בס"ד

נעשה אדם בצלמנו

בראשית תש"ע

כאשר קוראים את הפסוקים העוסקים בתיאור בריאת האדם ביום השישי, מבחינים מיד בשינוי בתיאור בריאת האדם יחסית לתיאור שאר הבריאה. טרם בריאת האדם נאמר ע"י האלוהים: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.." (בראשית א:כו). בעוד שבשאר תיאורי הבריאה לא קדמה מחשבה לגבי העצם הנברא, הרי בתיאור בריאת האדם נראה כי ישנה התלבטות מסוימת של האל. חז"ל נתנו את דעתם לעובדה שרק לפני יצירת האדם ישנה מחשבה על עצם בריאתו, מחשבה שהיא כעין התייעצות של ה' עם מלאכים כפי שטוענים פרשנים כדוגמת רש"י:

נעשה אדם - ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם... אמר להם יש בעליונים כדמותי, אם אין בתחתונים כדמותי, הרי יש קנאה במעשה בראשית.." (רש"י בראשית פרק א פסוק כו )

רש"י כפרשן רוצה לומר שיש ללמוד מכתוב זה מוסר השכל - "סוף מעשה במחשבה תחילה". אע"פ שמלאכים נראים כעדיפים על בני אדם בקרבתם לאלוהים, אין בכך כדי לעשות איפה ואיפה בין עליונים לתחתונים, מה מלאכים דומים לצלם אלוהים, כך יהיו גם בני אדם. אסור להשאיר פתח של אפשרות לקנאה בין נזר הבריאה בעליונים – המלאכים, לנזר הבריאה בתחתונים – האדם. אם כי על הקביעה שהאדם הוא נזר הבריאה, יש מי שחולקים כפי שנראה בהמשך. אולם השאלה המתבקשת היא: האם האלוהים זקוק להתייעץ עם מן – דהוא? הרי מחשבתו היא טהורה ונטולת רבב, מה לו להתייעץ עם נחותים ממנו, ומה עוד שגם הם מעש ידיו.  גם על כך משיב רש"י בראיה של מוסר – השכל:

".נעשה אדם - .... לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן. ואם כתב אעשה אדם לא למדנו שיהא מדבר עם בית דינו אלא עם עצמו." ( רש"י שם)

לשיטתו של רש"י, גם אם מעמדך רם ונישא ואתה יודע את הדרך שיש להלוך בה, ממידת הענוה והצניעות אל תתעלם מדעתם של אחרים, הראה להם כי יש מקום גם לדעתם אפילו אם היא שונה משלך.כך כאשר הקב"ה מגיע לרגע בריאת האדם, המין שבידיו יופקד העולם לטוב ולרע, הוא מביע את דעתו בקול רם לפני המלאכים, גם אם הדבר לא מכוון כדי לקחת עצה מהם, כמסקנתו של רש"י. הראב"ע אומר כי שינוי סגנון לא המצביע על התלבטות של הקב"ה, אלא הדבר בא כדי לתת ביטוי לחשיבותו של האדם בעיני הקב"ה, לכן הוא רוצה לשתף את המלאכים בתהליך יצירת האדם.

"..דע כי כל מעשה בראשית לכבוד האדם נברא במצות השם. והצמחים הוציאה אותם הארץ והמים, וכל נפשות החיות. ואח"כ אמר השם למלאכים נעשה אדם. אנחנו נתעסק בו, ולא המים והארץ. .." (אבן עזרא בראשית פרק א פסוק כו )

ויברא אלוהים את האדם בצלמו.

בריאת האדם בצלם אלוהים לכאורה, יוצרת בעיה תיאולוגית קשה, אחד מי"ג עיקרים שהרמב"ם מצביע עליהם הוא, שהקב"ה אין לו גוף, ואין לו דמות הגוף, כפי שמופיע בפיוט שנוהגים קהילות ספרד לומר בתפילת ליל שבת בביה"כ:

המשורר מדגיש כי אין סוף לאחדות האל, היא חובקת את כל היקום , ובה בעת הוא גם נעלם. לכן לא ניתן לתאר אותו במושגים של בני אדם. "נמצא ואין עת למציאותו.." הוא נמצא, אך לא במושגים של זמן! רעיון דומה מופיע  בפיוט אדון עולם שנהגו לומר בקהילות אשכנז

.בתיאור מימדי הזמן "והוא היה והוא הווה והוא יהיה.." המשורר לא מתכוון רק לנצחיותו של הקב"ה, אלא יש כאן אמירה המצביעה על תופעה על טבעית: עבר, הווה ועתיד, משמשים את הקב"ה בו זמנית, הוא נמצא בכל מימדי הזמן בכל רגע נתון. אם כך כיצד ניתן לומר שהאדם נברא בצלמו של ה'. חז"ל התמודדו עם בעיה תיאולוגית זו מנקודת מבט שונות. ר'יוסף אלבו מצביע על יתרונו השכלי של האדם על פני כל בע"ח:"..כי בצלם אלהים עשה את האדם, כלומר שיש בו צורה שכלית יותר נכבדת מרוח הבעלי חיים, (ספר העיקרים מאמר שלישי פרק טו ), לעומתו טוען הראב"ע כי צלם האלוהים שבאדם, היא הנשמה ששוכנת באדם החי:

"...ובעבור שנשמת האדם העליונה, שאיננה מתה, נמשלת בחיותה לשם, ושאיננה גוף, והיא מלאה כולו. וגוף האדם כעולם קטן. . והנה בצלם אלהים מלאך..." (אבן עזרא, שם )

אפשר להביא אסמכתא לדבריו של הראב"ע, שהרי בתיאור בריאת האדם בפרק – ב של ספר בראשית נאמר: "ויִּיצֶר ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם ... וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים.." (בראשית  ב:א). כלומר הנשמה שהקב"ה נופח באדם היא הצלם – החלק האלוקי שבאדם. למה הדבר דומה – לאדם המנפח בלון, האויר הכלוא בבלון הוא האויר שיצא מפיו של המנפח. כך כאשר נאמר שהקב"ה נופח מרוחו באדם, הרוח והנשמה הכלואים באדם הם מפיו של ה' ממש. כפי שטוען הרמב"ן:

  "..ויפח באפיו נשמת חיים - ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש יסודה וסודה, כי הזכיר בה שם מלא, ואמר כי הוא נפח באפיו נשמת חיים, להודיע כי לא באה בו מן היסודות כאשר רמז בנפש התנועה... אבל היא רוח השם הגדול, מפיו דעת ותבונה, כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו. (רמב"ן בראשית ב:ז )

וכשם שה' הוא נצחי כך הנשמה שבגוף האדם נצחית, אך אין זה אומר שהאדם חי חיי נצח, אלא דרך הנשמה הכלואה בו, האדם החי מגלם בתוכו את העולם במיקרו – קוסמוס. על זאת אמרו חז"ל: " כל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא.." (הרמב"ם, הלכות סנהדרין פרק י"ב ) הנשמה שהיא חלק אלוקי לא מתה, היא חוזרת בבוא הזמן למקום ממנה חוצבה. הראב"ע מביא דעה נוספת שהצלם שניתן לאדם,הוא למעשה דמות של מלאך.

האם האדם הוא נזר הבריאה?

בריאת האדם ביום האחרון לבריאה, מסמלת בעיני חז"ל את חשיבותו של האדם ויתרונו על – פני כל הנבראים. לכאורה הכל נוצר לכבודו של האדם ולשימושו. המדרש מציין שמלאכי השרת הביעו תרעומת על מעמדו של האדם בעולם, ואפילו על הרעיון לבריאת האדם. אולם הקב"ה מעמיד אותם במבחן כדי להוכיח להם שהאדם יכול להגיע לחכמה מרובה משלהם.

אדם הראשון -  מה היתה חכמתו את [אתה] מוצא כשבקש הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת. אמר להם: (בראשית א) נעשה אדם בצלמנו. אמרו לפניו: (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו. א"ל אדם שאני רוצה לבראות חכמתו מרובה משלכם. מה עשה כינס כל בהמה חיה ועוף והעבירן לפניהם א"ל מה שמותן של אלו לא ידעו. כיון שברא אדם העבירן לפניו - אמר לו מה שמותן של אלו? אמר לזה נאה לקרות שור ולזה ארי ולזה סוס ולזה חמור ולזה גמל ולזה נשר שנאמר (בראשית ב) ויקרא האדם שמות ..." (במדבר רבה (וילנא) פרשה יט ד"ה ג זאת חקת)

מה מסמלת העובדה שהאדם קורא שמות לב"ח בעוד שמלאכי השרת לא מסוגלים לקרוא שמות לחיות ולעופות. נראה כי קריאת שם יש בה משמעות של שלטון, כאשר האדם נון שם לבניו ולבנותיו, הוא מסמל בכך שהם שייכים לו הוא האדון שלהם. כך כאשר האדם נותן שמות לבעלי החיים, הוא מביע בכך את יתרונו ושלטונו עליהם. ומכון שלמלאכים אין שימוש בבע"ח מכאן אין להם שלטון עליהם ובכך יש יתרון לאדם על – פני המלאכים. מצב זה היה עלול להביא לידי זחיחות הדעת וגאווה אצל האדם, לכן חז"ל מהרו לומר שהאדם יכול להיות נזר הבריאה, אך בה בעת להיות הנחות שבה כפי שרומז המדרש:

תנו רבנן: אדם נברא בערב שבת, ומפני מה - שלא יהו מינים אומרים שותף היה לו להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. דבר אחר: שאם תזוח דעתו עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית. (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד א )

העוצמה שניתנה בידי האדם יכולה להביאו להתעלות גשמית ורוחנית, ולבניית עולם טוב יותר. אולם בעוצמה זו חבוי גם היצר הרע, שכוחו גדול אף מכוח היצר הטוב.לכן כדי לעזור לאדם בהתמודדות היום יומית עם הפיתויים לעשות מעשים שליליים, מציין המקרא שהאדם נוצר יחידי, בשונה משאר בעלי – החיים, מדוע?. נראה כי רעיון היחידנות בא להזכיר לאדם שיש ביכולתו לבנות ובידיו להרוס, אך אם יקלקל ויהרוס,אין מי שיתקן אחריו כדברי המדרש:

בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך, (קהלת רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה א [י"ג] ראה )

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר

חזרה לדף הראשי - פרשת השבוע