בס"ד

לדמותה של מרים

חוקת – סיון תשע"א

פרשת חוקת פגישה אותנו עם מותם של שתי דמויות מרכזיות בחיי העם היוצאים ממצרים – מרים ואהרון. אולם, בעוד שאת אהרון מספידים ובוכים כל עם ישראל, על מרים נאמר:".. וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.."(במדבר כ:א) שום אזכור של טקס, הספד או אבל. וממשיך הכתוב ואומר:"..וְלא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרן.."(במדבר כ:ב). על הקשר בין שני האירועים – מות מרים וחוסר מים שבא לאחר מכן, אומרת הגמרא:

"...ולא היה מים לעדה - תניא, א"ר יוסי ב"ר יהודה, באר ניתן לישראל בזכות מרים, מתה מרים נסתלק הבאר.." (תענית ט:א)

לשיטתו של רבי יהודה, באר המים שליוותה את בני ישראל במדבר היה בזכות מרים, לכן מותה הביא להסתלקות הבאר. מדוע, האם הקב"ה רצה להצמיא את העם בגלל מות מרים? התשובה כמובן שלילית, אלא מה, התורה רצתה להעביר מסר - פעמים רבות הציבור לא יודע להכיר טובה למי שמטיב עמו, ורק כאשר הוא חסר, מבינים את גודל החלל שהשאיר. כך מרים, כל עוד היא בין החיים, זוכים בני ישראל למים בזכות פעלה, אך ברגע שהיא מתה גם הבאר מסתלקת. לכן אומר הכלי יקר:

"..ולא היה מים לעדה. על צד העונש חסרו המים לפי שלא הספידוה כראוי, כי במשה ואהרן נאמר ויבכו אותם בני ישראל וכאן לא נאמר ויבכו אותה, ונאמר ותמת שם ותקבר שם, כי במקום שמתה שם תהא קבורתה לאלתר ונשכחה כמת מלב ולא הרגישו בהעדרה כלל על כן נחסרו להם המים כדי שידעו למפרע שהבאר היה בזכות מרים.." (כלי יקר במדבר כ:ב).

אין זו הפעם הראשונה שחז"ל מוצאים קשר בין סמיכות פרשיות. אולם נראה שיש בשיטה זו מקום להוסיף נופף לדמות שחז"ל רוצים לתאר. מרים היא לא רק אחות משה, היא מנהיגה בפני עצמה. היא הראשונה שמעזה לצאת בתופים ובמחולות לאחר קריעת ים סוף. ואם תשאל ומה בכך, הרי נאמר כבר "אז ישיר משה ובני ישראל".(שמות טו:א), התשובה פשוטה – גם עבדים שרים, אך הם לא יוצאים במחולות. כלומר את גודל השעה ותחושת החופשיות והשחרור מעול פרעה, קולטת דווקא מרים שסוחפת את כל הנשים אחריה בתחושה זו.

 ייתכן שבמדרש זה, חז"ל רוצים לומר שמעמדה של מרים הוא לא בהכרח בשל היותה אחות אהרון ומשה, אלא בזכות תכונותיה האישיות. יותר מכך, היא מציינת גם את מעמדה של האישה בעני חכמי המשנה, מעמד שיש לו חלק גם בהנהגת העם! שהרי אחת החובות המוטלות על המנהיג, היא כמובן לדאוג לרווחת העם. ומבין שלושת המנהיגים המובילים – משה אהרון ומרים, ואם נצרף אליהם גם את שבעים הזקנים שמשתתפים בהנהגת העם, וגם את נשיאי השבטים, דווקא מרים הוא זו אשר מצליחה לדאוג לעניין שמעלתו עולה על כל דבר אחר – המים.

אם נתבונן בדברי המלבי"ם נראה את התמיהה שיש לעם בעניין זה, תמיהה שממנה משתמע  שהעם מייחסים למרים מעלה הגדולה אפילו ממעלתם של משה ואהרון. כיצד? הבה נתבונן באירוע - העדה מלחיצים את משה ואהרון, כאשר הטענה המרכזית שבפיהם, לדברי המלב"ם -  כיצד יתכן שמעלתה של מרים גרמה להיות מים לכל העם, ואילו מעלתם לא מצליחה לכל הפחות לשמור על באר מים?

"..ולא היה מים לעדה, כי המים היו בזכות מרים והיו מים השגחיים הבאים רק ע"י זכות וכשרון, ולכן נקהלו על משה ועל אהרן להתרעם עליהם מדוע לא יזלו מי ההשגחה בזכותם.." (מלבי"ם במדבר כ:ב)

משה ואהרון עומדים בפני תלונה מוזרה, כיצד זכותם של שני מנהיגים אלה לא מסוגלת להביא מים לעם? והרי חוסר מים במדבר משמעו אחת – מוות! בתלונת העם כלפיהם, הם מביעים גם את זעמם על התוצאות הקשות שהיו בחלקם של קורח ועדתו – בליעה באדמה, שריפה ומגפה. תוצאות אלה לשיטת העם, הם פרי התנהלות כושלת של משה ואהרון. יותר מכך, אפילו עצירת המגפה שפרצה בעקבות המרד, נתפסת בעיניהם כדבר שלילי, משום שהעדיפו את המוות במגפה ולא בצמא[1]:

וירב ואח"ז התחיל מריבה עם משה שהוא מדרגה יותר, ויאמרו ולו גוענו זה היה התרעומות על משה ואהרן שעצרו המגפה שהיתה בעת מחלוקת קרח שהיה טוב להם לגוע בדבר מבצמא..." (מלבי"ם במדבר כ:ב)

אולם  האבודרהם, מוצא מקום דווקא  ללמד זכות על עם ישראל בעקבות מות מרים, לשיטתו, עד היום בני ישראל זוכרים את מרים, כיצד? הבה נתבונן בדבריו:

"..מה שנהגו לשפוך מים בבית שמת שם מת, אפשר שהוא משום טומאה וטהרה...ויש רמז לשפיכת מים מן התורה שנאמר: ותמת מרים ותקבר שם, ולא היה מים לעדה. כי כולם שפכו מימיהם..." (ספר אבודרהם ברכת המזון לאבל )

לשיטתו המנהג לשפוך מים בבית אבלים, לא נובע רק בשל עניין טומאה וטהורה, אלא גם בשל הרצון של בני ישראל להדגיש את הקשר בין חוסר המים למות מרים. דבר שמדגיש את התפיסה שהמים הם רק בזכות מרים ולא בזכות משה או אהרון. ובכל זאת אחד הדברים המעניינים שיש בדרישה זו, הוא שהעם לא נענש על תלונתם זו, בניגוד לשאר התלונות שהיו להם במדבר, מדוע? על כך עונה החזקוני: "..ויקהלו על משה ועל אהרן לא לקו עכשיו כמו שלקו בשאר תלונות כי הדין עמהם מאחר שלא היה להם מים.." (חזקוני במדבר כ:ב)

אולם הגמרא מציינת שיש במיתת מרים דווקא בפרשה זו, שבה מוזכרת "פרה אדומה" עניין שבא ללמד על מעלתה של מרים. כיצד?

 "..אמר רבי אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה - לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת - אף מיתתן של צדיקים מכפרת..." (תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כח עמוד א )

שבת שלום ומבורך                                         אלעזר בן שושן