בס"ד

דברי הברית

כי תבוא – אלול תשע"א

אנו נמצאים בחציו השני של ספר דברים, קרובים מאוד לסיומו של עוד מחזור קריאה של חמשת חומשי התורה. והנה כאן בפרשת כי-תבוא, אנו נחשפים למעין פתיחת מחודשת של חוזה הברית שבין הקב"ה לעם ישראל. פריבילגיה כזו שמורה כמובן רק להקב"ה, הוא זה אשר מתווה את  התנאים, ואת הסנקציות במקרה של הפרתם. ברור כי אין כאן כוונה רק להפגין את הסמכות והשלטון הבלעדי של הקב"ה כלפי הבריאה בכלל, וכלפי בני ישראל בפרט, אלא דווקא מתוך כך שהוא משמש גם כאב לבני ישראל, שהרי מלבד זה שהם עם הבחירה הם גם נקראו בנים למקום: "..  בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלהֵיכֶם...כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.." (דברים יד:א-ב) משום כך יש ברצונו וביכולתו להשיג עבורם את התנאים הטובים ביותר. עם זאת, קריאתה של פרשת כי-תבוא, מעוררת לא מעט חששות בלב ציבור המתפללים, עד כדי כך, שמסורת היא בידי חזנים וקוראי התורה, שאת פסוקי הקללות – תוכחה, נהגו לומר בקול נמוך יותר מטון הקריאה הרגיל. לענ"ד, אין הדבר בא רק כדי להראות על הפחד מפני התיאורים הקשים שיש בפסוקים אלה, אלא באמצעות תהליך זה הקורא ממקד את תשומת לב ציבור המתפללים לפסוקים שהם בבחינת רענון דברי הברית בין הקב"ה לעם."..אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה לִכְרת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחרֵב.."(דברים כח:סט).אם כי, לדברי האברבנאל, הברכות והקללות שמופיעות בפרשת כי תבוא, הם לא דברי הברית שעליהם מדברת התורה, אלא הם נספח לדברי הברית שיבואו בפרשת ניצבים:

"..וכבר עלה על דעתי, שהקללות [שבפרק כ"ח] לא נקראו 'ברית' כי אם 'ייעודי העונשים', והברכות - 'ייעודי ה' ', ושלא אמר הכתוב 'אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב' על הקללות שנזכרו בסדר והיה כי-תבוא, כי אם על הברית שזכר מיד בפרשת אתם נצבים [אברבנאל דברים כ"ט].

 נשאלת השאלה, מדוע יש צורך בברית נוספת? אם תאמר שזה בגלל חטא העגל, הרי יש לנו לוחות שניים, ואם תאמר שזה בגלל חטא המרגלים, הרי דור יוצאי מצרים קיבל את עונשו, ודור המדבר דווקא צעד לקראת ארץ כנען במשך ארבעים שנה, מתוך אמונה שהקב"ה ימלא את הבטחתו להביאם לארץ המובטחת! ואם תאמר שכל פעם שישראל יחטאו יהיה צורך בחידוש הברית, אזי תתעורר בעיה מאוד חמורה בדבר תוקף הברית ומעמדם של בני ישראל כעם נבחר[1]. וחמור מכך, מרגע שנגמרה הנבואה, אין עוד נביא שיכול להביא את דבר האל, ובשורת חידוש הברית. משום כך, הברית בספר דברים, כוללת סנקציות מאוד קשות כלפי המפרים אותה, ולכן נראה כי בהפעלת הסנקציות יש מימד של הרתעה שמטרתו להחזיר את העם לברית המקורית דווקא[2], כך שאין צורך חוזר ונשנה בחידוש הברית, אלא רק באירועים מכוננים. דוגמא:

א.      יציאת מצרים – מחייבת ברית בין הקב"ה לעם שזה עתה הפך מאסופה של שבטי עבדים, לעם הנבחר ע"י האל. ברית זו קדמה למעשה לברית הנוספת של מעמד הר סיני וקבלת התורה שבא לאחריו.

ב.      כניסה לארץ ישראל – כאן הקב"ה כורת איתם ברית, הנובעת מכך שהם הופכים מעם של נוודים, ליושבי קבע. ובנוסף, עתה חלות עליהם גם מצוות התלויות בארץ.

ג.       חזרה מגלות בבל – עזרא ונחמיה מחדשים את הברית בין העם השבים מהגלות להקב"ה, ובכך הם משווים את מעמדם העם, לזה שנכנס לארץ אחר יציאת מצרים. עזרא קורא בספר התורה, בדיוק כשם שמשה, חוזר באזני העם על התורה לפני כניסת בני ישראל לארץ כנען.

"... וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל..וַיִּקְרָא בוֹ...נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה.." (נחמיה פרק ח:א-ג)

אם נתבונן היטב נראה שבכל האירועים הנ"ל עם ישראל עובר חוויה, שמשפיעה על מעמדו. לכן יתכן לומר, כי בכל תהליך של "חידוש הברית" יש מעין ניסיון לקבע את המעמד של בני ישראל, הן כעם נבחר, והן כבעלי זכות ישיבה בארץ ישראל, אפילו אם הדבר בא בעקבות חטאים של העם. בשל כך הקב"ה בוחר להשתמש בזכותו הבלעדית לחדש – לעדכן, את הברית בינו לבין העם. לעיתים תהליך זה היה יוזמה של המלך, בעיקר כאשר העם נטה את ליבו אחר עבודה זרה, כך היה כאשר חלקיהו מוצא ספר תורה או חלק ממנו,  בבית המקדש, שהרי יש טוענים שהספר שנמצא היה ספר דברים, שמתאים בתוכנו לפחד שאחז ביאשיהו המלך למשמע הדברים הכתובים בו: ".. וַיְהִי כִּשְׁמעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו.."(מלכים ב כב:א).המלך רואה בדברי הספר סימן מבשר רעות, לכן הוא מצווה מיד על קריאת תוכנו באזני העם, כחלק מרענון הברית בין הקב"ה לעם.

 וַיַּעֲמד הַמֶּלֶךְ עַל הָעַמּוּד וַיִּכְרת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי ה' לָלֶכֶת אַחַר ה' וְלִשְׁמר מִצְוֹתָיו וְאֶת עֵדְוֹתָיו וְאֶת חֻקּתָיו בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזּאת הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה וַיַּעֲמד כָּל הָעָם בַּבְּרִית.." (מלכים ב כג:א).

לדברי הרד"ק. מדובר בספר תורה שלם. ואל יקשה בעיניך שכך הוא, שהרי מנשה מלך חמישים וחמש שנים, ולא הלך בדרך ה' עד כדי כך שהוא גרם לעם שיזניחו את התורה וילכו אחרי ע"ז:

אלא מנשה מלך זמן רב שהרי מלך נ"ה שנה ועשה הרע בעיני...והוא השכיח התורה מישראל..ועכשיו כאשר צוה יאשיהו לחפש בית ה' לכל אשר ימצא שם בדק ולהוציא הכסף...מצא[חלקיהו] ס"ת שהיה מונח במקומו מצד הארון.." (רד"ק מלכים ב  כב:ח )

סיכומו של דבר, חידוש הברית או קביעת תנאים חדשים, נתונים להחלטתו הבלעדית של הקב"ה. רענון דברי הברית, הוא תהליך המחייב את ההנהגה הרוחנית של העם.

שבת שלום ומבורך                                                                  בן שושן אלעזר