תפריט

בס

בס"ד

בדרך שהאדם רוצה לילך בה – בין בלעם לקרח

פרשת בלק – תמוז תשע"א

דמותו של בלעם מזכירה את זו של קורח – שניהם מערערים בדרך עקיפה על בחירתו של האל, קורח – על מנהיגותם של משה ואהרון, בלעם – על בחירתו של עם ישראל כעם סגולה הנושא את ברכת האל. כאשר הקב"ה אומר לבלעם: ".. לא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לא תָאר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא.." (במדבר כב:יב) הוא מתעקש למצוא סדק באמירה חד משמעית זו! שניהם-בלעם וקרח, היו בעלי מעמד ציבורי ולשניהם לא הספיק הכבוד שהקנה מעמד זה. אצל שניהם הכבוד, הוא המניע העיקרי להתנהגותם. וסופו שהוציאם מהעולם טרם עת.

 אמנם על קורח נאמר: " שפיקח היה ומה ראה לשטות זו?". אבל בלעם לא רק פיקח ואוהב כבוד היה, אלא בעיקר ערמומי, וייתכן לומר שהוא אף עולה בתכונותיו על קורח. על הפסוק: "..וְלא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים.." (דברים לד:י)  אומר המדרש:

"..בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזה? זה בלעם. אלא הפרש יש בין נבואת משה לנבואת בלעם,...משה לא היה יודע מתי מדב.. ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון..." (בספרי ברכה לט),

אם כך, כיצד בלעם מועד בצורה כה קשה, עד כדי כך שדמותו הופכת לסמל של לעג? הדבר פשוט, מחד-התורה מפארת אותו " יודע דעת עליון.." (במדבר כד:טז) מאידך- היא שמה אותו ללעג. בעיקר לאור העובדה שהוא הולך להשתמש בראייתו כדי לקלל את עם ישראל – חלילה, אבל לא מסוגל לראות מה שהאתון שעליה רכב רואה – מלאך ה' בדמות מכשול הניצב בדרכו של בלעם! חז"ל שמו לב ליוהרה של בלעם מתוך הדו-שיח המתנהל בינו לבין שליחי בלק . הבה נתבונן וננסה להבין את דמותו של בלעם, לאור תגובתו לבקשת בלק לקלל את ישראל:

משלחת ראשונה: בלעם אומר לשליחי בלק שימתינו עד הבוקר, לאחר שהוא ידבר עם ה' ואז יתן להם תשובה. לאחר שה' מתגלה לבלעם ומזהיר אותו לא לקלל את העם, בא בלעם ואומר לשליחים שה' מונע ממנו ללכת איתם: "..וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבּקֶר וַיּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלךְ עִמָּכֶם.." (במדבר כב:טז). נשים לב שבלעם לא מציין את הסיבה האמיתית לכך שה' מונע ממנו ללכת איתם – העם מבורך ע"י האל, ואין לו רשות לקללם.

משלחת שניה: כשהמשלחת הראשונה חוזרת היא מציינת בפני בלק, שבלעם מסרב לבוא איתם, הם לא מציינים שהקב"ה מונע זאת ממנו. בלק מבין שמעמד המשלחת הראשונה היה כנראה נחות ולא לכבודו של בלעם, לכן הוא בוחר אנשי משלחת מכובדים יותר: "וַיּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה.." ולבסוף הוא אומר להם להגיד לבלעם שאם הסיבה העיקרית היא הכבוד, הוא – בלק יפצה אותו כהוגן:"..וַיָּבאוּ אֶל בִּלְעָם וַיּאמְרוּ לוֹ כּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלךְ אֵלָי: כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאד וְכל אֲשֶׁר תּאמַר אֵלַי.." (במדבר כב:טו-יז).  והנה גם כאן תשובתו של בלעם מעורפלת, גם למשלחת זו הוא לא מגלה את הסיבה האמיתית – סירובו של הקב"ה לאפשר לו לקלל את העם. אין ספק, בלעם שבוי בדימויו עצמי מופרז. באמרו לשרי בלק: "ועַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יּסֵף ה' דַּבֵּר עִמִּי" (שם יט). מתגלית גאוותו במלא עוצמתה. האם הוא חושב שהקב"ה ישנה את דעתו? וודאי שלא! נראה שבלעם פשוט רוצה להמשיך במשחקי הכבוד. אבל כאן נכונה לו הפתעה, הקב"ה ואומר לו: "..קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אתוֹ תַעֲשֶׂה.."(שם כ) על מחשבתו של בלעם אומר רש"י "..וילך בלעם, אמר שמא אפתנו ויתרצה.."(רש"י במדבר כב:כ). אכן מלא הכוס גאווה.

 אחד הדברים המעניינים שיש במהלך זה הוא, שאם היינו מוציאים את הסיפור עם האתון, לא היינו מרגישים בנתק כל שהוא בסיפור בלעם, שהרי גם לאחר שמלאך ה' מתגלה לבלעם, הוא מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה ".. לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר.." (שם לה). אם כך מה עניין האתון כאן? הדבר פשוט, להראות את אפסיותו של בלעם מול המחשבה להצליח להמרות את דבר האל. למעשה סיפור האתון מביא את בלעם להבנה שהוא נכנס למלכודת, לכן הוא אומר למלאך "..וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי.." (שם לד) אולם הקב"ה לא מסכים, שהרי נאמר "..בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו..." (רש"י במדבר כב:לה), בלעם לא מבין שדווקא האתון מנסה להראות לו את הדרך הנכונה-פעמים היא סוטה מהדרך כאשר היא רואה מכשול הניתן לעקיפה, ופעם היא עומדת כאשר היא מבינה שלא ניתן להתקדם, אולם הוא מכה אותה ומתעקש ללכת בדרך שמובילה להתנגשות עם המלאך הניצב בדרך וחרבו שלופה בידו! חרב המסמלת את הסכנה הצפויה למי שיתנגש בו – מוות![1]  לכאורה תהליך זה יכל להיפסק ע"י בלעם או בלק, ברגע שנראה כי בלעם מודה שהוא לא יוכל לקלל את העם: "..וַיאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק..הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלהִים בְּפִי אתוֹ אֲדַבֵּר.." (במדבר כב:לח). אבל גם עתה, בלק לא מבין את כוונת דבריו העמומים של בלעם, האם הדבר שישים האל בפיו הוא טוב או רע? הרי לבלעם ברור שדברים אלא הם לטובת העם, אלא שהוא כבר בתוך המלכודת שטמן לו הקב"ה, לכן הוא מנסה להפיק את המרב גם מהמצב הנחות שבו הוא נמצא. אבל "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"(משלי יט:כא)  שהרי בלעם יכול להגיד לבלק שהקב"ה לא חפץ לקלל את העם, אבל השנאה מעוותת את מחשבת האוחזים בה, לכן הוא לא מסוגל להגיד את האמת לבלק. יותר מכך החזקוני אומר:

".. אע"פ שכבר אמר לו הקב"ה לא תלך עמהם היה דוחק עצמו ללכת ולקלל כסבור שתחול קללתו אמר בלבו אם אינה עשויה לחול מפני מה אינו מניח לי ללכת..." (חזקוני במדבר כב:יט)

בלעם חשב שהקב"ה מונע ממנו את ההליכה לבלק, משום שיש בכוחו לקלל, אולם סופו של דבר שהסכמתו של הקב"ה שבלעם ילך אל בלק היא רק בשביל דבר אחד – לברך את ישראל, ובכך לא רק תתגלה תלותו המוחלטת של כל אדם, גם של בלעם בדבר האל, אלה יתברר רעיון נוסף, משמעו של יודע דעת עליון"..וידע דעת עליון-שאין דעתו[של האל] לקלל את ישראל בעוד שהם זכאים.."(חזקוני במדבר כב: יט)

שבת שלום ומבורך                                                     בן שושן אלעזר

 

 


[1] ואכן בלעם נהרג בסופו של דבר בחרב.ראה - במדבר לא:ח

 

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ח

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ח

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר