|
בס"ד
והיית לנו לעיניים – האר עיננו בדבר הטעון תיקון
בהעלותך – סיון תשע"ד
פרשת
בהעלותך שנקרא השבת, עוסקת בתחילתה בעינייני המנורה שהייתה צריכה לדלוק
במשכן ואח"כ במקדש, כשהיא מסמיכה לפרשה זו את הצורך בקדושתם וטהרם של
בני לוי, ואח"כ עוברת הפרשה לתאר את סדר תנועת בני ישראל במדבר. בתוך
תיאור סדר המסע של העם משה מודיע ליתרו שבני ישראל עומדים בפני המסע
האחרון שלהם לקראת הכניסה לארץ המובטחת,
"...וַיּאמֶר משֶׁה לְחבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חתֵן משֶׁה
נסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אתוֹ אֶתֵּן לָכֶם
לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ..." (במדבר י כט) הדבר היה
לפני חטא המרגלים, כך שבני ישראל היו סמוכים מאוד לארץ כנען, ועוד לא
הייתה הגזירה על הנדודים של ארבעים שנה, וממילא גם משה חשב שהוא נכנס
לארץ כנען יחד עם העם:
"...נסעים אנחנו אל המקום - מיד עד שלשה ימים אנו נכנסין לארץ, שבמסע
זה הראשון נסעו על מנת להכנס לארץ ישראל, אלא שחטאו במתאוננים. ומפני
מה שתף משה עצמו עמהם, שעדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס.."
(רש"י במדבר י כט)
אלא שאז
מודיע יתרו על רצונו לחזור לארצו, מבחינתו הסתיימה תרומתו ועזרתו לגבש
את העם וללותו במהלך המסע במדבר, עתה כשהעם קרוב מאוד לממש את היעד
שאליו הוא שם את פניו, יתרו רואה עצמו חופשי לחזור לארצו.
"...וַיּאמֶר אֵלָיו לא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל
אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ.."(שם ל) כאן משה מעלה
בפני יתרו טיעון שיש לו משמעויות רבות בעיני הפרשנים השונים:
"... וַיּאמֶר אַל נָא תַּעֲזב אתָנוּ כִּי
עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ
לְעֵינָיִם..." (במדבר י:ל) מה משמעות האמירה של משה: "וְהָיִיתָ
לָּנוּ לְעֵינָיִם. " האם בשל היותו של יתרו מתמצא היטב
בדרכי המדבר משה מבקש את המשך הצטרפותו של יתרו, או שמשה רואה צורך
לגמול ליתרו טובה על כל מה שעשה למען עם ישראל. אמנם טענת הכרת הטוב
חוזרת בפי משה פעמיים: "לְכָה אִתָּנוּ
וְהֵטַבְנוּ לָךְ. " (במדבר י כט) וכן בפסוק
"... וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה
הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ.."
(שם לב) אך נראה שזו היא רק טענה משנית ולא הסיבה העיקרית שיש בפי משה.
כאמור,
כל הדיאלוג של משה עם יתרו, מופיע בתוך סדר המסעות, ולא לחינם. מיקומו
של הדיאלוג דווקא במקום זה אומר דרשני. שהרי אם בני ישראל כבר נכנסים
לארץ כנען, מה הצורך של משה לטעון בפני יתרו
"וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם"
טענה שליתרו תהיה תשובה ברורה לגביה, אני מכיר היטבאת המדבר ושביליו
ולא את מקום הישוב! ואם משום הרצון של משה להיטיב עם יתרו מטובה של ארץ
ישראל הרי גם אז טענת "וְהָיִיתָ לָּנוּ
לְעֵינָיִם" לכאורה לא שייכת. אלא שכאן רצוני להציע נקודת
מבט הקשורה לאירועים שמלווים את חיינו. כל העיר נסערת מהמציאות שטפחה
על פניה עם היודע דבר התרועעות של צעירה עם מספר ילדים בעיר. פרשה
שעשתה כותרות לא רק בעיתונות המקומית אלא גם בכל העיתונות הארצית
וברשתות התקשורת למינהם. המעציב בכל הסיפור, מעבר להתרחשות עצמה כמובן,
הוא שפרשה זו הייתה ידוע למספר לא מועט של אנשים, אבל בדרך תמוהה נוצרה
סביבה קשר של שתיקה! כיצד יש ליקוי מאורות כזה גדול? וחמור מכך, איך
בקרב המעורבים בעניין – הילדים עצמם לא היה אחד שיקום ויאמר עד כאן!
נראה שהנורמה של שתיקה נוכח מעשה שלילי, נורמה המקובלת לא רק בקרב
הילדים, אלא אפילו בקרב המבוגרים, באה משום שאין הם עושים את ההבחנה
בין אחד הציווים הבסיסים ביהדות "לא
תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לא תַעֲמד עַל דַּם רֵעֶךָ.."
(ויקרא יט:טז) לבין הציווי "...הוֹכֵחַ
תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.." (שם
יז) יש לא מעטים בינינו שחושבים שכל "הלשנה" היא בבחינת חטא, ולא כך
היא, הלשנה לשם הרוע היא אכן חטא חמור, אבל הוכחה לשם תיקון עוולה היא
חובה ללא כל ספק, וכדברי הרמב"ן:
"...ואמר הוכח תוכיח את עמיתך - מצוה אחרת, ללמדו תוכחת מוסר, "ולא תשא
עליו חטא" שיהיה עליך אשם כאשר יחטא ולא הוכחת אותו. ולזה יטה לשון
אונקלוס שאמר, ולא תקבל על דיליה חובא, שלא תקבל אתה עונש בחטא שלו.."
(רמב"ן
ויקרא יט:יז)
כל כך
צודקים ונוקבים דברי הרמב"ן "שלא תקבל
אתה עונש בחטא שלו" אכן ראינו את המתח הנורא שהיה מנת חלקן
של הורי הילדים לתוצאות הנלוות לאותה התרועעות, ואם חלילה היו לכך
השלכות רפואיות שליליות אזי לא רק מי שהיה שותף למעשה היה ניזוק, אלא
כולנו כחברה, ובתוכם כל מי שידע ושתק!
עתה בא
נבין את הדיאלוג של משה עם יתרו. משה אומר ליתרו שהוא מצא אצלו את
התכונה החשובה ביותר לקיומה של חברה – התוכחה! שהרי כאשר בא יתרו בפעם
הראשונה לפגוש את חתנו, את משה מיד לאחר יציאת מצרים, הדבר הראשון
שיתרו עושה אחר שהוא רואה את התנהלותו של משה בהנהגתו את העם, היה
להוכיחו, לתת לו עיצה ולומר לו שהוא טועה בדרך הניהול:
"...וַיַּרְא חתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עשֶׂה לָעָם וַיּאמֶר
מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם.."
(שמות יח:יד) משה חושב שהוא נוהג נכון, לכן הוא אומר ליתרו שהוא צריך
לשפוט את העם וללמדו לו את החוק האלוקי, אך יתרו אומר לו שבדרך זו של
אי שיתוף האחרים הן בהנהגה והן בקבלת ההחלטות, סופו שיביא לקריסת העם
והחברה: "..וַיּאמֶר חתֵן משֶׁה אֵלָיו
לא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עשֶׂה: נָבל תִּבּל גַּם אַתָּה גַּם
הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ.." (שמות יח:יז-יח)
הצגת
האמת גם אם היא לא נוחה מועילה הרבה יותר מאשר הסתרתה, בהסתרתה יש
תחושה של רווח, אך הוא זמני בלבד, שהרי כשהיא תתגלה הנזק וההפסד יאפילו
לאין ערוך על תחושת הרווח שהייתה בתחילה. עתה ברור, כל חברה מתקיימת
ע"י כך שהיא נמצאת במסע תמידי של חיפוש נקודות התורפה שבה, של חיפוש
אחר הטעון שיפור, הסתרת נקודות אלה יביאו להרס, לכן מתעקשת התורה להציג
את דבריו של משה ליתרו דווקא במהלך תיאור המסע של העם, לומר לך שחברה
חפצת חיים, צריכה ללמוד מיתרו שבמהלך המסע שלה, נקודת האור היא הצגת
האמת, אמירת הביקורת לשם היעול ולא על מנת לנגח או להרע. המנורה
שבפרשתינו שבה פותחת הפרשה היא הסמל של הארת הדרך הנכונה ע"י הבאת
הידיעה לגורמים המוסמכים לטפל בבעיה.
שבת שלום ומבורך בן שושן אלעזר
רש"י
במדבר פרק י פסוק לא
והיית
לנו לעינים - לשון עבר כתרגומו. דבר אחר לשון עתיד, כל דבר ודבר שיתעלם
מעינינו תהיה מאיר עינינו. דבר אחר שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו,
שנאמר (דברים י, יט) ואהבתם את הגר:
ספרי
במדבר פרשת בהעלותך פיסקא פ
והיית
לנו לעינים אפילו אין דיינו אלא שכל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהיה מאיר
עינינו בו כענין שנאמ' ואתה תחזה מכל העם (שם /שמות/ יח כא) והלא אף
ביד משה היה מסיני שנאמר וצוך אלהים ויכלת עמוד (שם /שמות י"ח/ כג)
ולמה נתעלם ממשה לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתרו
|
