תפריט

בס

בס"ד

 

כמה זמן ישבו בני ישראל במצרים

פרשת בא – שבט תשע"ג

ירידת בני ישראל למצרים, לא הייתה רק בשל הרעב שפקד את ארץ כנען בימי יעקב, ויציאתם משם לא הייתה בשל השפע שחזר את ארץ כנען. אלא גזירה היא מלפני הקב"ה עוד מימי אברהם אבינו במעמד ברית בין הבתרים: "... וַיּאמֶר לְאַבְרָם יָדעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.." (בראשית טו:יג) אך בפרשת בא נאמר: "...וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.." (שמות יב:מ) תוספת עבדות של שלושים שנה אינה דבר של מה בכך! ומנגד, מסורת בידי חז"ל כי בני ישראל ישבו במצרים רק מאתים ועשר שנים כמניין "רדו" כפי שמשתקף גם בשירת הבקשות של יהודי מרוקו:

"...אֶל עֶלְיוֹן שׁוֹכֵן מְעוֹנִים/ אָשִׁיר שִׁירָה חֲדָשָׁה 

גָּאַל אֶת זֶרַע אֵיתָנִים/ עֲדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה 

עָבְדוּ בָם רְד"וּ שָׁנִים/ הַמִּצְרִים עֲבוֹדָה קָשָׁה 

שָׁמַע אֶת צַעֲקָתָם/ וְגַם אֶת נַאֲקָתָם 

וְקִבֵּל אֶת תְפִלָתָם/ וְהוֹצִיא אוֹתָם מִסִּבְלוֹתָם 

יָדִיד בְּיָד רָמָה .." (מתוך שיר ידידות, מיוחס למחבר בשם עמרם)

הנה אם כן לפנינו שלוש מסורות של שנות שעבות או ישיבת בני ישראל במצרים:

א.      ארבע מאות שנים – כדברי גזירת הקב"ה בברית בין הביתרים.

ב.      ארבע מאות ושלושים שנה, כדברי הכתוב בפרשת בא, בספר שמות

ג.       מאתיים ועשר שנים – כמסורת חז"ל ופייטנים.

על כך שואל האברבנאל:

"....באמרו ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה -  כי הנה גזרת בין הבתרים היתה ת' שנה ולמה זה ניתוספו עליה שלשים שנה בהיות ממדותיו של הקדוש ברוך הוא שירבה להשיב אפו לא שיוסיף. ועוד כי הם לא ישבו במצרים כי אם ר"י שנים כמנין רדו שמה כמו שהוכיחו חכמינו זכרונם לברכה משנות קהת ועמרם ומשה ואיך אמר אם כן שישבו במצרים ת"ל שנה..." (אברבנאל שמות יב)

אם את מניין השנים של ארבע מאות שנה או של ארבע מאות ושלושים שנים ניתן לתרץ "כעיגול של השנים" הרי המספר מאתיים ועשר שנים חורג בהרבה מהאפשרות לעגל אותו לכיוון אחד החשבונות. לכן נראה שמסורת זו מסתמכת על דברי יעקב לבני בספר בראשית: ".. וַיּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלא נָמוּת.." (בראשית מב:ב) לדעת רש"י בפסוק נרמז כי מושב בני ישראל במצרים יהי רק מאתים ועשר שנים! "..רדו שמה - ולא אמר לכו, רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים, כמנין רד"ו...."(רש"י בראשית מב:ב) וראיתי מובא בשם ר' אברהם הכהן, כי בפסוק זה רמוזה גאולת בני ישראל בימי משה, שהרי אותיות "רדו שמה" הן כאותיות "דור משה" כלומר יעקב רומז לבניו כי הגאולה שלהם ממצרים תהיה בימיו של משה.

פרשנים רבים ובראשם רש"י טוענים כי מניין גזירת השעבוד מתחילה מרגע הגזירה בברית בין הבתרים, אך הרמב"ן לא מקבל את דברי רש"י. משום שלדעתו יש שגיאה בחשבונו:

"...ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה - משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה, שמשעה שהיה זרע לאברהם נתקיים בו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו יג), ושלשים שנה היה משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק, וכשתמנה ארבע מאות משנולד יצחק תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנים. זה לשון רש"י....אלא שאינו מתוקן בפירושו כל צרכו, שהרי כתוב (בראשית יב יד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, ומעמד בין הבתרים היה אחר כך ימים רבים..." (רמב"ן שמות פרק יב:מ)

הרמב"ן מסכים עם רש"י שמניין השנים הוא לא מרגע שבני ישראל ירדו בפועל לארץ מצרים, אבל מצביע על כך שחשבונו של רש"י לא מסתדר עם סדר השנים שהתורה מציינת, כגון שברית בין הבתרים הייתה בשעה שאברהם היה בן שבעים וחמש, דבר שסותר את מניין ארבע מאות  השנים. אך הוא מיישב את הסתירה שבדברי רש"י באמרו:

 

"..ודעתי בדרך הפשט כי ה' אמר לאברהם, ידוע תדע כי טרם תתי לך הארץ הזאת גר יהיה זרעך בארץ לא להם ימים רבים ארבע מאות שנה, ולא חשש להודיע השלשים, כי אמר לו עוד ודור רביעי ישובו הנה ,להודיעו שלא ישובו מיד בסוף ארבע מאות.." (רמב"ן שמות יב :מ)

לשיטת הרמב"ן, הקב"ה לא הבטיח שמיד בתום ארבע מאות השנים הוא יפדה את בניו ממצרים, אלא שסיומן מסמן את תחילת הגאולה., לעומתו טוען "תולדות יצחק" כי בפועל אפילו שארץ כנען מובטחת לאברהם, הוא לא יכול לממש את ההבטחה הזו לאלתר, אלא רק צאצאיו לעתיד – בעוד ארבע דורות, ומשמע הדבר כי כבר עתה הוא וצאציו נמצאים בארץ לא להם:

"...ואמר ודור רביעי ישובו הנה, לפי שלא שלם עון האמורי עד הנה, ואין ראוי להורישם מארצם בלא חטא, הנה שהפסוק עצמו נתן טעם למה גזר הקב"ה גר יהיה זרעך, שלפי האמת לא גזר כן, אלא אמר הכרח הוא שגר יהיה זרעך בארץ לא להם, שאין להם מקום לשישבו בו.." (תולדות יצחק בראשית פרק טו)

פרשנים רבים תולים את מימוש הבטחת האל לאברהם, במעשיהם של יושבי הארץ הכנענים, הדהרי הקב"ה לאברהם הוא מציין שעוונות הכנענים לא מספיק גדולים שיצדיקו את גירושם, לכן הירידה למצרים היא עונש, אלא כורח המציאות.

"...בעבור שאין ראוי להוריש האמוריים מארצם, שלא נתמלאת סאתם....כמו שאמר לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה [דברים ט ה], ובמקום צדקות ישראל, ולמען הקים את הדבר אשר נשבע יי' לאבותיך וכו', הנה שמה שאמר גר יהיה זרעך, אינו לסבת עון, אלא שאי אפשר כפי הדין שיתן להם את הארץ עכשיו, ובהכרח הוא כי יהיו גרים בארץ לא להם,.." (תולדות יצחק שם)

 

 

 

שבת שלום ומבורך                 בן שושן אלעזר

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ט

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ט

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

שולחן עבודה אורט

משחוק בהוראה

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר