בס"ד

לדמותה של שרה

חיי שרה –חשון תשע"ב – לע"נ פנינה אייזנברג ז"ל

פרשת חיי שרה, עוסקת במותם של שלוש דמויות מאוד מרכזיות בתולדות עם ישראל- שרה, אברהם וישמעאל, ובכל זאת הפרשה נקראת דווקא על שם שרה, ולא על-שם אברהם. מדוע? נראה כי דבר זה בא להצביע על חשיבותה ומעמדה של שרה, גם העובדה שהיא האישה היחידה שהתנ"ך מציין את מספר שנותיה, (ראה רשב"ם בראשית כג:א), יכולה לחזק טענה זו, ולא בכדי. שרה בונה את עצמה ואישיותה תוך כדי התפתחות תולדות משפחת אברהם. בתחילה היא דמות פסיבית לחלוטין, שהרי היא נלקחת ע"י אברהם לארץ כנען"...וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו...וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבאוּ אַרְצָה כְּנָעַן.."(בראשית יב:ה), אך אט-אט היא הופכת לגבירה, לשותפה לדרך ולבסוף לאם הראשונה של האומה של העם היהודי. אבל,  בעוד שהמדרש מציין בעיקר את ניסיונותיו של אברהם:"..עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום.." (משנה אבות פ"ה מ"ג). ניסיונותיה של שרה כמעט ולא מודגשים. לכן, חובה עלינו להאיר מעט דמותה של שרה, שהרי גם היא עוברת ניסיונות לא מעטים. היא עוברת שני מאורעות שהיו עלולים להטיל כתם על דמותה - לקיחתה לבית פרעה, ומקרה דומה כאשר היא נלקחת גם לבית אבימלך. אך דומה כי הניסיון הקשה מכולם הוא היותה עקרה, ניסיון שבעקבותיו היא מציעה את הגר שפחתה לאברהם, כדי תהיה לו המשכיות.. ומכאן אנו רואים את תחילת הדומיננטיות של שרה בניווט בית אברהם, תהליך ששיאו היה דרישתה מאברהם:"..גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.."(בראשית כא:י) דרישה שהיא לא רק בלתי אנושית, אלא שהיא מנוגדת בתכלית הניגוד לדמותו ואופיו של בעלה אברהם – איש החסד! אך להפתעתנו הרבה, הקב"ה אומר לאברהם:".. אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כּל אֲשֶׁר תּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקלָהּ.." (בראשית שם). כן, הקב"ה רומז לאברהם ששרה רואה דברים שאפילו הוא-אברהם לא מסוגל לראות ולהבין. עם זאת חז"ל חלוקים לגבי המניע של שרה לדרישה זו, האם היא חלק מהניסיונות שהקב"ה מנסה את אברהם, או שיש כאן קנאה של שרה בהגר? הבה נתבונן בדברי המלבי"ם:"... שרה הקדימה שיגרש את האמה, כי חשבה שעקר אהבת אברהם הוא לפילגשו ועמה יאהב גם את הבן, והכתוב מעיד, שעיקר מה שהורע בעיני אברהם, היה על אודת בנו.." (מלבי"ם בראשית כא:יא)

קנאה, היא המניע של שרה לבקשה לגרש את הגר וישמעאל מבית אברהם, כך סובר המלבי"ם. אך עיקר קנאתה לא מכוונת להגר דווקא, אלא שדרך אהבת אברהם את הגר, יצחק לא יהיה אהוב אצל אברהם, כפי שישמעאל היה אהוב. למעשה זאת לא הפעם הראשונה שהגר עוזבת את בית אברהם, עוד כשהיא הייתה בהריון בישמעאל בנה היא נאלצת לברוח מפני שרה שמענה אותה. על עינוי זה אומר הרמב"ן:

"..חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי.." (רמב"ן בראשית טז:ו)

ובכל זאת, נראה כי דווקא התנהגותה של הגר ויחסה המתנשא כלפי גבירתה, בשעה שהיא – הגר הרה לאברהם בעוד ששרה לא מצליחה בכך, היא אשר מביאה את שרה לתגובה קשה, שתציג בפני הגר את מעמדה המקורי בבית אברהם – מעמד של שפחה, על כך נאמר: "..תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לא תוּכַל שְׂאֵת: תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם: תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ.." (משלי ל:כא-כג) אם כן, כל עוד הגר מתנהגת כשפחה, אין לשרה כל שנאה או תחושת עוינות כלפיה, אולם כאשר שרה חשה שהגר מעוניינת לתפוס את מקומה כגבירה, וישמעאל מעוניין להיות היורש במקום יצחק, אזי היא מבינה שקיימת סכנה על כל המפעל שבנו היא ואברהם, מהרגע שהוא – אברהם נענה לצו האל ועוזב את ארצו ומולדתו כדי להביא את בשורת האל היחיד לעולם. שרה לא תיתן להגר-השפחה, לסכל את כל המפעל הזה ולהורידו לטמיון, לכן אין מנוס אלא להרחיקה יחד עם בנה. הספורנו מציין שהתנהגותו של ישמעאל היא למעשה חיקוי של התנהגות הגר, כדברי הגמרא:"...שותא דינוקא בשוקא או דאבוהי או דאימיה.."(סוכה נו ב). דברי הבן בשוק, הם משל האב או מהאם, והרי ברור שאברהם לא לועג ליצחק או לשרה, לכן וודאי הוא שישמעאל חושף בהתנהגותו את דעת אימו – הגר. אולם אין לראות בגרוש הגר כגזר דין מוות עליה או על ישמעאל, שהרי הגר מצויה היטב בשבילי המדבר, ולראיה בפעם הראשונה שהיא בורחת מפני שרה, היא מגיע ישירות לבאר המים, שם מצווה עליה המלאך לשוב לבית אברהם. גם הרמב"ן מלמד כאן זכות על שרה בפירוש שהופך את משמעות הפשט על פניו, כיצד? ראשית הוא שולל דעות שישמעאל עסק בעבודה זרה בבית אברהם:

"..ואני אומר חס ושלום שיהא בביתו של צדיק כך, איפשר מי שכתוב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' (לעיל יח יט) יהא בביתו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכת דמים, אלא אין צחוק האמור כאן אלא לשון ירושה..." (רמב"ן בראשית כא:ט)

ושנית גם הוא סובר שישמעאל בנוסף לכך שהוא לוטש את עיניו לענייני הירושה, הוא גם לועג לאברהם אביו ולבנו יצחק. דבר זה הכעיס את שרה, שהרי בעיניה הוא עדיין במעמד של בן שפחה ולא במעמד של בן גבירה, ולכן הוא בחזקת "עבד כי ימלוך" - מורד. ולפי  החוק, עבד המורד באדון חייב מיתה, לכן, לשיטת הרמב"ן יש כאן דווקא הליכה של שרה לקראת ישמעאל, כיצד?

"... כי אמרה העבד המלעיג על אדוניו חייב הוא למות או להלקותו, ואיני רוצה רק שתגרש אותו מאתי ולא יירש בנכסיך כלל עם בני שהוא בן גבירה. ואמרה שיגרש גם אמו, כי לא יוכל הנער לעזוב את אמו ועזב את אמו ומת.." (רמב"ן שם)

כלומר, דווקא ע"י שתגורש הגר יחד עם ישמעאל, תוכל הגר לדאוג לישמעאל, דבר שלא עמד במבחן המציאות כאשר היא משליכה אותו כשאזלו המים מהחמת שנתן לה אברהם, ורק בחמלת המלאך הוא ניצל והיה ליושב מדבר. ותקיים בו הבטחת האל לאברהם: ".. וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ.." (בראשית כא:יג). והנה כאן בפרשת חיי שרה, המקרא רומז על איחוד מחדש של משפחה שהתפרקה בגלל שרה, כאשר ישמעאל ויצחק קוברים את אברהם, לומר לך שמעשיה של שרה בראי ההיסטוריה של משפחת אברהם היו מחושבים ומגובים ע"י הקב"ה.

שבת שלום                                      בן שושן אלעזר