בס"ד

על מדות ומשקולות

פרשת כי תצא – אלול תשע"א

פרשת כי-תצא ממשיכה את מסכת הצווים של עשיית הצדק, אלא שהפעם לא מדובר בשופט ובבעלי דין, אלא במקח וממכר. התורה אומרת:"..לא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: לא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ..כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עשֵׂה אֵלֶּה כּל עֹשֵׂה עָוֶל.." (דברים כה:יג-טז). המשקל הוא בבחינת "לפתח חטאת רובץ". אנשים המסתובבים בין הדוכנים בשוק, נותנים אימון רב ברוכל המציג את מרכולתו, בכך שיגבה תשלום ע"פ המידה המקובלת של המשקולות, אולם מידה זו יכולה להיות נתונה למרמה, כך שבפועל, הקונה עלול לשלם סכום גבוהה יותר, עבור משקל קטן יותר ממה שמציינים כפות המאזנים (גם אם מדובר במשקל אלקטרוני כמובן).לכן באה התורה ומזהירה מפני ניסיון של זיוף במידת המשקולות. למעשה, אזהרה זו באה כבר בספר ויקרא:"..לא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה: מאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם.." (ויקרא פרק יט:לה-לו). על החיבור בין עשיית משפט, להקפדה על מידות משקל מדויקות אומר המלבי"ם:

"...ענין המדות והמשקלות נאמר בסדר קדושים...ושם ידבר הכתוב בהעושה זיוף במדות ובמשקלות ולכן נאמר לא תעשו עול, ואמר שם במשפט...להורות כי יש בענין המדידה מה שצריך עיון רב כמו משפט.."( מלבי"ם דברים כה:יג)

לדברי המלבי"ם עשיית משפט כמוה כהעמדת מצרכים על כף המאזנים כאשר בצד אחד המצרכים ובצד השני המשקולות. כשם שבהכרעת הדין יש לעשות צדק ע"י מציאת האיזון בין חומרת העבירה למידת העונש, כך במקח וממכר, יש לעשות צדק ע"י איזון בין המידה הנשקלת לסכום הנדרש עבורה. מכאן גם סמל בית המשפט – כפות המאזניים.

"..ויש לומר, שבמשפט יורה על לשון המאזנים שכמו שהשופט יכריע בין ב' בעלי הדין כן יכריע הלשון בין שני הכפות.."(מלבי"ם שם)

עניין המידות והמשקולות, הן בספר ויקרא והן בספר דברים, מסתיים באזכור יציאת מצרים. מדוע, מה הקשר של יצירת מצרים לעשיית צדק במשפט או במשקל? על כך אומר בעל התורה תמימה :

"..אשר הוצאתי וגו' - על תנאי שתקבלו עליכם מצות מדות, שכל המודה במצות מדות כאלו מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות מדות כאלו כופר ביציאת מצרים.."[1](תורה תמימה ויקרא יט:ל)

ומוסיף רש"י בעניין סמיכות הציווי לבל לרמות במשקולות, לאזכור פרשת עמלק ביציאת מצרים, שהדבר בא כדי להזהיר את העם מפני התוצאות החמורות שיש בגניבת דעת ציבור הקונים, עד כדי כך שיגרה הקב"ה בהם את אומות העולם:

"..זכור את אשר עשה לך - אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב, שנאמר (משלי יא א) מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון.." (רש"י דברים כה:יז )

נשאלת השאלה: מה הקשר בין גירוי אומות העולם בעם ישראל, לבין עשיית המרמה במשקל? התשובה לכך ברורה, כשם שרציתם בדבר שלא שייך לכם, כך הקב"ה יביא גוי מרחוק כדי לחמוד את אשר לא שייך לו. על הפסוק: "..לא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה.." (דברים כה:יד) אומר הספורנו: שיש להרחיק אפילו אפשרות תיאורטית של עשיית עבירה במשקולות, גם אם האדם לא מתכוון לעשותה:

"..לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה. אחר שהזכיר דרכי השראת שכינה בישראל הזהיר שלא בלבד שנא האל את עוות הדין, אבל ישנא ג"כ המחזיק בכלים מוכנים לעשות עול, ושצריך להרחיק אותם הכלים פן תגעל נפשו אותנו.." (ספורנו דברים כה:יד)

לשיטתו, האדם נתון למערכת פיתויים יום יומית, מערכת זו מצריכה כוחות מוסריים כדי לא למעוד, אולם "אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא" לכן בא הספורנו ואומר, שיש להקטין את נקודות החיכוך עם הפיתוי לדבר עבירה, ע"י כך שנרחיק ככל האפשר את הגורם המפתה, כגון, לא להחזיק משקולות לא תקינות, אפילו בבית!

שבת שלום ומבורך                                  בן שושן אלעזר