בס"ד

מי מפחד מחושך? – לעניינה של מכת החושך במצרים

פרשת בא – תשע"ד

בין עשרת המכות שהביא הקב"ה במצרים, יש מכה שעל פניו נראה כי היא לא באה להזיק ייתר על המידה- מכת החושך. אם כן, מה מטרתה של מכה זו, במה היא יוצאת דופן יחסית לשאר המכות, שהביא הקב"ה במצרים? ראוי לזכור שמכת החושך באה לפני המכה המכריעה שבעתיה ישלח פרעה את העם – מכת בכורות.

במכת החושך נאמר: "...וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים: לא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבתָם.." (שמות י:כב) לכאורה קצת אי נוחות, אבל אין אבדות לא בנפש ולא ברכוש. ואם היינו מצפים שעוצמת המכות ונזקן יגדלו ככל שאנו מתקרבים למכה העשירית, כדברי המהר"ל [יהודה ליואי בן בצלאל, 1512-1609]

"...כי אלו עשר המכות התחיל הקב"ה בהם מן הקטן ובגדול כילה, וזה כי תמיד המכות הראשונות לא הייתה המכה כל כך מגיעה לנפשם, ותמיד היה מוסיף במכה עד שבאחרונה היה מכה אותם במכת המיתה לגמרי..." (המהר"ל, גבורות ה' נז)

 הרי קשה לראות כאן קשר כזה, שהרי ברור שהיו מכות יותר משמעותיות בנזקן, מאשר מכת החושך.

רבינו בחיי טוען שהיו שלוש דרגות שונות של חושך במכה זו:

"...תמצא בפרשה ג' פעמים חשך: "ויהי חשך", "וימש חשך", "ויהי חשך אפלה", לרמוז כי ג' מיני חשך הם, ואלו הם: עלטה, אפלה, ערפל...וימש חשך....והכונה שיחשיך עליהם החשך יותר מחשך הלילה, " ( רבינו בחיי שמות י:כא)

לפי דברים אלה אין החושך שבא במכה זו דומה לחושך שיש במחזוריות היממה, שהרי עליהם כבר נאמר: "...וְיוֹם וָלַיְלָה לא יִשְׁבּתוּ.." (בראשית ח:כב) עוד יש לשים לב, שכל מכה היה במשך שבעה ימים, כנגד שבעת ימי הבריאה, ועשר המכות, כנגד עשר המאמרות שבהן נברא העולם.

"...עשר המכות הוכו בכל עשרה חלקי העולם שהם כוללים כל העולם, עד שהוכו בכל..." (גבורות ה' שם)

אם כן, ראוי שנתבונן בדברי המשנה בפרקי אבות, כדי להבין שכשם שיכל הקב"ה לברוא את עולמו במאמר אחד, כך יכל להביא מכה אחת על מצרים ולשחרר את בני ישראל. אלא שלא כך נוהג הקב"ה.

"...בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.." (משנה אבות פ"ה מ"א)

 ונראה כי כאן מסתתר רעיון נפלא בהבאת מכת החושך דווקא לפני מכת בכורות. שהרי יכל הקב"ה לתת מכה אחת ולגרום לפרעה לשלח את העם מארצו, אבל כל מי שעוסק בחינוך, יצביע על עובדה ברור, פתרון מידי אינו מחזיק מעמד לזמן ארוך. כך שחרור פתאומי ומיידי של בני ישראל לא היה בו תועלת גדולה לדורות, שהרי התורה שהיא גם דרך חיים, אמורה להדריך את העם כיצד עליו להתנהג כדי להנחיל את מורשת העם לדורות, וכאן נמצאנו למדים שלתהליך, בעיקר כשהוא מובנה וארוך. יש השפעה גדולה יותר מתהליך קצר שנושא את תוצאותיו רק לפרק זמן קצר. עתה תבין את משמעותה של מכת החושך עליה נאמר:

"...וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם....וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבתָם.." (שמות י:כב)

ההבדל בין חושך לאור הוא ההבדל בין העם ישראל למצרים, כמייצגים את התרבות האלילית. רק כאשר ברור כי התהליך שעברו בני ישראל במצרים כדי להכין אותם לקראת התרבות החדשה של קבלץ התורה במעמד סיני, ורק אחרי שהכתוב מעיד "....וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבתָם.." אור לא במובן הפשטני של המילה, אלא הארה ממשית שיש אלוה לישראל, אשר הולך לדרוש מהם "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לא תֵלֵכוּ.." (ויקרא יח:ג). רק אז ראויה הגאולה שתצא לפועל. כי ההבדל בין התרבות האלוקית, לאלילית, כהבדל בין חושך לאור, וכמאמר הנביא ישעיהו : ".. כִּי הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.." (ישעיהו ס:ב) . אמנם רוב העולם הוא בעל אומנה מותאיסטית, מאמינים באל אחד, אע"פ כן, אמונתם היא כחושך מול האמונה האמיתית שהנחיל הקב"ה לעמו, שהיא האור.

שבת שלום ומבורך                  בן שושן אלעזר