בס"ד

הנרות הללו אנו מדליקין – על שום מה?

פרשת מקץ – חג חנוכה תשע"ד

חג החנוכה הוא החג המזוהה ביותר עם מעשי ניסים של הקב"ה לטובת עמו. ואם נדייק יותר נבחין שקיים מתח בין מהות הנס והקשרו לחג. מחד - אנו מציינים את נס פך השמן כגורם העיקרי לחגוג את ימי החנוכה, ומאידך – את נצחון המעטים את הרבים. מתח זה בא לידי ביטוי בשאלת הגמרא בדבר מהותו של חג החנוכה.

"מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא:ב)

שאלת הגמרא מאי חנוכה, כלומר על מה קבעו לחגוג את חג החנוכה, מזכירה אמנם את ניצחון החשמונאים – רק כדרך אגב! אלא שהיא טוענת שנעשה נס ומצאו פך שהיה אמור להספיק לכדי הדלקה של יום אחד, והדליקו ממנו שמונה ימים. אולם המעיין בגמרא זו, יבחין שהיא לא הגדירה את חג החנוכה כחג של הדלקת נרות אלא רק כקביעתם של ימי החנוכה כימים טובים. " לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" הדגש בגמרא הוא על " בהלל והודאה" כך שנס פך השמן היה רק מרכיב אחד ממגון הסיבות לקביעת ימים אלה כחג. ולכאורה לא בגללו נקבע שיש לחקות את הימים האלה בדרך של הדלקת נרות כל שמונת הימים! אם כן, מהיכן באה הדלקת נרות חנוכה? אחד המקורות הקדומים להדלקת נרות החנוכה מצוי במסכת סופרים.

" הנירות האילו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות, אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים, וכל שמונת ימי חנוכה הנירות האילו קודש, ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד, כדי להודות שמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתיך" (מסכתות קטנות מסכת סופרים כ)

למה מסכת סופרים מדגישה שדווקא נרות אלה הם לזכר חנוכת המזבח וטיהור המקדש בימי החשמונאים? ומה יש בתאריך כ"ה בכסליו, שבו חנכו את חידוש העבודה בימי החשמונאים? כדי לענות על שאלות אלה, יש להתבונן בדברי הנביא חגי, שהיה משבי ציון בימי עזרא ונחמיה "שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם" (חגי ב:יח) ע"פ דבריו יום חנוכת בית המקדש השני - עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי [כ"ד בכסליו] היה סמוך מאוד לתאריך כ"ה בכסליו שבו החשמונאים טיהרו את המקדש מטומאת היוונים שחיללהו. האם תאריך זה מקרי? או שהוא מצביע על מסורת קדומה שהייתה הדלקה בתאריך זה לזכר חנוכת הבית השני, עוד לפני שחיללהו היוונים וטיהרוהו המקבים? בין כתיבת מסכת סופרים – במאה ה8 לספירה, לנצחון החשמונאים, מפרידים כאלף שנים, כך שמסכת זו בוודאי מציינת מסורות שכבר היו קיימות בתקופתה, אך לא מביאה מקור היסטורי שקבע את הדלקת נרות חנוכה ומספרם. שהרי מגילת תענית שהייתה קרובה יותר לתקופת מרד החשמונאים – נכתבה כמאה שנה אחרי מרד זה, מציינת סיבה אחרת לקביעת ימי החנוכה כחג, והמעניין בדברי המגילה הוא שנס פך השמן גם בה לא תופס בה מקום מרכזי כלל ועיקר.

ומה ראו לעשות חנכה שמנה ימים והלא חנכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים...וכן מצינו בחנכה שעשה שלמה שלא עשאה אלא שבעת ימים..." (מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון)

המגילה שואלת שאלה רטורית, כדי להביא את הסיבה למספר שמונה ימים שיש לחגוג בהם את החנוכה, שהיה שונה ממספר הימים – שבעה,  שבהם נחנך בית המקדש הראשון ע"י שלמה וכך היא מתרצת:

"מה ראו לעשות חנכה זו שמנה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכל שבעת הימים היו מתקנים בכלי שרת. חנכת בית חשמונאי לדורות. ולמה היא נוהגת לדורות? אלא שעשאוה בצאתם מצרה לרוחה ואמרו בה הלל והודאה והדליקו בה נרות בטהרה לפי שנכנסו יונים בהיכל וטמאו כל הכלים ולא היה במה להדליק וכשגברה יד בית חשמונאי הביאו שבעה שפודי ברזל וחפום בבעץ והתחילו להדליק" (מגילת תענית שם)

כאמור, נס פך השמן, לא קיים במקור זה שהיה קרוב ביותר לתקופת המרד החשמונאי. לדבריה ימי החנוכה נקבעו בעיקר לזכר הנצחון של החשמונאים על היוונים, ומשום שרק אחרי שבעה ימים של עבודות שיפץ וטיהור המקדש, הצליחו ביום השמיני לחדש את עבודת המקדש ולהדליק בשיפודי ברזל במקום המנורה שכנראה נשדדה או שניזוקה ע"י היוונים, ולא היה מספיק זמן כדי לבנותה מחדש. שהרי מצאנו בגמרא שאפשר לבנות את המנורה במקדש גם ממתכות אחרות מלבד הזהב:

 "תנו רבנן: מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב, עשאה מן הגרוטאות - פסולה, משאר מיני מתכות – כשרה.." (מנחות כח:א)

ושאלה נוספת שמביאה הגמרא גם היא ראויה להתייחסות ". ולמה היא נוהגת לדורות? כלומר מה מייחד את חנוכת המקדש ע"י החשמונאים מחנוכות אחרות שהיו בזמנים קודמים? תשובת הגמרא מצביע אף היא על מימד הכרת הטוב שקשור לתשועה מסכנה שרחפה על העם, תשועה שבעקבותיה יש לומר את פרקי ההלל בתפילה. ולפיכך היא אף קרואה על שם מחללי המרד "חנוכת בית חשמונאי" וכך מובא בספר המקבים:

"...ויעשו את חנכת המזבח ימים שמונה ויקריבו עולות בשמחה ויקריבו זבח שלמים ותודה. ... ויקיים יהודה ואחיו וכל קהל ישראל להיות ימי חנכת המזבח נעשים במועדם שנה בשנה ימים שמונה מיום חמשה ועשים לחדש כסלו בשמחה וגיל..."(מקבים א' ד')

לימים, כנראה בהשפעת המדרשים ניתן משקל מרכזי יותר לנס פך השמן, כחלק מההבטחה האלוקית לאהרון שהדלקת הנרות תהיה אפילו כשאין בית המקדש קיים. כדברי מדרש תנחומא:

"..אהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי, א"ל הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן...הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה..." (: מדרש תנחומא בהעלותך סימן ה)

 ויתכן לומר, כי הרצון להדגשת המימד הרוחני – נס פך השמן, ע"פ המימד של -  כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה. הביא בסופו של דבר את חז"ל לת משקל ייתר לנס פך השמן.

שבת שלום וחג אורים שמח                 בן שושן אלעזר