בס"ד

"...ולקחת אישה לבני ליצחק.."

חיי – שרה: חשון תשע"א

בפרשת חיי- שרה אנו נחשפים למצב מאוד מעניין, כאן היא פעם ראשונה ששומעים על קיומו של משא ומתן בין משפחות או נציגי המשפחות של בני זוג המיועדים לבוא בברית הנישואין. אמנם יש פעמים שהמקרא מציין בפני הקורא את קיומו של משא ומתן כזה, אך הדבר הבולט בתהליך זה הוא הציות המוחלט של בני הזוג להחלטות המשפחה,[1] לרוב כמעט ואין להם מעורבות במשא ומתן המתנהל בין המשפחות, ולעיתם המפגש הראשוני בין בני הזוג המיועדים הוא ממש בסמוך מאוד למועד החתונה. אמנם להלכה שנקבע שעל החתן לראות את אשתו לעתיד כדי שיוכל לקדש אותה במחשבה שלימה ובהכרה מלא, שמא תתגנה בעיניו וחלילה יצטרך לגרשה.

"דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: 'ואהבת לרעך כמוך'". (מסכת קידושין מא, א)

והנה בנישואי יצחק ורבקה, לא רק שהוא לא ראה אותה מעולם, אלא שהמשא ומתן עם משפחת רבקה מתנהל ע"י העבד. ( לפי פרשנים מדובר באליעזר). אמנם נכון הדבר שהאיש יכול בתנאים מסוימים לקדש אישה באמצעות שליח, כפי שאומר השולחן ערוך:

"האיש יכול לעשות שליח לקדש לו אשה, בין אשה סתם בין אשה פלונית, ויאמר לה השליח: הרי את מקודשת לפלוני. אבל אם אפשר לו לקדשה בעצמה, אסור לקדשה ע"י שליח, אלא אם כן מכירה, שמא אחר כך ימצא בה דבר מגונה ותתגנה עליו. ומכל מקום אע"פ שמכירה, מצוה שיקדשנה בעצמו, אם אפשר".(שולחן ערוך, אבן העזר לה, א)

אך בכל זאת, לאור דברים אלה עולה השאלה, הרי יצחק לא מכיר את רבקה, וכל מטרת העבד להביא ליצחק אישה, היא על – מנת לקדשה. אם כן כיצד זה דווקא העבד הוא זה שיוצא למשא ומתן, אולי היא בכלל לא תהיה נאה בעיני יצחק ואז כל השליחות לכאורה מיותרת. זאת ועוד מפח הנפש שיגרם לאישה שיביא העבד, במקרה של דחייתה ע"י יצחק, הוא בבחינת עבירה על הכלל הגדול של "..ואהבת לרעך כמוך.." כפי שנטען בגמרא דלעיל. השאלות הן רבות אך נציג כאן רק את מקצתן.

א.      אם אברהם זקן ולא יכול לצאת לדרך ארוכה מפאת גילו, מדוע הוא לא שולח את יצחק, כפי שיצחק עושה כאשר הוא שולח את יעקב לבית לבן, כדי לקחת לו אישה משם?

ב.      מדוע צריך להשביע את העבד שלא יקח אישה ליצחק מבנות הכנעני, הרי בסופו של דבר, אברהם היה צריך להשביע את יצחק דווקא! שהרי הוא היה כבר גדול ובר דעה?

ג.       מדוע אברהם לא ממקד את עבדו בכתובת המדויקת שאליה הוא שולח אותו. שהרי מפשט הדברים היה ניתן להבין שהוא יכול לקחת כל אישה מאור כשדים ולאו דווקא את רבקה? ואמנם לאחר שהעבד מעלה את חששו שמא האישה שמצא לא תרצה לבוא אחריו לכנען, רק אז אברהם אומר לו: "ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי...הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם" ( בראשית כד:ז)

מדוע נשלח עבד אברהם?

פרשנים נותנים על כך מגוון תירוצים, ראשית העובדה שאברהם כבר זקן מאוד, לא מאפשרת לו פיזית, יציאה למסע ארוך לאור כשדים, מה גם שמעמדו של העבד הוא ברמה כזו שהוא בעל שליטה כמעט אבסולוטית בכל אשר נעשה בבית אברהם: "..המושל בכל אשר לו." אולם נראה כי זו לא הייתה הסיבה היחידה ולענ"ד אפילו לא העיקרית, לשליחת העבד למצא כלה ליצחק. לענ"ד ניתן לומר שאברהם מבין שכאשר הקב"ה ציווה עליו ללכת מחרן, הוא מתכוון לכך שאברהם לא ישוב לשם יותר, ולא רק לשם אלא אפילו לאור כשדים. דבר זה יכולים ללמוד מכך שהקב"ה אומר לאברהם " אנוכי ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים..", והרי חז"ל מעלים כאן קושיה, וכי הקב"ה אמר לאברהם לצאת מאור כשדים, הרי הוא היה בחרן כאשר הקב"ה פונה אליו. אם כן חזקה עלינו לומר, שכאשר הקב"ה הדגיש את יציאתו של אברהם מאור כשדים, הוא מתכון לכך שאפילו אם תהיה אצל אברהם מחשבה כלשהי לחזור לשם, עליו להבין שהיציאה מאור כשדים, היא סופית וחד כיוונית. אם כן כיצד זה יעלה על דעתו של אברהם לשוב לאור כשדים, בניגוד לצו הקב"ה. אפילו בעניין רם מעלה כזה, של מציאת אישה לבנו ליצחק, אין בו כדי להפר את צו האל. זו גם הסיבה שכאשר היה רעב בארץ, אברהם בוחר להמשיך את מסעו לכיוון ארץ מצרים, במקום ללכת חזרה למקום שהוא מכיר – לאור כשדים. ר' יצחק עראמה בספרו עקידת יצחק, מעלה טענה מעניינת לגבי הזמן שבו אברהם משביע את עבדו, למצא אישה ליצחק.

" ... והנה בראשית תולדתו כסבור שימות בטרם ידע הנער בין טוב לרע, אמר אל עבדו זקן ביתו המושל מאז בכל אשר לו..וכבר חשב למלאת ע"י אפוטרופוס מה שחייב להשלימו בחייו מהשיא אשה הגונה לבנו. ועתה כשהאריך ביראת ה' ימים ושנים והגיע הבן הנבחר לעת דודים, על ידי שהיה צריך לספר השתדלות העבד הנאמן....אז וישביעני אדוני, ספר להם הענין להודיעם כי מיום לידתו היה בלב אדוניו לקחת מאתם אשה לבנם.." (עקידת יצחק, שער שנים ועשרים)

לשיטתו של בעל העקידה, על אברהם נאמר זקן ובא בימים, עוד לפני לידת יצחק, והנה כאשר יצחק נולד, עבד אברהם ממונה לאפוטרופוס על יצחק, משום שאברהם לא ידע שהוא יאריך ימים עוד הרבה אחרי הולדת יצחק. לכן מתוך דאגה לעתידו של יצחק, ומאידך מתוך כך שעבדו נאמן אליו באמונה שלימה, הוא רואה צורך לסמוך דווקא עליו, מתוך נקודת הנחה זו שאם הוא לא יאריך ימים, העבד ידע כיצד לדאוג ליצחק ע"פ מצוות אדונו - אברהם. לכן כאשר העבד הולך להוציא אותה מהכוח אל הפועל, מוצא לנכון הכתוב לספר על השבועה דווקא כאן. וממשיך בעל העקידה ואומר: "...והנה הקדים הכתוב לזכור זה בעניין זווג יצחק להודיע  הסבה אשר בעבורה השביע [אברהם] את עבדו .." (עקידת יצחק, שם), לשיטתו של האברבנאל, את עניין הזקנה אצל אברהם כמו אצל כל אדם שמאריך ימים, ניתן להגדיר כמורכבים משלוש תקופות זקנה שונות :

והענין הוא שהזקנה יש לה התחלה וסוף ואמצע, וההתחלה תקרא בלבד זקנה, והנושא אותה זקן. והסוף נקרא ישיש או שבע ימים...האמצעי שבין אלו הקצוות והוא רחב מאוד יאמר זקן בא בימים... אבל בהיותו [אברהם] בן ק שנה היה קרוב יותר  להתחלה מהיותו בן ק"מ שנה..וזה נקרא בא בימים.." (ר' יצחק אברבנאל: )

נראה שיש בדעתו של האברבנאל לחזק את סברתו של בעל העקידה, בכך שאברהם נקרא זקן ובא בימים כבר כשהיה בן מאה שנה, והדבר לא סותר את העובדה שגם עתה המקרא אומר עליו שהוא זקן בא בימים.

מדוע לא נשלח יצחק?

נראה כי התשובה לשאלה זו נובעת דווקא מציווי של הקב"ה שבא הרבה אחרי שיצחק לוקח את רבקה לאישה. בעקבות הרבע שהיה בימי יצחק, הקב"ה מצוה עליו להשאר בארץ "..גור בארץ הזאת.." מדוע? נראה כי יצחק הוא הזרע הראשון (למעט ישמעאל כמובן) שנולד בארץ, לכן הוא זה שצריך לסמל את ההיאחזות בארץ, הוא סמל סיום ה"לך – לך". ברגע שהדור הראשון שהברכה צריכה לחול עליו, יעזוב את הארץ, אזי הוא מעמיד בספק את זכותו ואחיזתו בארץ. מעבר לכך אפשר להעלות רעיון נוסף, נראה ששליחת יצחק יש בה משום סכנה לא פשוטה, ומאידך אברהם כבר שילח את ישמעאל מעליו, כך שהוא היה עלול להישאר לבד, ללא קרוב שיעמוד לידו בערוב ימיו, מה גם שהחשש שמשפחת רבקה תשפיע עליו להישאר באור – כשדים, הוא בהחלט קיים.

מדוע לא כנענית?

שאלה זו נשאלה בפי חז"ל פעמים רבות, טענם העיקרית היא, הרי אלו [הכנעני] עובדי ע"ז ואלו [באור כשדים] יובדי ע"ז, אם כך מדוע צריך להרחיק נדוד עד לאור כשדים כדי להביא אישה ליצחק? ה"חזקוני" מצביע על חשש שמא זרעו של אברהם יאבד את זכותו על ארץ ישראל, מכוח קשרי חיתון כאלה.

"...מבנות הכנעני: פן יאמרו עלי, ע"י ירושה ומתנה נכנס הוא לארץ, לפיכך איני רוצה אלא ע"י הקב"ה שיתננה לי בחזקה..." (פירוש החזקוני לפרשת חיי שה)

בעל הכתב והקבלה, לא רואה בטענה זו את עיקר חששו של אברהם, אלא דווקא התכונות המולדות של בנות כנען הן אשר מפחידות את אברהם, תכונות הרוע ומוסר המידות הירוד של בנות כנען הן אלה אשר גורמות לכך שהן – בנות כנען לא תהיינה ראויות לבנו יצחק!

"...כי הכנענים היו רעים במדות ובמעשים רעים, ברמונה משובשת, ואלה יעשו רושם בגוף ובנפש, ויעבור רישומם אל הבנים כי ישתלשלו מהם, כשנא ונקימה, אכזריות וחימה רכילות וכדומה, אלה יעשו רושם בגוף ובנפש...הנה א"כ אותן המדות יחייבו המזגים הגופיים, ולזה ימשך ענינם אל הבנים, ולזה הרחיק בנות כנען.." ( ר' יעקב צבי מקלנבורג, בראשית כד:ג)

וממשיך הכתב והקבלה ואומר, כי כאן נעוץ הבדל בין אנשי כנען לאנשי אור כשדים, הבדל בהעברה תורשתית של תכונות מוסר ירודות!

"...אמנם לבן ובתואל עם היותם עובדי אלילים, אין מן המחויב שיעבור רישומם לבניהם, כי אמונה כוזבת לא תעשה רושם רק בנפש ולא יתפשט בבנים. לכן החרו האבות בבנות בתואל ולבן..." (הכתב והקבלה, שם)

מסכם זאת הרד"צ הופמן באמרו כי אנשי ארץ כנען, ובוודאי בעלי המעמד שבה היו דווקא שמחים על קשרי חיתון עם משפחת אברהם, שהרי הם מכנים אותו נשיא אלהים, בנוסף כמובן לעשרו ורכושו הרב שצברה בארץ כנען. על כן אומר הרד"צ הופמן.

"..בנקל היה יכול יצחק ליהפך, ע"י נישואין כאלה, לבעליו של אחד מאזורי הארץ, שישמש לו בסיס ומוצא, שממנו יכבוש במשך הזמן את הארץ כולה. ברם, רחוק הוא אברהם מצעד שכזה. צאצאיו של כנען שנתקלל ע"י נח...אל להם להללו להתערב ולהתמזג עם זרע אברהם המבורך.." (רד"צ הופמן, היאור לספר בראשית, עמ' שסג )

מדוע אברהם לא ממקד את עבדו בכתובת מדויקת?

נראה כי לעובדה שאברהם היה מנותק למעלה משבעים וחמש שנים מאור כשדים, יש חשיבות רבה בכך שהוא לא רצה לסמוך רק על בית אביו בלבד, אמנם יש להם עדיפות, אך מה אם בנות המשפחה לא תהינה ראויות לבוא לבית אברהם. כאן הוא נותן חופש פעולה נרחב לעבדו, ובוודאי סומך על חוכמתו המרובה שימלא את שליחותו נאמנה, על כך אומר בעל המשך חוכמה.

"..ויתכן שאברהם לא אמר שילך אל משפחתו, רק אל העיר אשר הולד שם, ומשם יקח אשה אף אם אינה ממשפחתו, רק שתהא מהעיר הזאת, ולכן אמר: כי הנערה אשר יראה בה נדיבות..ראויה היא להנשא לבן אברהם ולהביאה לביתו.." (ר' מאיר שמחה הכהן מדוינסק, משך חוכמה, ביאור לפרשת חיי שרה)

כן אברהם סומך על חכמת העבד, והוא אכן לא מאכזב, הוא מגיע, בחסדי האל כמובן, לבית משפחת אברהם ומוצא שם את רבקה, בעלת מידות החסד, הזריזות והסבלנות, כזו אשה אכן ראויה שתמלא את חסרונה של שרה בבית אברהם ותהי אשה ליצחק.

שבת שלום ומבורך

אלעזר בן שושן