|
בס"ד
"וַיַּרְא
הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר"
פרשת כי תשא – אדר תשע"ב
בסוף
פרשת משפטים משה נצטווה ע"י הקב"ה לעלות אל הר סיני כדי לקבל את לוחות
הברית –החוזה שבין הקב"ה לעם. אמנם רובו של חוזה זה הוא חד צדדי, ובכל
זאת הוא מחייב את כל העם. רגע לפני שמשה עולה להר הוא ממנה ממלאי מקום:
"..וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ
בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרן וְחוּר עִמָּכֶם
מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם.."(שמות כד:יד). והנה
כאשר מתברר לעם שמשה מתעכב, הם מאבדים את סבלנותם,"...
וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר, וַיִּקָּהֵל
הָעָם עַל אַהֲרן וַיּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלהִים אֲשֶׁר
יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם לא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ.."
(שמות לב:א). דרישת העם אומרת דרשני! האם חלילה האל שהציג משה בפני העם
עד עתה הוא מעשה ידי אדם? האם דבריהם מבטאים את התפיסה הפגאנית שבה כל
אל שנוצר ע"י אדם, מסוגל לקבל כוחות עליונים שיקבעו את עתידו של יוצרו
- האדם? אין ספק, יהיו שיתבוננו על חטא העגל באספקלריה של עם נבוך בעל
מנטאליות של עבדים, המאמינים שמשה הוא מעין האדון החדש שלהם, אשר לו
אלהים מעשה ידי אדם. לכן טבעי שהם יפנו למקורב אליו ביותר – אהרון, כדי
לבקש חלופה - "קום עשה לנו אלהים"! אבל צריך לזכור שכשמשה עולה
לשמים, הוא לא מציין לכמה זמן הוא עולה, לדידם של העם יתכן והוא היה
צריך לשהות שם יום או יומיים לכל היותר. אבל ארבעים יום, הם פרק זמן
מאוד ארוך! ולכן יש בזה אפילו כדי ללמד זכות על בני ישראל. שהרי קשה
להבין כיצד זה עם שחווה את מעמד הר סיני, יגיע עד כדי מעמד של כלה
המשרכת דרכיה בזמן חופתה?
בדו-
שיח שבין הכוזרי לבין החבר [החכם היהודי], בדבר אמיתות תורת ישראל
ומעלתו של העם, הכוזרי מקשה על דברי החבר-החכם שמנסה לשכנעו בדבר יחודו
של עם ישראל. ולעניין חטא העגל הוא אומר:
"..אמר הכוזרי: הזהר החבר שלא תטה בספור שבחי עמך ותעזוב מה שנתפרסם
ממרים עם אלה המעמדות, כי שמעתי שבתוך זה עשו עגל ועבדוהו מבלתי האלהים...."
(ספר הכוזרי מאמר א - צב). הכוזרי נדהם מאופיו המשונה של העם, שבשעה
שמנהיגם – משה עולה להביא את התורה, הם כבר חוטאים, ולכאורה מבקשים להם
"אלהים אחרים". תשובת החכם
היהודי, נראית כדברי סנגוריה של עורך דין ממולח."..אמר
החבר: חטא שהגדילוהו עליהם לגדולתם, והגדול מי שחטאיו ספורים.."
(ספר הכוזרי שם צג) הסתכל, אומר החבר, כל ימי הנדודים במדבר חטאי עם
ישראל היו מועטים, וזה דבר שמעיד על גדולתו של העם. הכוזרי כמובן לא
נשאר חייב, וטוען כנגדו: "..אמר הכוזרי:
וזה מנטותך ועזרך לעמך, ואי זה עון גדול מזה, ואי זה מעשה ישאר אחר
זה.." (ספר הכוזרי שם צג) תגובת החכם היהודי:"..הרפה
לי מעט, עד שאבאר אצלך גדולת העם, ודי לי לעד, שהשם בחרם לעם ולאומה
מבין אומות העולם,.." (ספר הכוזרי מאמר א - צב). אכן, מודה
החכם היהודי שחטא העגל גדול מנשוא, אבל העובדה שהקב"ה בחר בהם לעם
סגולה, והיה מוכן לסלוח היא העדות לגדולתו של העם. עם זאת שלא ישתמע
מדברי החבר שכעסו של הקב"ה לא היה עצום, ההיפך הוא מגיב בחמת זעם, וכך
הוא אומר למשה:"..וְעַתָּה הַנִּיחָה
לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי
גָּדוֹל.." (שמות פרק לב:י). הנה, דווקא מגודל הכעס, אתה
למד על מעלתו של העם בעיני הקב"ה, אם הוא – הקב"ה, היה מוכן לחזור בו
מחרון אפו, אזי בוודאי עם ישראל חשוב לו בעולמו.
אך שיהיה ברור, למרות שהקב"ה נענה לתחנוני משה שלא יכלה את העם, הוא
אומר לו:"..וְעַתָּה
לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי
יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם
חַטָּאתָם.."
(שמות לב:לד) דברי רש"י לפסוק זה, מצביעים על כך שגם בעונש ניתן להביא
לידי ביטוי את מידת הרחמים, בכך שלא מביאים אותו בבת-אחת:"..עתה
שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי
עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין
בה קצת מפרעון עון העגל.." (רש"י שמות לב:לד)
כאן עלינו לשאול: האם חטא העגל היה דבר בלתי נמנע?, אמנם מתגובתו של
ה' ניתן ללמוד שיש בחטא זה ביטוי לכפירה כלשהי באל. אך הרמב"ן חולק על
גישתם של רש"י והרשב"ם, הטוענים לכפירה של בני ישראל וחיפוש תחליף
בדמות עבודה – זרה. לדעת הרמב"ן חטאם של בני ישראל נבע מכוונתם לחפש
מנהיג אחר במקום למשה, ולא כפירה באל.
"...היו
מבקשין משה אחר, אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים
ע"פ ה' ביד משה (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו. נעשה לנו משה אחר שיורה
הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו... כי יצטרכו לאיש אלהים...." (רמב"ן
שמות לב:א)
לדעת הראב"ע, קיים סוד במעשה העגל. למה הוא מכוון את דבריו? ייתכן שהוא
רומז לכך שבעיני העם העגל דווקא מסמל את נוכחותו של האל, והוא מהווה
תחליף למשה ולא להקב"ה, שהרי קשה להניח שאדם כלשהו יכול לשרוד ארבעים
יום ללא אוכל ושתיה..
"...ואני אגלה לך סוד העגל ברמיזות. כבר ביארתי לך, ואתה תהיה לו
לאלהים. ולא בקשו רק מי שילך לפניהם לתור להם מנוחה, וחשבו כי משה מת
על כן לא ירד. ואהרן בנה המזבח לשם, והעלו עולות לשם. רק נעשה שלא
כהוגן.." (אבן
עזרא הפירוש הקצר שמות לב:א)
ועוד, יתכן שבעצם עשיית המזבח לפני העגל, יש בה כדי ללמד שהעם אכן
התכוונו לשם ה'. שהרי אהרון אומר לעם"..חג
לה' מחר.."
לשם ה' ולא לשם עבודה – זרה! אולם ייתכן להוסף על כך ולומר, כי העגל
מסמל את מרכבת האל. שהרי הנביא מיחזקאל מתאר את מרכבת האל ככזו העשויה
מדמותם של ארבע חיות:
"...מִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת
אָדָם לָהֵנָּה: וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם
לְאַחַת לָהֶם: וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף
רֶגֶל עֵגֶל וְנצְצִים כְּעֵין נְחשֶׁת קָלָל… וּדְמוּת פְּנֵיהֶם
פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי
שׁוֹר מֵהַשְּׂמאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן.." (יחזקאל
א:ה-י)
לכן כאשר בני ישראל אומרים : "..
אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים.." אין
כוונתם לעגל, אלא למי שרוכב עליו - האלוהים. כפי שאומר הרמב"ן:
"...והנה הוא כמרכבה אשר ראה יחזקאל שאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי
ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י כ), ולכך נקרא יושב
הכרובים (ש"א ד ד), כי היו פורשי כנפים להורות שהם המרכבה נושאי
הכבוד...." (רמב"ן
שמות כה:כא)
שבת שלום ומבורך בן שושן
אלעזר
|
