|
בס"ד
ערעור על
מנהיגות – לא בכל תנאי!
פרשת קרח – תמוז תשע"ב
פרשת
קרח מפגישה אותנו עם אחד האירועים המשמעותיים במהלך הנדודים במדבר, מרד
של קרוב משפחתו– קורח, המערער על התנהלות משה ואהרון. לכאורה, סיבת
המרד קשורה למינוים שעשה משה במצוות ה', מינויים שדילגו על קרח. אולם
העיתוי לא מקרי, העם מיואש בעקבות גזירת הנדודים במדבר, לכן קרח לא
לבד, אליו מצטרפים עוד ממורמרים רבים, ביניהם דתן ואבירם, ומאתים
וחמישים איש מכובדים: "..נְשִׂיאֵי עֵדָה
קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.." (במדבר טז:ב) קואליציה זו
שמה לה למטרה לשים קץ לריכוזיות שלטונית בידי משה ומשפחתו. לכאורה ניתן
למצוא מידה מסוימת של צדק בטענתם, אך הרכב המורדים אומר דרשני!
"...נראין הדברים שנתקבצו אל קרח אנשים מרי לבב אוהבי יותרת הכבוד
והשררה בחושבם כי לכולם יתן שררות, כי זה הדבר אשר ביקשה נפש כל אנשי
שם...כי אמרו דין הוא שתהיה השררה חוזרת חלילה מן אחד לחבירו כי רב לכם
שימים רבים לישראל שנהגתם עליהם שררה וראוי שתתנו שבט ההנהגה ביד
אחרים..."(כלי יקר במדבר טז:ב)
למעשה,
לכל אחד ממרכיבי קואליציית המרד, הייתה מטרה שונה:
קורח
– מערער על כהונת אהרון הכהן, כדברי החזקוני:
".. ובקשתם גם כהנה מתוך תשובתו של משה אתה
למד שהיה [קורח]מערער על הכהונה..." (חזקוני במדבר טז:י)
דתן ואבירם
– מערערים על עצם הרעיון של יציאת בני ישראל ממצרים, ארץ שמוחזקת אצלם
כארץ זבת חלב ודבש! לכן בעיניהם הרעיון שהובילו משה ואהרון היה טראגי
ביותר, כפי שהם אומרים למשה: "...הַמְעַט
כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ
בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר.."
(במדבר טז:יג). על כך אומר רבינו בחיי, שעיקר טענתם הייתה, שכל המהלך
לא היה אלא בשביל השררה של משה ואהרון ולא לטובת העם:"..כי
תשתרר עלינו גם השתרר. כלומר העליתנו ממצרים שתשתרר עלינו גם שררות
רבות...שררת המלכות למשה ושררת הכהונה לאהרן ושאר השררות והמעלות של
בני לוי.." (רבינו בחיי במדבר טז:יג)
שאר הנספחים ומאתיים וחמישים הנשיאים
– ערערו
על מעמדו של שבט לוי כשבט הנבחר, כך שיש סתירה מהותית בין כל השותים,
שהי קורח עצמו משבט לוי.
אם כן,
בהתאגדות זו, היו חילוקי דעות מהותיים וניגוד עניינים בין המתאגדים
עצמם, יותר מהטענות שהופנו כלפי משה ואהרון. שהרי עיקר הטענות היו
בעניין הרוחני:"..וַיִּקָּהֲלוּ
עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרן וַיּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה
כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל
ה'.."( במדבר טז:ג).
ודבר זה מעורר תמיהה, האם המורדים הספיקו לשכוח את מקרה בני אהרון –
נדב ואביהו שנכנסו להקטיר במשכן שלא כדין ומתו, האם הם שכחו את הציווי
האלוקי לגבי המשכן "...וְאֶת אַהֲרן
וְאֶת בָּנָיו תִּפְקד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר הַקָּרֵב
יוּמָת.." (במדבר ג:י)
די בשתי דוגמאות אלה כדי להבין שרב המפריד על פני המשותף בקרב המורדים.
דבר אחד ברור, קורח הוא המנהיג הבולט של המרד, הוא מעמיד את עצמו
כמנהיג אולטימטיבי למנהיגות משה ואהרון. ונשאלת השאלה, כיצד קורח מצליח
לערער את דמותם של משה ואהרון? ובעיקר לאור העובדה שיש למנהיגים אלה
רקורד מרשים של הצלחות – הם הובילו את יציאת מצרים, הם הופכים אסופה של
עבדים לכדי היותו לעם, והם מכניסים את העם תחת כנפי השכינה במעמד הר
סיני, ועוד. כדי להבין את הצלחתו של קורח, ראוי להתבונן בדברי חז"ל,
שמהם עולה כי קורח היה יכול להיות איש תעמולת בחירות מהמעלה הראשונה.
ראשית הוא מנסה לערער את סמכות משה ואהרון.
"..רבנות גדולה נטלתם לעצמכם יותר מהראוי, ואם תאמר מה היא הרבנות
הגדולה, כי כל העדה כלם קדושים...עוד רמזו במאמר זה לומר כי השכינה
שכנה לכבוד ישראל לא לכבוד אהרן...למה אתם מוסיפין היכר הרוממות
לעצמיכם עליהם.."
(אור החיים במדבר טז:ג)
אח"כ,
הוא מנסה באמצעות דברי ליצנות, לפנות למכנה המשותף הכי נמוך של הקהל,
ע"י כך שהוא שם ללעג את כל החוקים הקשורים לנושא מעשרות ומתנות הכהונה:
"...התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות, ואמר אלמנה אחת יש בשכונתי, ועמה
שני נערות יתומות, והיה לה שדה אחת, באתה לחרוש, אמר לה משה לא תחרוש
בשור ובחמור יחדו (דברים כב י), ...באתה לקצור ולעשות ערימה, אמר לה
לקט שכחה ופיאה, באתה לעשות גורן אמר לה תני לי תרומה ומעשר ראשון
ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשתה עניה, מכרה את השדה,
וקנתה שתי כבשות, כדי ללבוש מגזותיהן, וליהנות מפירותיהן כיון שילדו,
בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות, שכך אמר לו הקב"ה...הצדיקה עליה את
הדין, ונתנה לו את הולדות, הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן, בא אהרן ואמר לה
תני לי ראשית הגז, אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה, הריני שוחטתן
ואוכלתן, כיון ששחטתן, בא אהרן ואמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקבה,
אמרה אחר ששחטתי אותן לא נוצלתי מידך, הרי הם חרם עלי, אמר לה אם חרם
הן כולן שלי, דכתיב כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר יח יד), ונטלן והלך
לו, והניחה בוכה עם שתי בנותיה.."
(מדרש תהלים מזמור א)
תגובת
משה לטענות אלה מוזרה, הוא לא מנסה להפריך את הטענות אלא מציע מהלך
שיוכיח אם טענות המורדים צודקות! "...זאת
עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קרַח וְכָל עֲדָתוֹ:וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ
וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר
יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ.."(
במדבר טז:ו-ז)
משה מציע מבחן שתוצאותיו עלולות להיות טראגיות ביותר, הקטרת קטורת ע"י
מי שלא מוסמך, והרי ראינו שאפילו בני אהרון – נדב ואביהו, שהיו ראויים
להקטיר, מתו משום שעשו זאת על דעת עצמם, קורח ועדתו, לא כל שכן שעומדים
לחוות תוצאות דומות! כיצד משה מעז להציע הצעה כזו? אלא אם נתבונן בדברי
רש"י, נוכל להבין שמשה הגיע למצב שהוא עצמו כבר לא בטוח שיש בכוחו לבקש
על העם, לכן אולי יש במרד זה רמז לרצון אלוקי בחילוף ההנהגה. תשובת ה'
למשה: "..הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה
הַזּאת וַאֲכַלֶּה אתָם כְּרָגַע..." (שם,כא) מבהירה שאין
שום שינוי במעמד משה ואהרון כמנהיגי העם!. משה מבין שהקב"ה מעוניין
לפגוע בחלק גדול מהעם, שהביעו תמיכה פסיבית בקורח וראו בו מנהיג
אולטימטיבי. לכן משה ואהרון – מבעלי העניין אומרים:
".. אֵל אֱלהֵי הָרוּחת לְכָל בָּשָׂר
הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצף.." (שם
כב) אעפ"כ, משה ואהרון מנצלים את התגלות הקב"ה אליהם, כדי לבקש ממנו
שיחוס על כל העדה – העם, מלבד על קורח ועדתו – המורדים. משה רואה
בערעור מנהיגותו התרסה כלפי האל, לכן מבחן התוצאה יהיה מול האל.
שבת שלום בן שושן אלעזר
|
