בס"ד

בעשרה מאמרות נברא העולם- מדוע?

בראשית תשע"ג

המעיין בפרק הפתיחה של ספר בראשית, יבחין מיד שיש לוגיקה מסוימת בתהליך בריאת העולם - בריאה הדרגתית. ועל כך שואלת המשנה: "... בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות?..."(משנה אבות פ"ה מ"א) כלומר מה ראה הקב"ה לברא את עולמו בדרך זו, ולא באמירה אחת? אלא, שאם נתבונן בהדרגתיות שבבריאה נגלה כלל - הנברא הקודם ישמש את הנברא הבא, מעין אמירה של הכרת הטוב, אני נוצרתי ונתנו לי את יכולת הקיום, כך חובה עליי לתת גם לאחרים. על יסוד זה – יסוד החסד, רוצה הקב"ה להעביר מסר של ערכים שבהם יונהג עולמו. או כדברי בעלי התוספות:"..ולא שהיא שאלה על הבריאה עצמה למה היתה בעשרה מאמרות. אלא שר"ל [שרצה לומר] שיש לנו ללמוד מהבריאה שהיא בעשרה מאמרות לימוד מוסר נאה..." (תוספות יום טוב משנה אבות פ"ה מ"א) אמנם בהמשך דברי התוספות הוא טוען שהמוסר הנלמד הוא שיש ביכולתו של הקב"ה ליצור יש מאין. אולם אם נחזור למידת החסד שבין הנבראים נבחין שיש יחסי גומלין בין הנבראים - השמים מחזירה לארץ מהמים העליונים שהופרדו ממנה, באמצעות הטל או באמצעות הגשם, כך גם מערכת השמש והכוכבים תורמת לארץ את חלקה, והצמחים לבע"ח ובסופו של דבר, גם בע"ח יתרמו את חלקם לאדם. אך מה על האדם לעשות? על כך אומר המדרש:

"...בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.." (קהלת רבה (וילנא) פרשה ז)

גם מדברי המדרש, וגם מהציווי האלוקי:".. וַיִּקַּח יְהוָה אֱלהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.." (בראשית ב:טו) עולה מסקנה מאוד ברורה – האדם אחראי בראש וראשונה לאיכות הסביבה! "תן דעתך שלא תקלקל" אומר המדרש. רק לאחר שהאדם יבין את החשיבות של חיים בסביבה נקיה מזיהומים, הוא יכול לתת את דעתו גם לייעודו העיקרי עלי אדמות - לא רק לשמור על הקיים, אלא גם להמשיך ולשכלל את העולם. לא פחות מארבעה פעמים חוזר הקב"ה על הברכה/ציווי[1]:"... וַיְבָרֶךְ אתָם אֱלהִים וַיּאמֶר לָהֶם אֱלהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ.."[2] (בראשית א:כח). אל לו לאדם להסתגר בטריטוריה מוגבלת, עליו לשאוף ולישב את כל העולם, והרי זה היה חטאם העיקרי של דור הפלגה כדברי הרשב"ם:

"..לפי הפשט מה חטאו דור הפלגה? אם מפני שאמרו וראשו בשמים, הא כת' ערים גדולות ובצורות בשמים? אלא לפי שצום הק' פרו ורבו ומלאו את הארץ, והם בחרו להם מקום לשבת שם ואמרו פן נפוץ, לפי' הפיצם משם בגזרתו.." (רשב"ם בראשית יא:ד)

עשר ספירות - עשרה מאמרות –  עשרת הדברות

חוכמת הקבלה מציינת  שיש רמות נוכחות אלוקית ברבדים שונים הנקראים "ספירות" כך שבכל ספירה יש ביטוי לאחד מהכוחות שהעניק הקב"ה לטבע. כאשר הספירה העליונה ביותר מציינת את הנוכחות האינסופית של הקב"ה. המספר עשר מציין שלמות שהרי סכום ספרותיו הוא אחד (1+0=1)[3]

"...ודע, כי האחד סוד כל המספר ויסודו, ושנים תחלת מספר הזוגות, ושלשה תחלת מספר הנפרדים. והנה כל המספרים הם תשעה מדרך אחת והם עשרה מדרך אחרת.. והנה עשרה הוא דומה לאחד, והוא שם כולל האחדים שהם מאחד ועד עשרה.." (אבן עזרא שמות ג:טו)

גם אם נתבונן בגימטריה של המלה "בעשרה" [ב=2 ע=70 ש=300 ר=200 ה=5]  נקבל שסכום הספרות המצומצם של המספר 577 הוא אחד [5+7+7=19 ומכאן 9+1=10 שסכומו כאמור הוא 1]. אמנם לא היה צורך בעשרה מאמרות כדברי המשנה, אך לדברי התוספות לטבע היה קשה לעמוד בפני בריאה ע"י מאמר אחד:

"..אין מונע מלהבראות במאמר אחד כמו בעשרה מאמרות. אבל אילו היה חומר קדום לא יצדק לומר בפשיטות שהיה יכול להבראות מצד החומר כי שמא טבע החומר לא היה מקבל הבריאה במאמר אחד.." (תוספות יום טוב משנה אבות פ"ה מ"א)

ובכל זאת, הרי אצל הקב"ה אין מימד של זמן, לכן עשרה מאמרות הן כמאמר אחד. כך גם המכות שהביא הקב"ה על המצרים, הן מתוארות כעשרת המכות, אך כל מכה היא חלק ממכלול הכוחות שטבע הקב"ה בעולמו, כדברי "צרור המור"

"...עד שלזה אנו אומרים אלו עשר מכות הביא הקב"ה על המצריים. וכן הן שקולות כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם. וכן על אלו עשר מכות נתקיים העולם ונתחדש כמבראשית..." (צרור המור שמות פרק ג )

 וזו גם הסיבה שבגללה בחר הקב"ה לומר לעם עשרת דברים ולא יותר, כדברי האברבנאל:

"...ולזה אמרו קצת הקדמונים כי עשרת דברים האלו נאמרו במעמד האלהי כנגדם ואולי לזה כוון באמרו כי מן השמים דברתי עמכם. רוצה לומר כי מן השמים ושמי השמים ודוגמת חילם וצבאם ביחסם ומספרם ומשפטם היו הדבורי' ההם שדבר עמהם כאלו היו הדברות האלהיות כלם מפתחות השמים..." (אברבנאל דברים פרק ה)

עשרה מאמרות כנגד טבע האדם

כאשר הקב"ה מבקש מנח לצאת מהתיבה, לאחר השמדת העולם הראשוני במי המבול, הוא אומר משפט שמצביע לכאורה על פגם בהתנהגות האדם: "...כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלא אסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.." (בראשית ח:כא). אם כן האדם עלול להביא להרס היקום בעיקבות התנהגות בלתי מוסרית של החברה. אבל הקב"ה מבטיח שלא יהרוס את עולמו כפי שהיה במי המבול, מדוע? על כך אומר " צרור המור"

"..ולזה אמר התנא בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא לפי שאם לא נברא אלא במאמר אחד. כמעט ברגע אחד יחריבו העולם שאין לו אלא יסוד א'. לפיכך רצה השם לעשות עשרה. שאם יעברו על השנים לא יעברו על כולם. ופלא יהיה כשיעברו כלם..." (צרור המור במדבר פרק ד)

נכון, הקב"ה השמיד ת העולם הראשוני, אך בכל זאת הוא השאיר לו שריד ופליט – נח. לומר לך שחטאם של הדורות הראשונים היה כל כך כבד ןחסר תקנה, שלא הייתה ברירה אל ליצור עולם חדש. עתה הקב"ה ערב לעולם זה שלא יחרב כקודמו.

שבת שלום ומבורך                     בן שושן אלעזר