|
בס"ד
אלה
הדברים
ספר
דברים נפתח בפסוק "...אֵלֶּה הַדְּבָרִים
אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.." (דברים א:א).
פסוק שמצביע לכאורה על דברי משה ולא דברי הקב"ה. צמד המילים
"אלה הדברים" חוזרים עוד פעמיים
בלבד בחמישה חומשי התורה, ולעומתם צמד המילים
"את הדברים" אנו פוגשים אחד עשר
פעמים בחמישה חומשי התורה. מדוע חשוב להזכיר זאת? נראה שכשהתורה משתמשת
במינוחים אלה, היא רוצה להגיד שהדברים כבר היו ידועים לעם, ומשמעות
הדבר היא שיש בהם אמירה של סיכום שלא משה הוא ההוגה אותם מליבו - הכל
במצוותו של הקב"ה. אלא שפרשנים רבים נוטים לומר שדברים אלה הם דברי
משה, המסכם את ימי הנהגתו את העם החל מיציאת מצרים ועד רגע זה שבו הוא
עומד להעביר את ההנהגה ליהושע בין נון, ולהסתלק מהעולם. לדברי רבים
מפרשני התורה, דברי משה הם לא רק סיכום בעלמא, אלא יש בהם תוכחה
בצורה מרומזת על כל הקורות אותם במדבר.
"...אלה הדברים - לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו
לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של
ישראל.."
(רש"י דברים א:א)
אלא
שבתפיסה זו יש בעיה תאולוגית, שהרי האמונה הבסיסית אצל חכמים היא,
שהתורה היא יחידה אחת שלימה שנאמרה מפי הקב"ה ומשה רק מעתיק את הדברים
כתלמיד לפני רבו. לכן הוא מופיע בדרך כלל בגוף שלישי, כאילו דמותו היא
דמות חיצונית והוא מתאר אותה כמתבונן מהצד.
"...משה רבינו כתב תולדות כל הדורות הראשונים ויחוס עצמו ותולדותיו
ומקריו כשלישי המדבר. ולכן יאמר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו כמדבר
בעד שנים אחרים ומפני שהענין כן לא נזכר משה בתורה עד שנולד ונזכר
כאילו אחר מספר עליו ואל יקשה עליך ענין משנה התורה שמדבר בעד עצמו
ואתחנן ואתפלל אל ה' ואומר כי תחלת הספר ההוא אלה הדברים אשר דבר משה
אל כל ישראל והנה הוא כמספר דברים בלשון אמרם..."
(רמב"ן
בראשית הקדמה)
וממשיך
הרמב"ן בהקדמה לספר בראשית, ואומר שמשה כותב את התורה כמעתיק מספר
קדמון שהיה מונח לפניו. משום שלדברי המדרש התורה הייתה עבר קיימת
תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם.
והטעם לכתיבת התורה בלשון זה מפני שקדמה לבריאת העולם אין צריך לומר
ללידתו של משה רבינו כמו שבא לנו בקבלה שהיתה כתובה באש שחורה על גבי
אש לבנה. הנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב ולכן כתב סתם אבל זה
אמת וברור הוא שכל התורה מתחלת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל נאמרה
מפיו של הקב"ה לאזניו של משה.."
(רמב"ן בראשית הקדמה)
כמובן
שתפיסה זו מעלה קושיות רבות, הן מבחינת התרחשות האירועים השונים
המתוארים בתורה, והן מבחינת חופש הבחירה שיש לאדם, שהרי אם כל מה שיקרה
ידוע ואף מתועד מראש, מה טעם יש בחופש הבחירה? מה טעם יש בשכר ועונש?
וכמובן יש מקום לעוד שאלות אתיות בדבר התנהגות האדם בעולם שאליו הגיע
בעל כורחו.
אולפ
חייבים לציין, שאחד הדברים שמבדילים את ספר דברים משאר החומשים, הוא
שמשה משתמש בו גם בגוף ראשון, במהלך הנאומים של משה ששזורים לאורךכל
ספר דברים: "..וָאמַר אֲלֵכֶם
בָּעֵת הַהִוא לֵאמר לא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם...אֵיכָה
אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם...וַתַּעֲנוּ
אתִי וַתּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ
לַעֲשׂוֹת...וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים
וִידֻעִים וָאֶתֵּן אתָם...וָאֲצַוֶּה אֶת
שׁפְטֵיכֶם..." (דברים א:ט-טז)
חכמי
התלמוד, שהיו ערים לשינוי הסגנון הבולט בספר דברים מציינים שיש כאן
שינוי ספרותי בלבד ולא הבאת דברים מפי משה עצמו. חריפים היו דבריהם
כלפי מי שמערער על אחדותה של התורה כפי שהיא מידי הקב""ה:
"...
תנו רבנן: כי דבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת [במדבר ט"ו] - זה האומר
אין תורה מן השמים... תניא אידך: כי דבר ה' בזה - זה האומר אין תורה מן
השמים. ואפילו אמר: כל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק זה שלא אמרו
הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו - זהו כי דבר ה' בזה. ואפילו אמר: כל
התורה כולה מן השמים, חוץ מדקדוק זה, מקל וחומר זה, מגזרה שוה זו - זה
הוא כי דבר ה' בזה.."
(סנהדרין צט:א)
כל כך
נחרצים דברי חכמים בעניין זה, כך שהם לא נתנו שום פתח לטעון כי יש
תוספת או חיסור מדברי הקב"ה ע"י משה או אדם אחר. אלא שלכאורה צצה כאן
בעיה חדשה – מי כתב את שמונת הפסוקים האחרונים בספר דברים, שהרי
בפסוקים אלה נצטווה משה לעלות להר נבו שם הוא מחזיר את נשמתו לבורא, מי
אם כן כתב את מה שקרה שם? הרי משה לא יכול לכתוב אחרי מותו? על כך יש
מחלוקת בגמרא:
"...אמר מר: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה. תניא כמאן דאמר:
שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן, דתני': וימת שם משה עבד ה' - אפשר משה
(מת) +מסורת הש"ס: [חי]+ וכתב וימת שם משה? אלא, עד כאן כתב משה, מכאן
ואילך כתב יהושע, דברי ר"י, ואמרי לה ר' נחמיה; אמר לו ר"ש: אפשר ס"ת
חסר אות אחת? וכתיב: לקוח את ספר התורה הזה! אלא, עד כאן הקב"ה אומר
ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע.."
(בבא
בתרא טו:א)
הרמב"ם
בשלוש עשרה העיקרים, מציין בעיקר השמיני, שכל התורה אפילו כפי שהיא
כיום, לאחר אלפי שנים, עדיין שלימה כפי שניתנה ביום מעמד הר סיני.
ואמונה זו היא אחת מעיקרי היסוד של היהדות:
"..והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והוא, שנאמין שכל התורה הזו
הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה,
כלומר שהגיעה עליו כולה מאת ה' הגעה שקורים אותה על דרך ההשאלה דבור,
ואין יודע איכות אותה ההגעה אלא הוא עליו השלום אשר הגיעה אליו, ושהוא
במעלת לבלר שקורין לפניו והוא כותב כולה תאריכיה וספוריה ומצותיה, וכך
נקרא מחוקק.."
(פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י)
המצביעה
לא רק על האמונה ש"תורה מן השמים" אלא גם על נאמנותו של שליח ה' לדבר
מצווה – משה רבינו. כפי שאנו אומרים בפיוט "יגדל אלוקים חי" בתפילת
השבת בבית הכנסת:
"...לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו
תורת אמת נתן לעמו אל על יד נביאו נאמן ביתו.."
שבת
שלום ומבורך בן שושן אלעזר |
