בס"ד

"יישר כחך ששברת" – היבטים בשבירת לוחות הברית

פרשת כי תשא – אדר ב' תשע"א

חטא העגל הוא הכתם הגדול ביותר שדבק בבני ישראל היוצאים ממצרים, עם שחווה ניסים ונפלאות, אותות ומופתים, עם שמגיע להכרה באל – "זה אלי ואנווהו" ושומע את קול ה' אומר "אנוכי ה' אלהיך,,,,לא יהי לך אלהים אחרים.." ולבסוף רגע לפני  שהם מקבלים את הלוחות המעידים על הברית שכרתו עם הקב"ה, הם עושים את אחד המעשים הנוראים בתולדות העם – חטא העגל. חז"ל שרצו לתת ביטוי של חומרה ותיעוב לחטא זה, משווים את המעשה לכלה הזונה בתוך חופתה[1]. על כך אומר המלבי"ם:

"...והיה הפשע גדול מאד מצד הזמן, שהיה בעלותי ההרה לקחת לוחות האבנים, ועלובה כלה שזנתה בתוך חופתה, בעת שהשושבין עוסק לקבל מאת החתן כתובתה ומהר ומתן לצרכה.." (מלבי"ם דברים ט:ט)

מדוע דווקא לכלה הזונה תוך חופתה? המלבי"ם משווה את עלייתו של משה להר לקבל את הלוחות, כשושבין ההולך לדאוג למוהר מכובד עבור הכלה – בני ישראל, והיא במקום לסייע בידו מכשילה את ההסכם בהתנהגות מופקרת. וממשיך המלבי"ם ואומר: "...והיה לכם לעזרני בזכותכם ותפלתכם ואתם עשיתם ההפך.."(מלבי"ם שם) והנה כאשר הקב"ה רואה את התנהגות העם הוא אומר למשה "לך רד" הגמרא אומרת שכוונת הקב"ה היא לא רק לרדת מההר אל העם, אלא לרדת מגדולתו!

"...מאי לך רד? אמר רבי אלעזר, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, רד מגדולתך! כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו - אתה למה לי?..." (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד א ) 

הגמרא מתארת את תדהמתו של משה, עד כדי כך שתשש כוחו, אך כאשר שמע שהקב"ה מתכוון להשמיד את העם, הוא נעשה סנגור של העם על מנת להעביר את רוע הגזרה:

 "..מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר. וכיון שאמר: [דברים ט'] הרף ממני ואשמידם, אמר משה: דבר זה תלוי בי - מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים.." (שם)

הטיעון העיקרי של משה כלפי ה' היה מכוון כנגד דבריו של פרעה המסרב לשלוח את העם, כאשר הוא אומר להם: "..ראו כי רעה נגד פניכם..". פרעה צופה את סכנת ההשמדה שהעם עלול להיחשף בפניה. לכן משה אומר להקב"ה "... לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ..." ( שמות לב:יב) לתגובתו החריפה של הקב"ה, עלולה להיות השלכות משמעותיות על המאמץ להשריש את האמונה באל אחד. הפגיעה עלולה להיות בלתי הפיכה בהנחלת המונותיאיזם בעולם, כיצד? על כך אומר המלבי"ם:.

"...שהמצריים היו מאמינים שיש פועל [אל] טוב ופועל רע, וחשבו שאל מוציאם ממצרים הוא הפועל רע ומוציאם לרעתם כמ"ש ראו כי רעה נגד פניכם, ושהוא ברעתו הכה ג"כ את המצרים מצד שפועל רע, רק כ"ז שרואים שהציל את ישראל ומוליכם ברחמים, ראו כי אל אחד עושה שלום ובורא רע... וא"כ כל מה שפעלת היה לבלי תכלית, " (מלבי"ם שמות פרק לב:יב )

התפיסה האלילית הפגאנית שמאמינה בריבוי אלים. מהווה את הבסיס לטיעון העיקרי של משה כלפי הקב"ה. כך שאם הוא ישמיד את העם, הדבר עלול להתפרש ע"י אומות העולם באופן כזה שכל יציאת מצרים היא תהליך שמבוצע ע"י אל שתפקידו רק להרע לעולם, ואפילו על העובדה שבני ישראל הם המרוויחים העיקריים של יציאת מצרים, יוטל ספק רב אם הם יושמדו. משה מוסיף עוד טיעון הכרחי המבדיל את הקב"ה משאר האלים – האמינות, כאשר משה מזכיר את הבטחת ה' לאבות להוציא את העם ולהביאו לארץ המובטחת, הוא מעמיד בפני ה' טענה שאי אפשר להתכחש לה. הוא חייב להוכיח קבל עם ועולם כי הוא נחוש לקיים את דבריו למרות הקשיים שקיימים בדרך. אולם הגמרא מציינת גם טיעונים מסוג אחר שמצביעים על דילמה אישית ומוסרית של משה, כאשר הוא ואומר להקב"ה:

"...לא עוד אלא שיש בי בושת פנים מאבותי. עכשיו יאמרו: ראו פרנס שהעמיד עליהם, בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמים... כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, דברים שאמרת לי לך אמור להם לישראל, בשמי, הלכתי ואמרתי להם בשמך, עכשו מה אני אומר להם?.." (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד א )

משה מרגיש אחריות למצבו של העם בעיקר בגלל העובדה שהוא זה אשר שכנע את העם לעזוב את "סיר הבשר" של מצרים. והוא זה שעלול לעמוד בפני אי נעימות גדולה, בעיקר לאחר שה' אומר למשה "...וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל.."(שמות לב:י). כאן משה נבעת מהמחשבה שמי שירוויח מכל השמדת העם הוא דווקא משה עצמו, שממנו אמור לצאת העם שיכנס בסופו של דבר לארץ המובטחת[2]. דברי של משה אכן מתקבלים ע"י ה' הנעתר לבקשתו:".. וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.." (שמות לב:יד). אחר שה' נעתר לתחנוני משה , הוא סולח לעם ורק אז משה יורד עם הלוחות, אותם הוא עתיד לשבור כאשר הוא רואה את התנהגות העם. כאן עולה השאלה, אם משה מתכוון לשבור את הלוחות מדוע הוא לא משאיר אותם בשמים? שהרי על הלוחות נאמר: "..  וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת.." (שמות לב:טז) אם כך כיצד משה מעיז לשבור דבר שהוא מעשה אלוקי? ה"תולדות יצחק" אומר שמשה מנסה ללמד זכות על העם במספר מישורים

א.משה מקווה שעד שהוא ירד מההר העם יכיר בחטאו ויחזור בתשובה

"... אמר משה בלבו, אולי אחר שאמר לי הקב"ה כן נתחרטו והתאבלו על החטא שעשו, וכשראה עגל ומחולות אמר לא די שלא התאבלו אלא יש להם שמחה.." ( תולדות יצחק שמות פרק לב פסוק יט )

ב.משה מוכן ללמד זכות על העם, לכן כל עוד הוא לא ראה את העם בחטאו, הוא לא מוכן לעשות מעשה קריטי ".. שהרואה בעיניו מתפעל יותר מן השומע, ולכן וירא את העגל ומחולות וישלך מידיו את הלוחות.." (שם)

ג. ההעזה של משה לשבור מעשה אלוהי אמורה להעביר מסר של אכזבה עצומה מהדרך שבה נהג העם, בזמן שהוא הולך להביא להם את לוחות הברית, ומאידך לגרום לתדהמה וזעזוע אצל העם, כדי שהם יתבוננו בבחינה של חשבון נפש על המעשה שעשו.

 תשובה שלישית, כדי שיראו ישראל שחרד משה חרדה גדולה מאד, אחר ששובר לוחות קדושות וטהורות כתובות באצבע אלהים, וידעו הרעה הגדולה הזאת שעשו, ויפול רעדה בלבבם ויתחרטו,..." (שם)

אפשר לומר שיש בכך מסר נוסף, אלהים מוכן לסלוח, אך הוא – משה לא משוכנע שהעם ראוי לסליחה זו, למרות מאמציו הגדולים להעביר את רוע הגזירה מעל העם. משה מחכה גם למעשה מצד העם, בעיקר מעשה שיעיד על חרטה!

כיצד משה מעז לשבר את הלוחות?

הגמרא מציינת ששבירת הלוחות לא הייתה ההחלטה היחידה של משה שעה בניגוד לדעתו של ה'. קדמו לכך החלטה להוסיף עוד יום של הכנה לקראת קבלת התורה, והחלטה דרמטית לא פחות מבחינה אישית של פרישה מחיי אישות עם אשתו.

"...שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו: הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות..." (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד א )

לעניין שבירת הלוחות מוסיפה הגמרא ואומרת, שהקב"ה אפילו משבח את משה על כך

".. ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו – שנאמר...אשר שברת ואמר ריש לקיש: יישר כחך ששיברת..." (שם)

מדוע הקב"ה מסכים עם מעשהו של משה ואף משבח אותו? נראה כי משה רוצה להעביר מסר לעם – המוחשי הוא לא האמונה, אין במוחשי שום ממשות ובוודאי אם הוא נעבד כאל, כך גם העגל הוא בסך הכל מעשה אומן, וכך הלוחות הן בסך הכל אבן, גם אם הם מעשה אלוהי. אך בעוד שהעגל הוא סתם פסל, הלוחות נושאת את הברית בין ה' לעם, ועצם שבירתם כמוה כהפרת הברית בין העם לה'. אבל כאן עולה השאלה: אם שבירת הלוחות מעידה על הפרת הברית מה השיג משה? הרי הם עכשיו מקבלים גושפנקא להמשך ההתרחקות מהמונותיאיזם. אלא אם נאמר שיש למשה מטרה נוספת שנגזרת ממאמר ה' אליו "..וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל.."(שמות לב:י). כלומר משה רוצה לסכל את תכניותיו של ה' להשמיד את העם ולהפוך את משה לאבי האומה החדשה שתיווצר. אבל משה עושה מעשה שהוא מבחינתו חטא גדול, הוא שובר את העדות לברית בין בני ישראל להקב"ה, כדי שהוא – משה יחשב כחוטא, ואז לשיטתו של ה"תולדות יצחק" הוא אומר לקב"ה:

 "...מחני נא, ואם תאמר למה אמחה לך לפי שאמחה להם, הם ראויים כלייה שחטאו ואתה לא חטאת, לזה אמר אני ג"כ חייב מיתה בעבור ששברתי הלוחות, שהם ספרך אשר כתבת, ואם כן או תמחול לי ולהם או תהרוג לי ולהם שכלנו חטאנו..." (תולדות יצחק שמות פרק לב פסוק לב )

גישה זו יכולה להבהיר מדוע  ריש לקיש אומר שהקב"ה משבח את משה על נחישותו ומאבקו למען עם ישראל, ואמר למשה:"..יישר כחך ששיברת..." בעקבות שבירת הלוחות, שהרי גם שבירתם הייתה בסופו של דבר למען עם ישראל.

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר