תפריט

בס

בס"ד

ושבתה הארץ שבת – על ענייני השמיטה

בהר – אייר תשע"ב

קיומה של מצוות השמיטה הלכה למעשה, היא משימה תודעתית לא קלה כלל ועיקר, שהרי הפקר השדה, שהיה מקור הפרנסה של החברה המקראית, לכל דכפין, מעורר מספר שאלות לא קלות לכל מי שצריך לעשות זאת. לא רק בשל העובדה שההשפעה שיש בהפקרת השדות, תהיה ניכרת לא רק בשנת השמיטה אלא גם לשנה שלאחר מכן, ולגבי חלק מהגידולים, אף לתקופה ארוכה יותר.אלא גם מההיבט הכלכלי – בחברה שמתבססת על חקלאות, ושמם היא יונקת גם את תצרוכת המזון שלה, הדבר מרתיע בהחלט. ואמנם, הכתוב ער למצב פסיכולוגי זה ואומר:

"..וְכִי תאמְרוּ מַה נּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לא נִזְרָע וְלא נֶאֱסף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ:וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים: וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן, עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תּאכְלוּ יָשָׁן.." (ויקרא כה:כ-כב)

הקב"ה מבטיח לעם יבול רב כבר בשנה השישית, כאות וכסימן לכך שהוא מתכוון להקל עליהם את קיום מצוות השמיטה, ובכך להגדיל את ביטחונם, שכשם שהיה יבול רב בשנה השישית, כך הוא יספיק עד תחילת השנה התשיעית, שאז הם יאכלו ממה שזרעו בשנה השמינית, בתום שנת השמיטה. על הפסוק "..ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו.." (תהלים קג), אומר המדרש:

"...א"ר יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר, בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת, לחודש אחד, שמא לשאר ימות השנה[האם יש לשנה כולה]?, ודין חמי חקליה ביירה כרמיה ביירה ויהבי ארנונא ושתיק,[אך זה-המקיים את מצוות השמיטה, רואה את שדהו, שדה בור,וכרמיו בור, ובנוסף הוא גם משלם מס על השדה ושותק!] יש לך גבור גדול מזה?.." (ויקרא רבה, ויקרא פרשה א )

המדרש מתאר את הקושי שיש בקיום מצוות השמיטה, ואת הדילמה שהאדם ניצב בפניה בעמדו לפני שדהו או כרמיו המופקרים - לא רק שאין לו הכנסה כלכלית מהם, אלא אף את המסים בעבורם עליו לשלם. ובכלל, כל המאמץ של מצוות השביעית, נחשב בסה"כ כקיומה של מצווה אחת בלבד שפרוסה על – פני שנה שלמה! בעוד שיש מצוות רגעיות, ואחרות שפרוסות במשך יום אחד, או חודש אחד לכל היותר. לכן המסקנה המתבקשת - מי שמקיים את מצוות השמיטה, הוא בבחינת גיבור הכובש את יצרו. וממשיך המדרש ואומר:

"..וא"ת [שהפסוק] אינו מדבר בשומרי שביעית, נאמר כאן: [גיבורי כוח] עושי דברו ונאמר להלן: וזה דבר השמיטה, מה דבר [השמיטה] שנאמר להלן בשומרי שביעית הכתוב מדבר, אף דבר [דברו] האמור כאן בשומרי שביעית הכתוב מדבר.." (ויקרא רבה, ויקרא פרשה א )

כלומר אם יש מי שיערער על ההוכחה של הדרשן בדבר גבורתו של שומר השמיטה, הרי ניתן להביא לכך עוד הוכחה מהיקש בין הפסוקים: " עושי דברו" כנגד " דבר השמיטה," ומעניין, גם אומות העולם היו מודעים לעניין השמיטה, ולעיתים היא אף שימשה ככלי לניגוח היהדות, כדברי המדרש:

"..רבי אבהו פתח...אומות העולם שהן יושבין בבתי תרטיאות [תיאטרון] ובבתי קרקסיאות ...מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין, הן יושבין ומשיחין בי, ומלעיגים בי.. ומכניסין את הגמל לטרטיאות שלהם והחלוקים שלו עליו, והן אומרים אלו לאלו על מה זה מתאבל,[על מה הגמל מתאבל]? והן אומרים היהודים הללו שומרי שביעית הן ואין להם ירק ואכלו החוחים של זה[של הגמל] והוא מתאבל עליהם,..." (איכה רבה (בובר) פתיחתא יז )

האירוניה במדרש זה היא, שדווקא השביעית שבאה להיטיב עם כל יצור חי, משמשת ככלי לניגוח מנהגי הדת היהודית. שהרי התורה אומרת שהרעיון החברתי שמגולם במצווה זו, הוא מתן אפשרות אפילו לחיות השדה ליהנות מפירות השדה המעובדים מבלי שיגורשו משם ע"י האדם: "..וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכל.." (ויקרא כה:ו-ז)

 מעניין שהדרשן משתמש בגמל ובלבוש – חלוק, כדי לתאר את הלעג של אומות העולם. אולם כפי שהם לא מבינים את הגיונה של מצווה זו, כך הם לא מבינים שבעצם הגמל – מסמל את הגמול שקב"ה יגמול לשומרי בריתו, זאת ועוד כשם שהגמל יש ביכולתו לאגור מזון ומים לקראת מסעות בארץ צחיחה, כך בני ישראל יכולים לאגור מזון רב בשנה השישית כפי שמבטיח הקב"ה. וכנגד זה כשם שהבגדים כאן משמשים ללעג, כך הקב"ה מבטיח להלביש את עמו בגדי פאר. ואומרת הגמרא שרעיון השמיטה, לצד חיזוק האמונה באל, בא גם כדי להעביר מסר שאין לאדם בעלות נצחית על הקרקע:

"...אתא ההוא תלמידא, [בא תלמיד לפני רבי אבהו] אמר ליה: מאי טעמא דשביעתא? [אמר לו]....אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא, והן לא עשו כן, אלא חטאו וגלו..." (סנהדרין לט:א)

התורה מדגישה את הזכות להתיישב בארץ ישראל בקיום המצוות בה: "...וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אתָם וְלא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה.." (ויקרא כ:כב) אמנם מדובר על כלל המצוות והחוקים, אך חז"ל הדגישו את חשיבות קיומה של מצוות השמיטה, בעיקר בגלל הפן החברתי שבה, דבר שמאפשר למעוטי היכולת ליהנות משפע היבול שיש לארץ להציע. ובייחוד שמצוות כגון: השמיטה והיובל הן מצוות הקשורות בארץ ישראל.והן מעידות על האמונה בבורא עולם, כך שהן מדמות את שש השנים שבהם מותר לעבד את האדמה ואת השנה השביעית של השמיטה, כנגד ששת ימי הבריאה שבסופם בא יום השבת.  על חשיבות עיבוד האדמה בזמנה ואהבת הארץ, אומר המדרש:

"..אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור [קרוב לראש הנקרה] ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת..." (בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה לט)

לכאורה המדרש מדבר על העונות השנתיות, אך הקב"ה מרחיב משמעות זו גם לעניין השמיטה והיובלות כתנאי לקיומם ולישיבתם של צאצאי אברהם בארץ ישראל.

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר

 

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ח

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ח

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר