תפריט

בס

בס"ד

הכהן הגדול ביום הכיפורים

כיפור – תשרי תשע"ג

הדמות המרכזית ביותר ביום הכיפורים הייתה  ללא ספק, דמותו של הכהן הגדול. עיני כל העם היו נשואות אליו ומלווים בחרדת קודש את עבודתו בבית המקדש, עבודה ששיאה היה כניסה לתוך קודש הקודשים. שם היה מבקש מהקב"ה לכפר על חטאי העם. מתח רב והתרגשות עצומה אחזו בקהל הנוכחים בבית המקדש בשעה שהכהן הגדול נכנס לתוך קודש הקודשים. למעשה, זמן רב לפני שהיה מגיע לרגע הנשגב של עבודת יום הכיפורים במקדש, הוא היה עובר הכנות רבות, הן מצד עצמו והן מצד שלוחי בין הדין שהיו ממונים עליו, כדי שלא תארע לו כל תקלה, המשנה מתארת את ההכנות שכללו חשיבה אפילו על פרטים שסבירותם אפסית: 

"...שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו..." (משנה יומא פ"א מ"א)

הכהן הגדול, לא היה בהכרח תלמיד חכם, ולפעמים הוא אפילו לא היה יודע קרוא וכתוב, אם כי אין להסיק מכך שהוא היה בער, אלא ייתכן שהוא שלט בשפה זרה, ולא בעברית. לכן אומרת המשנה:

 "...אם היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו ואם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו..." (משנה יומא פ"א מ"ו)

ובתקופת בית שני, לא היו מסתפקין בכך, אלא היו אף משביעין אותו שהוא לא ינהג כמנהג הצדוקים, אלא כמנהג הפרושים[1]:

"...אמרו לו: אישי כהן גדול, אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין. משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך..." (משנה יומא פ"א מ"ה)

על כך אומרת הגמרא:

"הוא פורש ובוכה - שחשדוהו צדוקי, והם פורשין ובוכין - דאמר רבי יהושע בן לוי: כל החושד בכשרים לוקה בגופו.." (יומא יט:ב)

ע"פ חז"ל, יציאתו בשלום של הכהן הגדול מהקודש, הייתה סימן לכך שתפילתו התקבלה לפני המקום. ועל כך שהוא לא ניזוק מכניסתו אל הקודש, אומרת המשנה "..ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש.." (משנה יומא פ"ז) בעל השו"ת ציץ אליעזר, רואה קשר בין שמחתו של הכהן הגדול שיצא בשלום מן הקודש, לבין מי שניצל מסכנה וצריך לברך את ברכת הגומל.

"..דיצחק אבינו וכן אברהם אבינו ע"ה בודאי הודו לד' כשניצלו, וכל אחד הודה כפי צחות לשונו עד שבאו אנשי כנה"ג [כנסת הגדולה] ותקנו ברכה כוללת שהיא הגומל...וגם כה"ג [כהן גדול] פשיטא שהיה מברך בצאתו בשלום מן הקדש שניצול ממקום סכנה.." (שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן כה פרק כג )

מה הייתה ברכתו של כהן גדול בקודש?

כל רגע של שהיה בקודש הקודשים, היה בבחינת סכנת חיים לכהן הגדול, כל היסח הדעת ולו הקטן ביותר מהמשימה שלשמה נכנס, היה עלול לעלות לו בחייו. לכן תיקנו שיהיה מתפלל שם תפילה קצרה, הגמרא מספרת:

"...ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל. מעשה באחד שהאריך וגמרו להיכנס אחריו. אמרו שמעון הצדיק היה, אמרו לו למה הארכתה? אמר להן מתפלל הייתי על מקדש אלהיכם שלא ייחרב. אמרו לו אף על פי כן לא היית צריך להאריך.."  (תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ה דף מב טור ג /ה"ב )

נוסח התפילה מובא עם שינוים קלים בין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי, כאשר בשניהם בולט המוטיב של העניין הכלכלי המתאים לחברה החקלאית- הגשם:

"...ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון. מאי מצלי?...יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה. - שחונה מעליותא היא? [האם שנה שחונה היא דבר טוב?] - אלא אימא[אמור]: אם שחונה - תהא גשומה. רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה,[ לא יסור השלטון מבית יהודה – כברכת יעקב ליהודה: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו]ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה, ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים..." (יומא נג:ב )

המעניין בנוסח זה הוא, שלמרות שהכהן מבקש על הגשם הוא מבקש גם על קיץ, שהרי העולם זקוק גם לחום השמש, לא פחות משהוא זקוק לגשם. אולם לעומת הבבלי המציין שברכת הכהן כללה גם ברכה להמשך שושלת בית דוד[2], הנוסח בירושלמי הוא שלא תבוא עליהם גלות:

"...יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שלא תצא עלינו גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם יצאה עלינו גלות ביום הזה או בשנה הזאת תהא גלותינו למקום של תורה.." (תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ה דף מב טור ג /ה"ב )

בנוסף לעבודתו במקדש, היה הכהן הגדול אחראי להגרלת שני השעירים – אחד שהיה מוקרב לה' והשני היה נשלח לעזאזאל – היה מושלך מראש הר, ולא היה מגיע לתחתית עד שנעשה איברים איברים. המשנה מתארת תהליך זה כך:".. טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל.." (משנה יומא פ"ד מ"א). גם בהליך זה היה סימן לבני ישראל, אם הגורל של השעיר לה' היה עולה בימינו של המגריל, היה בכך אות כי תפילתם של בני ישראל רצויה לפני המקום. אבל כיום שאין לנו בית המקדש, אין לנו להישען, אלא על אבינו שבשמים.

יהי רצון שנכתב ונחתם לשנה טובה ומתוקה, מראשית שנה ועד אחרית שנה

 

בן שושן אלעזר


 

[1] התוספתא מספרת על צדוקי שניסה לשנות מעבודת יום הכיפרים, וסופו שדבר זה עלה לו בחייו:  "..ומעשה בצדוקי אחד שהעריב שמשו ובא לשרוף את הפרה וידע בו רבן יוחנן בן זכאי ובא וסמך שתי ידיו עליו ואמר לו אישי כהן גדול מה נאה אתה להיות כהן גדול רד טבול אחד ירד וטבל ועלה אחרי שעלה צרם לו באזנו אמר לו בן זכאי לכשאפנה לך אמר לו כשתפנה, לא שהה שלשה ימים עד שנתנוהו בקבר..."    (תוספתא מסכת פרה פרק ג )  

[2]  כנראה שדעה זו מושפעת מעובדת היותם בגלות.

 

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ח

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ח

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר