בס"ד

והזר הקרב  - קורבתם של זרים שלא מבני ישראל

פרשת במדבר תשע"א

ספר במדבר פותח במניין בני ישראל הצועדים אל תוך המדבר לקראת היעד – ארץ כנען. אין הם הולכים כעדר שאין לו רועה. צעידתם היא במבנה שבטי סביב המשכן: ".. אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאתות לְבֵית אֲבתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ.."(במדבר ב:ב). במרכז המבנה נמצא אוהל מועד – המשכן. הרעיון פשוט – כאשר הוא במרכז, הוא קרוב לכל חלקי העם, לעומת זאת כאשר הוא בראש הוא מרוחק מהקצוות. אבל שיהיה ברור, אין רשות לאיש להתקרב אליו או להיכנס לתוכו, אפילו הכהנים המשרתים בו, לא יכלים לבא אליו בכל עת שיחפצו. שהרי נאמר: "..וְאֶת אַהֲרן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.."  (במדבר ג:י) .

מי מוגדר כזר?

למעשה אפילו הכהנים הם בבחינת זרים, בשעה שהם נמצאים במשכן בשעה שהם לא צריכים להיות שם[1]. האגדה מספרת שאפילו דוד מלך ישראל, או כל מלך אחר, הוא בבחינת זר בתוך המשכן, שהרי הוא מלך ולא כהן! אין ספק תנאים אלה מעוררים סקרנות טבעית אצל בני אדם, ואפילו אצל הגויים:

"...מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר שהיה אומר: ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד. אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו, אלך ואתגייר, בשביל שישימוני כהן גדול..." (תלמוד בבלי שבת לא: א )

בעיני הגוי, עבודת המשכן, או כהן הדת, הוא תפקיד מנהלתי ככל אחד התפקידים שמינויים בידי אדם. שהרי כהני אומות העולם ממונים ע"י בעלי אינטרסים, בעוד שהכהן בישראל הוא בחירה אלוהית שלא ניתנת לערעור. לכן חשב בדעתו שגיור יש בו כדי להביאו לתפקיד רם המעלה של כהן גדול!

 "..בא לפני שמאי, אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל - גייריה..." (תלמוד בבלי שבת שם )

בשלב זה נראה כי דווקא שמאי, שלמרות דמותו קצרת הרוח, מתנהג כנדרש מחכם גדול, בעניין גוי שרוצה להתגייר מתוך מניע אישי של טובת הנאה שיש בדבר, ולא מתוך הכרה בצדקת דת ישראל. ולעומתו הילל נראה כאחד שמרמה את הגוי, שהרי אם האדם לא שייך לזרך הכהונה לעולם הוא לא יהיה כהן, ובוודאי לא כהן גדול. אם כן מדוע הוא מגיירו לכתחילה? נראה שלעיני הילל עומד הכלל לדון כל אדם לכף זכות. יתכן שכמיההתו של הגוי להיות כהן גדול נובעת ממניעים טהורים, מרצון להתקרב למקום הטוב ביותר לדת ישראל ולאלהי ישראל, לכן הוא לוקח על עצמו את המשימה, להביא את הגוי לידי מסקנה שבה הוא יחליט האם לסגת מרצונו להתגייר, או להמשיך בתהליך.

 ".. אמר לו: כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות? לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע (במדבר א) והזר הקרב יומת אמר ליה: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם (שמות ד) בני בכרי ישראל - כתיב עליהם והזר הקרב יומת, גר הקל שבא במקלו ובתרמילו - על אחת כמה וכמה!.." (תלמוד בבלי שבת שם )

תחילה, הילל ממליץ לגוי ללכת ללמוד את חוקי התורה, כדי שיוכל לצעוד לקראת המטרה שהוא הציב לעצמו – כהן גדול, שהרי ללא הלכות אלה אין לו שום סיכוי לקבל שום תפקיד הנהגתי. והנה הגוי מגיע לפסוק:" והזר הקרב יומת" הוא שואל את הילל, על מי נאמר פסוק זה, תשובתו של הילל: " אפילו על דוד מלך ישראל " מדהימה את הגוי, וכאן הוא כבר מבין שהוא הוא לא יכול להשיג את מבוקשו. אבל לתדהמתנו כעסו לא מופנה להילל, שלכאורה רימה אותו, אלא דווקא לשמאי שדחה אותו, ולמעשה חסך ממנו את עוגמת הנפש שהייתה עלולה להיות מנת חלקו של הגוי כאשר יגלה, שלעולם לא יוכל להיות כהן גדול, לכן כל תהליך הגיור אולי היה מיותר.

"..בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת! בא לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה..." (תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א )

כנראה שהגוי מנסה ללמד את שמאי כלל-אל תשפוט לפי מראה עינך. שהרי ע"פ דברי הגוי, הוא היה נראה כאדם די מוזנח, " גר הקל שבא במקלו ובתרמילו". ומשום כך הוא כנראה חושב ששמאי חושד בו, שהוא מחפש מוצא למצבו באמצעות שינוי דת, לכן הוא דוחה אותו. לעומת זאת תגובתו להילל היא ממש של הערצה, הוא לימד את הגוי שיש לחקור ולאסוף אינפורמציה בטרם מחליטים על צעד משמעותי בחיים, ייתכן שמטרתו הראשונית של הגוי הייתה להפיק טובת הנאה אישית, מתהליך הגיור. אולם תוך כדי החקירה של דת ישראל, הוא מגלה את היופי האמיתי שלה, וכאן ההחלטה להתגייר, מקבלת תפנית של רצון לחסות תחת כנפי האל.

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר