בס"ד

" חוקה חקקתי גזרה גזרתי"

פרשת חוקת - תמוז התש"ע

"..זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה, אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל..." (במדבר יט, ב)

פרשת חוקת הנקראת גם פרשת פרה אדומה, מפגישה אותנו עם אחת המצוות המעניינות בתורה – מצוות פרה אדומה. ע"פ הנאמר למשה, יש לקחת פרה אדומה ללא שום פגם, לשרוף אותה באש ובאמצעות  אפר הפרה ניתן לטהר את מי שהוא בבחינת "טמא מת", כלומר מי שנטמא כתוצאה מכך שבא במגע עם מת או שהיה בחדר שבו נמצא המת. על אדם שנטמא למת חלות מספר הגבלות המונעות ממנו להשתתף בכל מה שקשור לקדושה, כגון: אכילה בתרומות הקדשים, או כניסה לבית המקדש, וכד'. אולם קביעת התורה כי טקס זה שהוא בבחינת חוק, מעלה מספר שאלות:

א.      מדוע מצווה זו היא חוק בשונה ממצוות אחרות שניתנו בתורה.

ב.      מה טעמה של מצווה זו, האם אין דרכים אחרות לטהר את הטמא.

ג.       חז"ל אומרים שהכהן שהתעסק בטקס הפרה האדומה היה נטמא, והטמא היה נטהר, כיצד יתכן הדבר?

"..תנינן כל העוסקין בפרה מטמאים טומאת בגדים, והיו פוסלים אותה במלאכה, היא עצמה מטהרת טמאים, אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי, ואי אתה רשאי לעבור על גזירתי, שנאמר: זאת חוקת התורה..." (פסיקתא פרה).

המדרש מציין שגם למצווה זו יש הסבר שכלי אולם הקב"ה מגלה אותו רק למשה, אולם לפי דעה אחרת גם ר' עקיבא היה מסוגל לגלות טעם מצוות שאפילו למשה לא נתגלו. מדוע?

"ויקחו אליך פרה אדומה - אמר לו הקב"ה : אני מגלה לך טעמי תורה, אבל לאחרים חוקה... ואמר ר' אחא בר חנינא דברים שלא נגלה למשה נגלו לר' עקיבא, שנאמר: "וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא ... " (פסיקתא פרה).

כידוע התורה נותן מצוות בדרגות שכליות שונות:

א.      מצוות שהן בגדר משפט – כלומר מצוות שהן אוניברסאליות והיו נחקקות גם אם בני ישראל לא היו מקבלים עליהם את התורה. מצוות שהן בעיקר לצורך קיומה של חברה תקינה, כגון: לא תגנוב, לא תרצח, לא תנאף, וכד'

ב.      מצוות שהן בבחינת עדות – כל המצוות שסובבות סבית זכר יציאת מצרים ובריאת העולם, מצוות שמעידות על יחודו ושלטונו של הקב"ה בעולם, ועל בחירתו של עם ישראל כעם סגולה, אשר אמור להפיץ את יחוד האל בעולם. כגון: השבת, פסח, שבועות סוכות ועוד.

ג.       מצוות שהן בגדר חוק – כלומר מצוות שיש לקיימן גם אם אנו לא יודעים את טעם נתינתן. מצווה כזו היא כמובן מצוות פרה אדומה.

חז"ל אומרים " תמים תהיה עם אלוהיך.." כלומר יש מעלה יתירה למי שמקיים את המצוות דווקא מתוך תמימות ופשטות ולא מתוך הבנת ההיגיון המסתתר מאחורי נתינת המצווה.המדרש מתאר דו – שיח בין ריב"ז לאחד הגויים בעניין פרה אדומה, שכל הטקס שהיה סביבה מזכיר לגוי מעשה כשפים:

"...ומעשה היה ברבן יוחנן בן זכאי שגוי אחד אמר לו: אותם הדברים שאתם עושים בפרה האדומה נראים כמעשה כשפים שאתם לוקחים פרה ושורפים אותה, ולוקחים את האפר ומטילים אותו  לתוך מים ואתם מזים על מי שנטמא במת פעמים, ובזה אתם אומרים לו שהוא טהור. והרי דברים אלו אי אפשר להבינם. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי האם נכנס פעם רוח רעה בגופך, אמר לו: לא. אמר לו: האם ראית אדם שנכנס בגופו רוח רעה, אמר לו: כן אמר לו ומה הרפואה שעשו לו. אמר לו היו מביאים שורש ומקטירים אותו תחת האיש הזה, ומזים עליו מים ואז ברח אותו הרוח הרע. אמר לו החכם הזה לא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אותו הדבר היא הפרה האדומה. שהטומאה היא רוח רעה השורה על האדם שנטמא במת. כמו שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג) כלומר כשיבוא מלך המשיח תעבור רוח הטומאה מן הארץ, וכך עושים במי אפר הפרה האדומה, והתשובה מצאה חן בעיני הגוי והלך לדרכו.משהלך אמרו לו תלמידיו לריב"ז לאותו הגוי דחית בקנה, מה תשיב לנו. אמר להם: זה שנאמר בפרשה זאת חוקת התורה, שאותה מצוה היא סוד גדול ואל תהרהרו בה למצוא טעמה. חוקה חקקתי וגזרה גזרתית ואין לכם רשות להרהר בה..." (במדבר רבה, פרשה – יט )

תשובתו של ריב"ז לתלמידיו מצביעה על הבעייתיות בקיום מצוות שטעמן לא נודע, הן נראות לעיתים מגוחכות, או חלילה אפילו מעין חיקוי של עבודה זרה ומעשה כשפים. על כך לא הייתה בפיו של ריב"ז תשובה הגיונית לתלמידו, לכן הוא משתמש בדברי חז"ל: ".. חוקה חקקתי וגזרה גזרתית ואין לכם רשות להרהר בה...". כלומר גם אם נשאף להבין את טעמה לא נוכל להשיג אותו מפאת חוסר יכולת אינטלקטואלית של בני האדם. לכן אל תהרהרו על ההשלכות החיצוניות של המצווה אלא מלאו אותה ככתבה וכלשונה.

תשובה זו משליכה גם על חיי היום יום, ועל ההתייחסות של העם לחוקי המדינה. לא תמיד האדם הפשוט מבין את ההיגיון המסתתר מאחורי חוקים שנחקקו ע"י מוסדות המדינה, אולם הוא בכל זאת מחויב לקיים את החוק ככתבו וכלשונו. ייתרה מזאת יש לקיים את החוק גם כאשר הוא לא מוצא חן בעיני האזרח או מי שהוא מתנגש עם הגיונו. חז"ל קבעו אמרה שבאה לעזור למי שמתלבט כאשר החוק מתנגש עם ערכים חברתיים שלא עולים בקנה אחד עם מילוי ההיגיון של האזרח – "..דינא דמלכותא דינא.." כלומר חוק המדינה הוא בעל חשיבות עליונה, בעיקר בכך הנוגע למסגרת החברתית. אולם לא כך הדבר כאשר "דינא דמלכותא" נוגדת את ההלכה היהודית, כפי שמסייג את הדבר המאירי:    
"כל מה שאמרנו בדין המלכות שהוא אצלנו דין גמור הוא בחוקים שחקק הן לתועלתו (של המלך או השליט)והן לתועלת נכסיו אפילו חקק שיהא כל אדם נותן לו כך וכך בשנה או כך וכך ממשאו ומתנו או כל שיעשה כך יטול המלך ממנו כך וכך או כל שכיוצא בזה אף על פי שהוא כנגד דינין שלנו דין הוא ואסור לגזלו או לעבור על מה שתקן.. שאמר דינא דמלכותא ולא אמר דינא דמלכא. כלומר דינים הראויים לו מצד המלכות. אבל מה שהוא מחדש מחמת אונס או דינים שהאומות מחזיקות בהם מתורת ספריהם ונימוסי חכמיהם הקדומים כנגד דינין שלנו אינן בכלל זה שאם כן כל דיני ישראל בטלים הם מעתה...". ( המאירי על מסכת בבא קמא דף קיג:ב)

 ועוד הוסיפו חז"ל שיש אפילו להתפלל לשלומה של מלכות, גם מלכות זרה, משום שבאמצעות אכיפת החוק יש הגנה על כל החברה.

"..הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה – איש את רעהו חיים בלעו.." (משנה מסכת אבות ג', ב') מוסיף על כךהפרשן מנחם המאירי:

"..כל שאין שם מורא מלכות, כל אחד מתיירא מחבירו שיתנכל ויתגולל עליו, וכל זמנו יבהלוהו טרדותיו בהשתדלות הצלתו. והוא שהפליג בה [רבי חנינא] להתפלל עליה [על שלום המלכות]. ולא סוף דבר במלכות ישראל אלא אפילו בשל אומות העולם.." (המאירי, בית הבחירה, אבות, ג, ב,).

החובה להתפלל לשלומה של מלכות, נובע מתוך הכרה בסכנה שעלולה לבוא על החברה ללא שיהיה מי שיאכוף את החוקים, לכן בזמן הקמת המדינה תוקנה  ע"י הרבנים הראשיים לארץ ישראל – הרב א.יצחק הרצוג והרב ב"צ עוזיאל, תקנה להתפלל לשלומה של מדינת ישראל וממשלתה. יש הסוברים שאת התפילה לשלום המדינה חיבר ש"י עגנון, דבר שלא אושר או הוכחש על - ידו. כך או כך, גם הרבנים הראשים ראו את החובה שיש בהבנת צורכי המחוקק כדי לבנות חברה תקינה. אולם גם קודם לכך מובא בסידורי התפילה לחגים ושבתות תפילה שהייתה נאמר בגלויות ישראל השונות לשלום השליט במקום, מתוך תקווה שהוא יגן על האוכלוסייה היהודית וייתן לה חופש דתי. "הנותן תשועה למלכים וממשלה ...הוא יברך את  המלך...". ברכה זו נשענת לא רק על הנאמר במשנה, אלה יש לה אפילו סימוכין מתוך ספר התנ"ך. בספר ירמיהו נאמר "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה ותתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום". (ירמיהו כ"ט א')

רבן גמליאל מציין את הקשר בין הדין אמת והשלום במשנה הבאה: רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום", (משנה, מסכת אבות א:יח)

רק ציות לדין יש בכוחו להוציא את האמת לאור, ורק הוצאת האמת לאור יש בכוחה להביא את השלום. ומוסיף המדרש ואומר שאפילו שמו של הקב"ה מתרומם כאשר בני ישראל שומרים על עשיית משפט וציות לדין, שיש בכוחם אפילו להחיש את גאולת העם:

"...כך אמר הקב"ה מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא לישראל שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו מכל מה שבראתי אינו אוהב אלא את הדין שנאמר כי אני ה' אוהב משפט אמר הקב"ה נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב הוי שופטים ושוטרים אמר הקב"ה לישראל בני חייכם בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה מנין שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם מנין שנאמר והאל הקדוש נקדש בצדקה ואם שמרתם את שניהם הצדקה והדין מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה מנין שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות..." )דברים רבה, שופטים, פרשה - ה)

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר