תפריט

בס

בס"ד

פרשת צו – עיון בהגדה של פסח

מעשה ברבי אליעזר – ניסן תש"ע

 

אחת ממצות ההגדה היא להרבות ולספר ביציאת מצרים. ההגדה מציינת שבליל פסח התקבצו מספר חכמים בבני ברק כדי לקיים מצוות סיפור יציאת מצרים.

"מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קרית שמע של שחרית.." (מתוך ההגדה)

בספר "גואלי חי"[1] על ההגדה לפסח, מובאת שאלה זאת ע"י מפרש ההגדה. הוא משער כי ר' אליעזר כאן, הוא ר' אליעזר בן הורקנוס, אך אפשר להסתמך גם על העובדה ששמות החכמים המוזכרים בקטע זה הם חלק מתלמידיו, לדעתו של הרשב"ן, ר' אלעזר בן עזריה הוא זה אשר סידר את סדר ההגדה[2]. נראה כי מספר ההגדה הביא קטע זה, בסמיכות לנאמר  "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", משום שעניינו של קטע זה הוא חשיבות סיפור יציאת מצרים, וחשיבותו גדולה עד-כדי-כך, שחכמים היו עסוקים ביצ"מ ולא שמו לך לכך שעלה השחר.

 

היכן התרחש האירוע המדובר?

כאשר קוראים את נוסח ההגדה, הדבר ברור כי חכמים היו יושבים בבני ברק, אולם התוספתה מביאה מקרה דומה, המתאר קבוצת חכמים שהיו יושבים בליל הסדר ודנים בנושאי הפסח.

"מעשה ברבן גמליאל וזקנים, שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד, והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר, הגביהו מלפניהן ונועדו והלכו להן לבית המדרש" [3]

לכאורה קיים דמיון בין שני הקטעים: זה של נוסח ההגדה וזה של התוספתא. האם יש כאן שני סיפורי שהתרחשו במקומות שונים, בלוד ובבני-ברק, או סיפור אחד שעבר שינוים. על-פניו נראה שיש הבדל מהותי בין שני הסיפורים, בנוסח ההגדה הנושא המרכזי הוא בסיפור יציאת מצרים, ולעומתו בנוסח התוספתא, הנושא הוא הלכות הפסח. להבדלים אלה יש משמעות בגישות הפרשנים שיובאו להלן. אך ישנו פרט בעל משמעות חשובה מאוד החסר בנוסח התוספתא – שמות החכמים. שמות אלה הנזכרים בנוסח ההגדה, הם קבוצה של חכמים שהיו חולקים על רבן גמליאל בעניינים שונים. כך מביא גם בעל הפירוש "גואלי חי".

"…והנה ידוע שאלו החמישה התנאים הנזכרים כאו היו מתנגדים לרבן גמליאל והלכותיו. ואחת מן ההלכות שחלקו על רבן גמליאל הוא ג"כ בסיפורי יצ"מ….כי ר"ג…לא רצה לספר הרבה ביצ"מ.."[4]

 לעומת זאת בנוסח התוספתא מוזכר רק רבן גמליאל בשמו, דבר שיכול לבסס את ההשערה שאכן היו התכנסויות שונות, בעלי אופי מתודי שוני, כפי שעולה משיטתו של בעל הפירוש "גואלי חי".פעמים רבות מוצאים בתלמוד את הפתיח "מעשה ברבן גמליאל וזקנים..", כפי שמופיע בתוספתא. אולם אם נעמוד על זהותם של אותם זקנים נוכל לנסות להתחקות טוב יותר אחרי ההבדלים בין הנוסחים. ולקבל או לדחות את ה"גואלי חי ". הגמרא בירושלמי אומרת:

"מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה אמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו עישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבה שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו אמר רבי יהושע עישור שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו ונתקבלו זה מזה שכר"[5]

קטע זה יכול להצביע כי הזקנים המוזכרים בתוספתא, הם חלק נכבד מאותם חכמים המוזכרים בנוסח ההגדה. שהרי הם נזכרים כאן גם בתואר זקנים וגם בשמם. דבר שיכול להעיד כי מדובר כנראה באותו סיפור שעבר גלגולים שונים. כנראה שמתרגמי ההגדה הכירו את הגרסאות שלפנינו וגם הם לא רצו להכריע במקום התרחשות האירוע,דוגמא לכך אפשר למצוא בתרגום הערבי מוגרבי של ההגדה נאמר:

"..זרא פי רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר ולד עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, אלדי כאנו מתוכיין פי מכדאד אחריר.."[6]

תרגום: " מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו  מסובין על-גבי כריות מבד משובח" (כנראה בד סאטן, לטענת אמי - מזל בן שושן שתחיה )

המתרגם מציין אומנם את שמות החכמים שהיו בבני ברק, אך בתרגומו הוא מתעלם ממקום מושבם, ומציין רק את התנאים הנוחים שהיו במקום בו הסבו, שכללו  כרים וכסתות משובחים.

 

מה עניין הזכרת מקום מושבם של חכמים בבני-ברק?

בכל ההגדה לא מצויין מקום התרחשותם של אמירות המיוחסות לחכמים הנזכרים, מלבד העיר בני-ברק. סביר להניח שיש בעובדה זו כדי להעיד שדברים אלה היו לאחר החורבן, לא רק משום שהאירוע לא מתרחש בירושלים, אלא בעיקר משום שיש היפוך היוצרות- הרב הולך אל התלמיד, ולא להיפך. ר' אליעזר הולך אל ר' עקיבא, שהיה תלמידו, כך גם ר' טרפון שהיה רבו של ר' עקיבא נמצא שם. גם שמות החכמים המוזכרים יש בה כדי להעיד שהתרחשות זו היתה לאחר החורבן, החיד"א[7]  העלה שאלה זו, ודן ביחודיות של הזכרת השם בני-ברק, מתוך היבט המתקשר למוטיב כללי שמצוין בהגדה, מוטיב "הגר".

                                  "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו…"

אפשר לומר כי מוטיב זה מתחזק ביותר, אם נראה את יחוסם של שמות החכמים המוזכרים בקטע זה: ר' אליעזר היה ממשפחת לוי[8],  כך גם ר' יהושוע[9], ר' טרפון שייך למשפחת כהונה[10], ר' אלעזר בן עזריה, מתייחס עד לעזרא הכהן, "עשירי לעזרא"[11] היחיד שאין לו "ייחוס" היה דווקא ר' עקיבא, אשר נאמר עליו כי הוא צאצא של גרים[12] לכן יש סמליות רבה בכבוד שחולקים חכמים לבן גרים, דווקא בלילה שמזכיר לכל בית ישראל שהם עצמם היו גרים בארץ לא להם.

לדעתו של החיד"א, מוטיב הגר הוא בעל משמעות חינוכית גדולה מאוד, עבור היהודי. לטענתו בני ישראל היו משועבדים במצרים מכוח גזירת ה' בברית בין הבתרים:

                    " ידוע תדע כי גר יהיה זרעך…ועבדום ועינו אותם…"[13]

אך באף מקום בברית הבתרים לא מצוין שיהיה זה הדבר דווקא בארץ-מצרים, ודווקא ע"י פרעה. יותר מכך לטענתו של החיד"א הגזרה הייתה על הגרות בלבד ולא על השעבוד[14]. אולם טענתו של פרעה היא שהוא משעבד את בני ישראל לטובתם. משום שבחלוקת העולם בין עשו ליעקב, עשו נוחל את העולם הזה, ויעקב את העולם הבא. יוצא מכך, לשיטתו של פרעה כי בני ישראל נהנים לכאורה מן הגזל, אך אם הם בחזקת עבדים, הם נהנים מחיי העולם הזה בכוח בשכר היותם משועבדים. אולם טענה זו של פרעה לא עומדת במבחן המציאות, לשיטתו של החיד"א, בעיקר בגלל שעבודם גם של הגרים במצרים, שהרי להם כן מותר להנות מחיי העולם הזה, משום שהם יורשים של בני עשו:

"...והנה ידוע כי בבני ברק היו גרים מזרע המן…והנה השתא אתי שפיר מה שאמר המגיד שהיו מסובין בבני ברק, יען כי השתא לפי זה כי מסיבת הגרים היתה יציאת מצרים… לכן הוצרך המגיד להודיענו שהיו מסובין בבני-ברק, להשמיענו שהם היו הסיבה להתעורר באותה שנה להרבות בסיפור יציאת מצרים…"[15]

גישה אחרת מצאתי בפירוש "נטפי מים"[16] לסיבת הזכרתה של העיר בני-ברק, בקטע זה. הגמרא במסכת פסחים אומרת: "תלמיד לפני רבו, אין צריך הסבה"[17]. אך כאן ההגדה אומרת שרבי עקיבא, שהיה תלמידו של רבי אליעזר, היה בין המסובין כשאר החכמים לפני רבי אליעזר, והדבר לכאורה תמוה כיצד ר' עקיבא עושה זאת בפני רבו? אם תרצה לומר כי היה זה ברשותו של ר' אליעזר, הרי מצאנו מספר פעמים שר' אליעזר הקפיד על ר' עקיבא ולא חלק לו כבוד. לטענת הפרשן, בעל ההגדה מלמד אותנו כאן הלכה מאוד חשובה, שבביתו של התלמיד, גם הרב צריך לחלוק כבוד לתלמיד:

"…אך מצינו שבמקומו צריך לחלוק לו כבוד, והנה מצינו בית-דינו של רע"ק היה בבני ברק…ולכן חלק לו ר"א כבוד, ונתן לו רשות להסב, מפני שכאן מקומו של רע"ק. וזה שהשמיענו בעל ההגדה…"[18]

גישה שלישית, מובאת בפירוש ההגדה "משא גיא חזון"[19]. כאן הוא מביא את הסיבה להתכנסות של חכמים דווקא בבני-ברק, במיוחד לאור העובדה שר'; אליעזר בן הורקנוס, הולך אצל תלמידו, ר' עקיבא שישב בבני-ברק. כשנקודת המוצא של הפרשן היא מצבו של עם ישראל באותה תקופה:

"…החכמים הללו בשעתן היו ראשי הדור, אחרי חורבן בית שני, וכל עניני ישראל נחתכו ע"פ דבריהם ועצתם…ומפני הצרות והגזרות שהיו בשנות הדורות הללו שהיו …ע"י מחריבי הארץ הרומים…הסכימו להתאסף בבני-ברק…"[20]

על-פניו, פירוש זה נראה סותר את הכתוב  בהגדה, שסיבת התכנסותם היתה לעסוק בסיפור יציאת מצרים כל אותו  הלילה. אלא שטענתו של הפרשן היא שהם היו צריכים לעסוק בהלכות הפסח עד חצות, והעובדה שהם עסקו רק בסיפור יציאת מצרים כל הלילה, נבעה כנראה מצרכים מיוחדים של אותה תקופה.

"..מ"מ כיון שהשעה צריכה לפקח בצרכי ציבור, הסכימו לדחות הענין של הלכות פסח,…אולם בבואם התבוננו שאין עצה ותושיה לעניניהם…ויתבוננו חסדי צורם באשר עבר על ישראל במצרים, ואז תחזקנה ידיהם..והיו מספרים ביצי"מ כל אותו הלילה שחבו לטכס בו עצה לעניניהם.."[21]

כלומר הסיבה שעסקו בסיפור יצי"מ היתה מתוך מטרה להתחזק ולהתעודד, בעקבות מצבם העגום בזמן השלטון הרומי, והעיסוק בסיפור יצי"מ בא להעיד על התקווה לגאולה משלטון עול זר, בדומה לכך שבני ישראל השתחררו מעולו של פרעה.

בעל פירוש  "ילקוט הרועים" מתייחס לסיבת עירותם כל הלילה, והוא מביא את פירוש האברבנאל, שכיון שיש חובה על האדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, התכנסותם של חכמים היתה  לחקות את מעשיהם של בני ישראל בליל היציאה ממצרים, שחציו עסקו בהכנת המצות, ובחציו התכוננו ליציאה.

"..ולפי שחייב אדם להראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים, לכן ראו חכמים אלה לעשות כמעשיהם.."[22]

 

רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.

שאלה מעניינת היא, מדוע תלמידיהם של חכמים אלה צריכים להעיר להם שהגיע זמן ק"ש של שחרית, וכי לא ידוע הדבר לחכמים עצמם? שאלה זו וודאי העסיקה פרשנים רבים, שניסו לתת לה תשובות מנקודות מבט שונות. בעל הפירוש "גפן ממצרים"[23]  מביא רעיון שקשור גם להזכרת מקום התכנסותם בבני-ברק, וגם לסיבת פניית תלמידיהם אליהם בענין ק"ש, הרעיון שהוא העלה היה שייתכן שבגלל היותם מתגוררים במקומות שונים בארץ, זמן ק"ש במקומות מגוריהם היה שונה מהעיר בני ברק,לכן עובדה זו גרמה לתלמידים להעיר לרבותיהם.

"..שידוע שאין מידת היום והלילה שווה בכל המקומות…ואולי במקומותיהם היה הלילה יותר קצר בימים האלה ע"כ אומר שהיו בבני ברק, ששם הלילה היה ארוך…"[24]

ע"פ זה ברור מדוע תלמידיהם של חכמים פונים אליהם, שהרי לדידם רבותיהם היו עלולים לפספס את זמן קריאת שמע, בהתייחס לזמן שהוא לפי מקום מגורי החכמים האורחים. אך כאן מתעוררת השאלה, מדוע היה צריך לציין שק"ש היא של שחרית, הדבר ברור שאם הם היו ערים כל הלילה, ק"ש היתה צריכה להיות בוודאי של שחרית. אולם בעל ההגדה הוסיף את המילים של שחרית, משום שההלכה קובעת שאדם ששכח לקרוא קריאת שמע של ערבית, כל עוד לא עלה השחר ונזכר בה וקרא אותה, יצא ידי חובת ק"ש של ערבית, אך אם קרא אותה לאחר עלות השחר וקודם זריחת החמה, יצא ידי חובה גם של ערבית וגם של שחרית, לכן כדי להדגיש שחכמים לא שכחו את ק"ש של ערבית יום קודם, אע"פ שהיו עסוקים בסיפור יצי"מ, הדגיש מחבר ההגדה שהדבר היה בשחרית, ולכן עליהם להפסיק בסיפור יצי"מ[25]. אולם מקשה על כך, ר' יוסף משאש[26] (תרנ"ב - תשל"ד).  מדוע חכמים לא הרגישו בעצמם צורך להפסיק מהתעסקותם ביצי"מ ולהתפלל שחרית וק"ש בזמנה?. ומשיב שיש ענין מיוחד להאיר את הבית בהרבה אור בעיקר בליל הסדר. ולכן דבר זה גרם להם לא להרגיש באור יום העולה מחוץ לבית.

"..לפי שהיו יושבים בבית מאירה כאור היום, במנורות הרבה, ולכן לא הרגישו באור היום עד שבאו תלמידיהם…"[27]

אולם הוא מביא פירוש נוסף המסתמך על דרך הסוד והקבלה, כפי שמופיע גם בזוהר, שהלילה האיר להם כאור היום, ולכן לא יכלו להבחין מתי זמן עליית השחר האמיתי, עד

שבאו תלמידיהם מבחוץ. דברים דומים אומר גם בעל הפירוש "אגדת מרדכי"[28] הוא מסתמך על הנאמר בפירוש הזוהר לפרשת בא, שהיה מאיר להם הלילה כיום. פירוש זה מבטא באופן אחר את המצוקה שבה היו שרויים חכמים באתו הזמן בעקבות שלטון הרומים בארץ ישראל, לכן התעסקותם בסיפור יצי"מ, והאור הפלאי שהאיר להם את הלילה, בא להעיד שהם חשו התרוממות רוח ברגע מסיים, כי האור מסמל למעשה את הגאולה הממשמשת ובאה. בעל "אשל ברמה"[29] מתייחס לפרט מענין הקשור לקביעת זמן ק"ש, וכך הוא אומר:

"..מאי הרעש שהרעישו עליהם תלמידיהם, רבותינו כבר הגיע וכו, הא  ר' יהושע היה באותו מעמד, ור"י סבר דזמנה עד ג' שעות של היום….הא עסקו ביציאת מצרים שהיא מצוה רבתא, וקריאת שמע יקראו אח"כ…"[30]

כלומר כיצד ייתכן שתלמידים מעירים הערה זו, והרי אחד הסוברים שקריאת שמע יכולה להמשך עד שלוש שעות זמניות של היום, היה ר' יהושע שהיה נוכח באותו מעמד. אך בהמשך דבריו הוא טוען למעשה שחכמים כנראה לא גלשו מעבר זמן קריאת שמע, שאם כן מסדר ההגדה לא דייק בדבריו:

"…איך אמר המגיד דהיו מספרים ביצ"מ כל הלילה, הא גם רבע מהיום עסקו ביצ"מ…"[31]

לדעתי, טענה זו לא עומדת במבחן המציאות, הן משום שאין סתירה בין כך שהם סיפרו כל הלילה, ואח"כ גלשו גם ליום, יותר מכך מצוות והגדתה לבנך, יכולה להיות גם ביום לדעת האו"ח הקדוש[32]. ואמנם נראה כי התעסקותם של חכמים בסיפור יצי"מ ביום, לא עומדת בסתירה לכך שהם עסקו בה במשך הלילה, היות ומסדר ההגדה רצה להדגיש את החריגה בעיתוי ובנושא הלימוד באותו הלילה, והן משום העובדה שבעל "מנחם ציון" טוען:

"..לכאורה קשה, מה בכך אם עונת ק"ש, ומעשה רב האמור בזוה"ק שאמר ר' חייא כשהיה עם רשב"י, שעסקו בתורה ג' ימים וג' לילות, ולא אכלו ושתו, ולא התפללו…"[33]

ע"פ טענה זו, בהחלט ייתכן מצב שחכמים לא יתפללו בעקבות מצב של התעלות רוחנית, הנובעת מעומק לימוד התורה, ומעיסוק בפן המיסטי של הלימוד, שמביא למעשה את הלומד לחוסר מודעות ולהתנתקות מן הקורה סביבו.

 

והיו מספרים ביציאת מצרים

הטקסט מצין כי סיבת התכנסות הייתה לספר ביציאת מצרים, מפרשי ההגדה ניסו להבין את טיבו ותכנו של סיפור יצי"מ שסופר ע"י החכמים באותה התכנסות. ומה הוא מלמד לדורות הבאים, מעצם התמשכותו כל הלילה. בעל "אבני נזר"[34] טוען כי חכמים לא התעסקו במימד הפשוט של הסיפור, לשם כך לא היו צריכים את כל הלילה, אלא הם התעסקו במהותו של הנס, ובכך גם לימדו הלכה שיש להתעסק בסיפור יצי"מ כל הלילה.

"…שכיון שהיו מספרים כל אותו הלילה, מוכח שלא היה הסיפור כפשוטו, אלא שהיו מעמיקים בפרטי הנס…וגם מוכח שמצות סיפור יציאת מצרים, הוא אף אחר חצות, ומותר לבטל מת"ת בשביל סיפור יצ"מ…"[35],

 העובדה שהפרשן מוביל אותנו לכך שחכמים התעסקו בנס יצ"מ ולא בשעבוד, מרמז כי יש כאן מטפאורה למצבו של העם, כאשר הלילה מבטא את המצוקה שבה העם נמצא בעקבות השלטון הרומי לאחר החורבן, והיום העולה אחריו מסמל את הגאולה שבאה אחרי החושך של הלילה, כי אור היום הוא הקץ של החושך. בדומה לכך שבני ישראל התעסקו בהכנות ליצ"מ בלילה ונגאלו באור יום[36]. כך אומר גם בעל "משא גיא חזון"

"…שאין מצוות והגדת לבנך…אלא לדלות ממנה עצה ולשאוב ממנה אמונה לבטוח בו יתברך…עיננו מצפות על חסדך בלילות, בהמלכויות מחשיכות עלינו…"[37]

 בדרך דומה מפרש גם בעל "אמרי אש". המציין את ההתעסקות בתקווה ובאמונה בה', שאפשר ללמוד מסיפור יצי"מ, לכן ההתעסקות לא צריכה להיות בשיעבוד כנושא בפני עצמו, אלא בהתגלות האלוהית בכל התנהלות הנס ביצי"מ.

"…אם היה ריבוי הסיפור רק לספר כובד הצרות והעינוי שיצאנו משם, אזי לא יחיבו להרבות בסיפור, ואולם…כל הנלוה לאותה הקדושה הלזו, ישובח בריבוי הסיפור…"[38]

הפרשן מחזק את טענתו בכך שכל המסובים באותו מעמד לא חוו חובת השעבוד. שהרי הם היו כהנים ולווים כפי שצויין גם קודם. ומסורת בידי חכמים שכהנים ולווים לא שועבדו במצרים. כך גם יוסף לא קונה את אדמת הכהנים במצרים משום מעמדם המיוחד של הכהנים במצרים, ולא חשוב לאיזו דת הם השתייכו.

"…והנה בכל הוועד הקדוש הזה שהזכיר המגיד, אין גם אחד שהיו אבותיו בשעבוד.כי ידוע מאמר חז"ל ששבטו של לוי לא היה בשעבוד…ור' עקיבא בן גרים היה…ושלא תאמר שריבוי הסיפור הוא היציאה מעינוי לזה הביא מעשה זה ובפרט שמות החכמים שאין אחד מהם שהיו אבותיו בעינוי, והרבו לספר כל הליליה ביצי"מ…"[39]

חג כשר ושמח

בן שושן אלעזר


 

[1]  הגדה לפסח, עם פירושים, שנדפסה בטוניס, בשנת, ע"י ר' יצחק חי בוכבזה.

[2]  שם עמ' 78

[3] תוספתא מסכת פסחים (ליברמן) פרק י הלכה יב

[4]   הגדה לפסח, עם פירושים, שנדפסה בטוניס, בשנת, ע"י ר' יצחק חי בוכבזה.

[5] תלמוד ירושלמי מסכת מעשר שני פרק ה דף נה טור ג /מ"ד

[6] ר אליהו גיגי, הגדה של פסח, עם תרגום ערבי מוגרבי,ליוורנו, תרצ"ג, הוצאת הספריה הספרדית ירושלים,, תשס"ג.

[7]  חיים יסף דוד אזולאי.(1724-1806). מיוחסים לו חיבור ספרים רבים, בניהם פירוש על ההגדה בשם" אוצרות חיים"

    שהובא לדפוס ע"י: מכון אהבת שלום, ירושלים תשנ"ז.

[8] ראה מדרש תנחומא, חוקת – ח

[9]  בבלי, ערכין יא:ב

[10]  בבלי קידושין עא:א

[11]  בבלי, ברכות כז:ב

[12]  ר"נ ברכות, שם

[14]  הגדה של פסח. אוצרות חיים. : מכון אהבת שלום, ירושלים תשנ"ז.עמ' 64-65.

[15]  הגדה של פסח. אוצרות חיים , שם

[16]  "נטפי מים", בתוך ההגדה של פסח, יוסף לעזער, תרס"ז

[17]  בבלי. פסחים קח:א

[18]  הערה 11 שם

[20] משא גיא חזון. עמ' יד

[21]   משא גיא חזון, שם

[22]  פירוש האברבנל להגדה.

[23]  משה זעליג ב"ר אשר ז"ל אלשאניצקי, הגדה של פסח "גפן ממצרים", ווארשה, תרנד.

[24]  גפו ממצרים, שם, עמ' י 19

[25]  הגדה של פסח "רינה וישועה" ר'שלמה זרקא, ור' יהודה צ'רמון, מחכמי אלג'יר, תרגום מערבית, ר' דוד יזרעאל (אזרואל). אוצרות המגרב, תש"מ

[26]  מחכמי מרוקו, חיבר פירוש להגדה "ויזכור יוסף".

[27]  הגדה של פסע, עם פירוש "ויזכור יוסף" רבי יוסף משאש. אור המערב הו"ל בע"ע, עמ' 98 – 99.

[28]   מרדכי בן יוזפא העאנה, הגדה של פסח, "אגדת מרדכי", אמשטרדם, תקכ"ד

[29]  אברהם ליכטשטיין, הגדה של פסח, "אשל ברמה",בולגריה, תרצ"ה

[30]  "אשל ברמה", שם, עמ' יא 21

[31] שם.

[32]  ראה: "אור ישראל", בתוך ההגדה של פסח, יוסף לעזער, תרס"ז

[33]  ר' מנחם מנדל מרמינוב,"מנחם ציון". בתוך: אמרי א"ש, הגדה של פסח, עם פירוש אמרי אש, ירושלים תשל"א, עמ' יא.

[34]   רפאל משה רובינשטיין, הגדה של פסח, עם פירושי "אבני נזר", ווילנא, תרכ"ג

[35]  אבני הנזר", שם, עמ' ח

[36]  ראה: הרב יהודה זולדן, בתוך הגדת גוש קטיף,"שהיו מסובין בבני ברק" מוסדות טל אורות ומכון התורה והארץ, כפר דרום, תשס"ה, עמ' 10

[37]  הגדה לפסח, עם פירוש "משא גיא חזון" עמ'  י'

[38]  מאיר א"ש, הגדה של פסח, עם פירוש "אמרי אש", ירושלים תשל"א, עמ' 22

 

[39]  "אמרי א"ש", שם

 

חזרה לדף הראשי - פרשת השבוע

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ט

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ט

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

שולחן עבודה אורט

משחוק בהוראה

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר