בס"ד

מנחה של כיפור – בין קראית פרשת העריות להפטרת יונה.

כיפור תשע"ב

זמן תפילת המנחה של כל יום נתפס כזמן של שעת רצון לפני המקום, זוהי שעה של מידת החסד והרחמים בעולם. חז"ל לומדים על מעלת זמן המנחה מכך שאליהו הנביא בחר בזמן זה, כדי להקריב את הפר בניסיונו להוכיח לעם כי הנביאים שהם נוהים אחריהם, הם נביאי השקר – נביאי הבעל. כדברי רב הונא בגמרא:

"...ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר: ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר..ענני ה' ענני; ענני - שתרד אש מן השמים, וענני - שלא יאמרו מעשה כשפים הם..." (ברכות ו:ב)

כזכור, הקב"ה שעה אל מנחתו של אליהו, והוריד אש מהשמים ששרפה את קרבן הפר שעשה אליהו, בעוד שנביאי הבעל לא הצליחו להוריד אש מהשמים כדי לקבל את הפר שהוקרב על-ידם. היות ובמעשה זה העם הגיע למסקנה כי " ה' הוא האלהים.." ולא חשדו שהאש שירדה הייתה בעקבות ע"י מעשה כשפים, אלא האמינו שהיא באה אך ורק בעקבות תפילת אליהו, לכן חז"ל ראו עניין מיוחד בשעת המנחה - הן מצד הקב"ה שנענה לתפילת הפרט והכלל, והן מצד העם שמגיעים להכרה בגדולתן של הקב"ה. הכרה שבעקבותיה הקב"ה נוהג עמם במידת הרחמים. או כדברי ה"צרור המור"

".. לפי שהיה צריך דין לכלות נביאי הבעל. ולכן אומרים בשבת ואני תפלתי לך ה' עת רצון כי כשמתגלים פני הרחמים כל מיני מדות הדין בורחים.." (צרור המור בראשית ה)

לאור זאת, נשאלת השאלה, מה עניין תוכן קריאת התורה במנחה של כיפור – פרשת העריות, ותוכן קריאת הפטרה - מספר יונה דווקא? שהרי פרשת העריות מדברת על סוג אחר של עבירות, בעוד שהעם יכול להיות נגוע דווקא בעבירות אחרות או נוספות, ולאו דווקא בעריות בלבד. ולא פחות קשה מכך, עניינו של ספר יונה לא עוסק כלל ועיקר בעם ישראל, ואינו פונה אליהם אפילו לא בעקיפין, אם כן מה מסתתר מאחרי החלטת חז"ל לקבוע את הפטרת מנחה בספר יונה? לענ"ד, נראה כי יש קשר ביו שני העניינים – פרשת העריות והפטרת יונה. כאשר בני ישראל יוצאים ממצרים לכיוון הארץ המובטחת, הקב"ה מצווה אותם את הדברים הבאים:"..כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקּתֵיהֶם לא תֵלֵכוּ.." (ויקרא יח:ג) מה כל כך מאפיין את שני העמים – מצרים וכנען[1]? מוצאם של שני העמים האלה הוא - חם בן נח. על חם אומר הכתוב:"..וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ.." (בראשית ט:כב). הוא רואה את אביו – נח, שיכור וכנראה שוכב ערום בתוך אהלו, דבר זה מביא את חם לקרא גם לשני אחיו – שם ויפת כדי להתבונן באביהם. אולם חז"ל פירשו שחם לא רק ראה אלא, גם עשה מעשה:"..יש מרבותינו אומרים כנען ראה והגיד לאביו...יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו.." (רש"י בראשית ט:כב). מכאן חז"ל מסיקים מסקנה שגם המצרים וגם הכנענים ירשו מאביהם את עניין העריות, עד כדי כך שהיו שטופי זימה, לא רק בין בני אדם, אלא אפילו בין אדם לבהמה:

"...וכמעשה ארץ כנען - על העריות, שהיו הכנענים בהם רעים וחטאים, כאשר אמר..כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ:ועל דעת רבותינו בתורת כהנים, היו גם המצרים שטופים בזמה בכל העריות ובזכור ובבהמה,.." (רמב"ן ויקרא יח:ג)

היות וגילוי עריות הוא מהעבירות שהכי מפתות את לב האדם[2], ומהחמורות ביותר ביהדות – עליה אמרו חז"ל: "יהרג ואל יעבור". באו חכמים וקבעו את הסף לקיומה של חברה תקינה, סף שיכול להיות מליץ יושר בפני המקום, ביום שבו נחתם דינו של האדם והעם – ההתרחקות מעבירות העריות. ללא סף זה, אין כל ממשות בתפילות סיגופים ועינויים. ושני טעמים לקריאה זו מביא התוספות:

"..במנחה קורין בעריות - לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן ובמדרש יש שלכך קורין בעריות לפי שישראל עושין רמז להקב"ה שכשם שהזהיר אותם שלא לגלות ערוה כך לא תגלה ערותם בעונותם..." (תוספות מגילה לא:א)

א.      ביום הכיפור כל העם – נשים וגברים מכונסים בביה"כ, לכן יזהר האדם שלא יתן את עינו באשת חברו ואפילו לא באשתו.הגמרא במסכת יומא מציינת את דעתו של רב שחטאים אלה במיוחד ביום הכיפורים מעכבים את בוא המשיח:

",דאמר ליה אליהו לרב יהודה..אמריתו, אמאי לא אתי משיח, והא האידנא, יומא דכיפורי הוא, ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא.." (יומא יט:ב)

ב.      בקשה למחילה דווקא בשל חומרת עבירת העריות, כיצד? הבה נתבונן במקרא.

 המקרא מתאר את הליכתם של בני ישראל אחר התרבות הזרה, כמעשה זנות, כגילוי ערווה ממש:"..לָכֵן זוֹנָה שִׁמְעִי דְּבַר ה'..וַתִּגָּלֶה עֶרְוָתֵךְ בְּתַזְנוּתַיִךְ עַל מְאַהֲבָיִךְ וְעַל כָּל גִּלּוּלֵי תוֹעֲבוֹתַיִךְ.." (יחזקאל טז:לה-לו) משום כך, ה' מענישם בדרך של מידה כנגד מידה, עונש שנתפס גם בעיני הגויים כגילוי ערותם של בנ"י לעיני העמים:"..לָכֵן הִנְנִי מְקַבֵּץ אֶת כָּל  מְאַהֲבַיִךְ אֲשֶׁר עָרַבְתְּ עֲלֵיהֶם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אָהַבְתְּ עַל כָּל אֲשֶׁר שָׂנֵאת וְקִבַּצְתִּי אֹתָם עָלַיִךְ מִסָּבִיב וְגִלֵּיתִי עֶרְוָתֵךְ אֲלֵהֶם וְרָאוּ אֶת כָּל עֶרְוָתֵךְ.." (שם לז) עתה טוענים בני ישראל לפני המקום, חטא העריות הוא אכן הקשה ביותר בעיניך, לכן גם אם חטאנו, הרינו מבקשים את סליחתך, ובלבד שלא תגלה אתה את ערוותנו לעיני הגויים.

ומה באשר לקריאת מפטיר בספר יונה? על כך אומרים לנו הנביאים שהקב"ה מצפה לתשובה לא רק מעם ישראל, אלא אפילו אומות העולם צריכות לתת את הדין על מעשיהם ולחזור מדרכם הרעה. התשובה והדרך הטובה מחייבת גם את הפרט מאומות העולם. והרי ידוע שעיני כל העולם מביטות בבני ישראל המתענים ביום הכיפורים. הם מודעים לעניינו של יום, ולכן הם עצמם מחויבים בטיפוח חברה טובה יותר, שאם לא כן, לא יוכלו להימלט מעונשו של הקב"ה:

"..והטעם להפטרה זו ללמד לבני העולם שאין אדם יכול לברוח מפני השם אם עבר עבירות, כמו שכתוב: אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך.." (ספר אבודרהם סדר תפלת יום הכפורים)

ומוסיף על כך בעל ספר כלבו, שיש בהפטרת יונה מסר גם לבני ישראל – אם אומות העולם חזרו למוטב ונסלח להם, אתם שנקראים בנים למקום, לא כל שכן?

- והטעם למה אנו מפטירין ביונה..לעורר התשובה כמו שעשו אנשי נינוה ובה נושעו בראות השם מעשיהם כי שבו.." (ספר כלבו סימן ע)

גמר חתימה טובה                                                בן שושן אלעזר