאת ההלל בביה"כ ביום זה, כגון הצעתו של אברהם הרצפלד ממפא"י: "אינני רואה כל פסול בדבר אם ביום הקוממיות יקראו גם הלל בבתי הכנסת. מהו ההבדל בין חג זה לבין אחר? יגידו נא לי הרבנים".

 

חוק יום העצמאות, תש"ט-1949

א) הכנסת מכריזה בזה על יום ה' באייר כעל "יום העצמאות" שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה ב) אם יום ה' באייר יחול בשבת, יוחג יום העצמאות ביום ג' באייר של אותה שנה. אם יום ה' באייר יחול ביום ששי בשבוע, יוחג יום העצמאות ביום ד' באייר של אותה שנה. אם יום ה' באייר יחול בשני בשבוע, יוחג יום העצמאות ביום ו' באייר של אותה שנה.        
ג) יום העצמאות יהיה יום שבתון.

קביעת יום חג מבחינה הלכתית אינה דבר של מה – בכך. לקביעה זו יש משמעות הן בהתנהגות הציבור בהקשר ליום זה, והן בסדר התפילות הנאמרות בבית הכנסת. על סדר התפילות של יום העצמאות יש לא מעט מחלוקות, גם בקרב  מי שמקבלים אותו כיום חג.יותר מכך גם בין חברי הרבנות הראשית שקבעו אותו כיום חג, היו לא מעט מחלוקות בקשר לסידורי התפילה. דבר זה גרם לשינויים חוזרים ונשנים במתכונת התפילה שתוקנה ע"י הרבנות הראשית עצמה. אחד המאפיינים של יום חג וחשיבותו החגיגית, בא לידי ביטוי בתפילת ההלל. תפילה הלקוחה מתוך ספר תהלים, ותוכנה המרכזי הוא שבח והודאה לקב"ה על נס או אירוע חיובי משמעותי בחיי העם. כאן נשאלת השאלה, האם סיום המנדט הבריטי ביום ה' באייר תש"ח, (אירוע שאמור היה להיות בערב שבת, אך הכרזת המדינה הייתה כבר בצהרי יום שישי, ה' באייר תש"ח, כדי למנוע חילול שבת), הוא סיבה מוצדקת לקביעת יום זה כיום חג לדורות, דבר שיצריך גם אמירת ההלל אף בברכה.על כך אומר הרב שלמה גורן:

 " קריאת ההלל ברכה בשם ובמלכות לפניה ואחריה היא חלק בלתי נפרד מסדרו של יום, וקובעת חותמו של היום כחג וכמועד.."(ר'שלמה גורן – קריאת הלל בחג העצמאות).

 

כדי שיום יוכרז כיום חג מבחינה דתית,  צריכם להתקיים מספר תנאים כגון:

א.      הצלה של עם ישראל מסכנה קיומית

ב.      עצמאות של האומה לנהוג ע"פ חוקים משלה.

ג.       ניצחון במלחמה מול צבא או עם המאיים להשמיד את העם.

ד.       תהליך פלאי של קיבוץ גלויות, על זה אמרו חז"ל: "גדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח, ע"א).

אולם גם אם התקיימו תנאים אלה, עדיין אין וודאות שיום זה יוכרז כיום חג, או שייקבע בו אמירת ההלל לדורות. עדיין קיימת השאלה – האם נוצר כאן מצב חדש בלתי הפיך המצדיק שינוי משמעותי במחזור החגים היהודי, או שהסכנה חלפה רק זמנית, וכד'. יש מי שרואה בהקמת מדינת  ישראל, תהליך שהוא "אתחלתא דגאולה", אולם בפני הרבנים ניצבת בעיה הלכתית קשה, יום העצמאות חל בימי ספירת העומר, ימים שיש לנהוג בהם מעט מנהגי אבילות. על כך אמרו הרבנים הראשיים - הרב יצחק הלוי הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל:

"..המפנה היסודי שחל בחמלת ה' עלינו להצלתנו ולפדות נפשנו עם הכרזת עצמאותנו בארץ, מחייב אותנו לקיים ולקבל עלינו לדורות את יום הכרזת מדינת ישראל, הוא יום ה' באייר שבכל שנה ליום שמחה של אתחלתא דגאולה לכלל ישראל, ולהוציא את היום שבו נעשה הנס הגדול הזה מכלל מנהגי האבילות של ימי ספירת העומר, עם מתן הוראות לתפילת הודיה ודרשות מעין המאורע בבתי הכנסת בתפילת מנחה .."

לכן בהחלט ראוי לקבוע את יום העצמאות כיום חג. ראיה לכך ניתן להביא מדברי הגמרא: "אבותיכם אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו, אבל אתם משאתם נגאלים שוב אינכם משתעבדים" (ירושלמי, שביעית ו, א), הגר"א מביא ראיה מן הפסוק "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ‑לֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דב' ל:ה).פסוק זה הוא הפסוק ה-5,708 בתורה, והמספר הזה הוא שנת התש"ח, כלומר יש כאן רמז שהגאולה הסופית תתחיל בשנת 5708 לבריאת העולם, ע"פ האמונה היהודית. הרב בן ציון פירר שמעביר בקורת על מי שמסרבים לראות ביום העצמאות יום חג אומר את הדברים הבאים:

 

אחד המודלים לחג העצמאות, הוא כמובן יציאת מצרים, התרחשות זו היא האירוע המכונן של עם ישראל, המבטא יותר מכל את עצמאותו של העם ושל כל אומה אחרת הנתונה בעול העבדות. היציאה ממצרים יש בה את כל האלמנטים שמצדיקים את כינונו כחג לדורות. חירות - משעבוד לגאולה. עצמאות – קביעת הלוח העברי. סכנת כליה – מתוך עינוי בפרך קשה לקיים מצוות פריה ורביה, וניצחון פלאי הן בטביעת המצרים הרודפים אחר בני ישראל בים, והן בניצחון על עמלק המזנב אחרי בני ישראל. חז"ל קבעו כאמור לומר את קריאת ההלל בימי חג, אולם דווקא בחג שמסמל יותר מכל את שחרורו של עם ישראל לחופשי – חג הפסח, לא אומרים את הנוסח המלא של ההלל, בכל ימי החג, למעט היום הראשון, או שני הימים הראשונים לאוכלוסיה היהודית שבחוץ לארץ. הימים שבהם קוראים את הנוסח המלא, מפורט בגמרא:

"..ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק אומר: שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את ההלל, ואלו הן: שמונת ימי החג )סוכות) שמונת ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח  ויום טוב של עצרת (שבועות ). ובגולה כ"א יום ואלו הן: תשעת ימי החג ושמונה ימי חנוכה ושני ימים הראשונים של פסח ושני ימים של עצרת. והלולא דבריש ירחא לאו דאורייתא. בבבל היו קוראים ההלל בראש חודש בדילוג, ומנהג אבותיהם בידיהם .."(תענית כ"ח :ב)

ברור שהגמרא המצוטטת כאן, לא מונה כמובן את כל החגים והמועדים של בני ישראל, זאת בשל העובדה שלא נאמרת בהם קריאת ההלל. עובדה זו מעניינת בעיקר לאור העובדה שיום ראש השנה, המסמל התחדשות וברכה לקראת השנה החדש, הוא יום שלא אומרים בו את קריאת ההלל.

"..וכבר שאלו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה ויום כיפור? אמר להן: אפשר מלך יושב על כסא הדין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירה לפני?..." (ראש השנה ל"ב: ב).

מדברי הגמרא ניתן להבין שמערכת השיקולים בקביעת קריאת ההלל, מושפע מהמון שיקולים ולא רק מעצם השמחה שיש ביום חג. דבר זה נותן צידוק לכאורה למי שמתנגדים להוסיף את קריאת ההלל בימים שהם מעבר לימים שהגמרא ציינה. כך גם לא אומרים הלל בפורים, אולם לפי דעה אחת קריאת המגילה היא עצמה מעין קריאת הלל. אולם לפי דעה אחרת אין קריאת הלל משום שהיהודים ניצלו מגזירת המן, אך הם עדיין היו נתונים תחת מרותו של אחשורוש. אולם אם נעיין במקומות שונים בגמרא, ניתן לראות כי יש גם גישה אחרת:

"..אמר רב יהודה אמר שמואל: שיר שבתורה, משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים. והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן. ..." (פסחים קיז:א) 

גישה זו מצביעה על כך שקריאת ההלל היא מעין שירה שמשבחת את הקב"ה על הנס וההצלה בעיקר מצרה שאיימה על העם היהודי, וכמובן על גאולה של העם, ולא רק בימים שנזכרו קודם. השאלה האים זו תהיה תקנה לדורות או רק לשעת ההצלה, נשארת במקומה. על כל פנים ברור לפי גמרא זו, כי נתונה  הסמכות בידי חכמים לקבוע את קריאת ההלל גם לימים כגון "יום העצמאות". שהרי יום זה מסמל את מלחמת הקוממיות של עם ישראל, את השיבה החופשית מגלות ארוכה בארצות ניכר, לארץ שאליה כל יהודי נשא את עניו – ארץ ישראל. ואמנם בתפילות יום העצמאות תיקנו שיהיו נאמרים מזמורי תהילים: קז, צז, צח. מזמורים שעוסקים בתשועה ובניפלאות ה'. אם נתבונן בדברי המאירי על מזמור ק"ז, נבין מה מניע את החכמים שתומכים באמירת ההלל ביום העצמאות:

"נראה לי שזה המזמור נאמר בנבואה על הגאולה מזה הגלות הארוך שאנחנו בו בצרות גדולות. והזכיר בו ד' מיני צרות. הראשונה הליכה בשבי בארץ ממרחקים תמיד דרך מדבר וארץ חריבה וסובלים רעב וצמא. והשניה היותו נלכד בשחיתות מאסר. והשלישית היותו מדוכא בחליים, והרביעית הליכה בשבי גם כן דרך ים וסובלים צער הים והמון גליו. ורוב הצרות נכללות באלו. והכונה בהם שהם מעונים בכל מיני הצרות וכשיגאלם האל ינצלו מכל זה ויודו לה' ויפרסמו נפלאותיו לבני אדם וישובו לארצם החריבה ויכוננו ערי מושב ויצליחו בה בכל מיני הצלחות, ומלאה הארץ דעה כאשר ישלימו עצמם בכל מיני שלימות". (פירוש ". ר' מנחם המאירי לספר תהילים, מזמור ק"ז)

פירוש זה מתאים לתיאור התלאות הרבות שעבר עם ישראל במאבקי ההישרדות שלו בארץ ובניכר, עד שהוא שב למולדתו ומקים בה ארץ תפארת. כפי שאומר הרב הראשי באותה תקופה הרב מאיר חי עוזיאל:

"היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך"! כי ביום הזה התפרקנו מעול שעבוד מלכות זרה בצורה מנדטורית בארץ ישראל שרצתה להחניק אותנו עד מוות, ומאימת מלחמת ממלכות שמסביבנו שדימו לשעבדנו שעבוד עולם. הכרזה נועזת זאת, שלא האמינו לה כל מלכי ארץ, עשתה את כל עם ישראל, שבארץ ובתפוצות, לעם עצמאי וריבוני בארצו ובכל משטרי חייו, נתנה אומץ וגבורה לצבאות ה', הם צבאות ישראל במלחמת גאולתו כאריות והצליחו נגד כל הקמים עלינו מסביב, והיא אשר פתחה שערי ארץ לפני עם ישראל מכל פזורי הגולה אל ארץ נחלת ה', והיא אשר נתנה לעם ישראל את מקומו המכובד בין כל העמים...יום זה, הוא יום טוב לישראל היושב בארצו ובכל תפוצות פזוריו לדורותינו ולדורות עולם [ההדגשות שלי - ש.כ.]. להודות לה' חסדו ולהגיד בקול זמרה וצהלה הלל ותהילה - "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו..."

חג עצמאות שמח

בן שושן אלעזר

חזרה לדף הראשי - פרשת השבוע

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ח

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ח

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר