בס"ד

לך - לך :

פרשת לך לך מעוררת אצל הקורא שאלה מתבקשת מאליה: מי הוא אברם[1], מדוע הקב"ה בחר דווקא בו מכל האחרים שהוזכרו בספר בראשית. ובכלל, האם בחירתו של אברהם מצביעה על שינוי בדרך הנהגתו של הקב"ה את עולמו?  שאלה זו עולה גם מתוך דברי האברבנאל בפירושו לפרשת לך - לך :

"...השאלה הרבעית...והיא למה זה יעדו בכל הטובות האלה, ומה זכות נמצא בו שבעבורו נתן לו כל השכר הזה? כי הנה הכתוב לא ספר קודם לזה דבר מצדקת אברהם כמו שספר מנח שהיה איש צדיק תמים. גפ לא באר לו השם שהיה כל זה חלף העבודה שהיה עתיד לעשות.." (אברבנאל, לפרשת לך לך )

שאלתו של האברבנאל, מצביע על כך שהקב"ה שינה גישה, אם עד עתה הוא פונה לאדם כתגובה למעשיו של האדם או של הדור, הרי מעתה הוא פונה לאדם לא על סמך מעשיו בעבר או בהוה, אלא ייתכן כי דווקא על מה שהוא עתיד לעשות "... כל זה חלף העבודה שהיה עתיד לעשות.." בהמשך דבריו אומר האברבנאל כי גם תירוץ חז"ל לכך שהציווי :לך– לך, הוא חלק מהניסיונות שהקב"ה מנסה את אברהם, אין בו כדי לענות על השאלה: מדוע הקב"ה בוחר דווקא באברהם! "...ולא ידעתי מה הנסיון הזה אם עליו נתנו לו כל הגדולות האלה.." (אברבנאל,שם) כלומר גם טענת חז"ל שיש כאן ניסיון לאברהם, לא עומדת במבחן המציאות, שהרי מובטח לו שכר נאה על הליכתו לארץ כנען[2].

כאן ארצה להעלות השערה הקשורה בהנהגת הקב"ה את עולמו: לענ"ד אפשר לומר כי הקב"ה רוצה להבהיר שהוא מנהיג את עולמו באופנים שונים: בפן הנסתר ובפן הגלוי! מחד - בפן הגלוי, כאשר הוא נותן סיבה למהלך שהוא מבצע, כגון זו שבגללה הוא בוחר בנח לשקם את האנושות  והבריאה בכלל לאחר דור המבול, בחירה המנומקת בסיבה שנח היה איש צדיק ותמים. ומאידך- הקב"ה מנהיג את עולמו גם באופן הנסתר, כך הוא בוחר באברהם, ללא נתינת סיבה מיוחדת, לפחות לא בשלב זה, להיותו אבי האומה הישראלית. על כך אומר הצמח צדק:

"...דאברם עצמו הוא בחינת יסוד,אבא. ושרשו הוא בחינת חכמה סתימאה, הקרא שכל הנעלםמכל רעיון...וזהו פירושו: אב – רם, אב הוא בחינת החוכמה כידוע, ותיבת רם מורה על בחינת הרוממות...."  (שניאורסון מנחם מנדל, אור התורה בראשית ו, עמ' 2143)

גישתו של הצמח צדק מצביעה על אברהם כאבן יסוד שהקב"ה מנחיל לעולם כדי להביא את בשורת החוכמה שתביא בסופו של דבר לידי ידיעת הרוממות האלוקית והאמונה באל אחד. אם כן, תיאור השושלת המשפחתית של אברהם היא לא כדי להביא ידיעה המעידה על יחוס או מעלה כלשהי שבגללה נבחר אברהם לשליחות זו, אלא עיקרה הוא כדי לציין את העובדה שהקב"ה סיבב את הדברים שהביאו בסופו של דבר ליציאתו של אברהם מאור כשדים.(כפי שטוען האברבנאל להלן) אולם דברי המדרש מצביעים על כך שלאברהם הייתה מעלה בולטת על בני דורו – החכמה.שבאה לידי ביטוי בכך, שלא קיבל כל דבר כמובן מאליו, ואף העיז לשאול שאלות נוקבות את הסביבה שבה הוא חי.המדרש אומר:

"...ויאמר ה' אל אברם לך לך, (קהלת ז) החכמה תעוז לחכם, מעשרה שליטים אשר היו בעיר. מעשרה דורות שמנח ועד אברהם ומכולם לא דברתי עם אחד, אלא עמך, ויאמר ה' אל אברם לך לך..." (בראשית רבא פ – לט:ד)

כלומר החוכמה היא הגורם העיקרי לפניית הקב"ה אל אברהם. מדוע? אפשר להעלות השערה שמאז דורו של נח, הקב"ה מחפש מנהיג ששואל את השאלות הנוקבות, לא מתוך התרסה אלא מתוך חוכמה של מי שמחפש את האמת. מי שיש בידו את האמת, יש בידו את העוצמה להנהיג גם לפנים משורת הדין! לכן הקב"ה בוחר את המנהיג שיחפש את הפתח ללמד סנגוריה על העולם. ואכן הקב"ה מוצא את אברהם[3].

 אם כי ייתכן שבשלב זה שאלותיו של אברהם לא מעניינות את סביבתו והיא מתעלמת מהם ומייחודו. מדרש תנחומא המשיל זאת כך:

"...אמר רבי אבין: משל לצלוחית של פלייטון הנתונה בבית הקברות[4], ולא היה אדם יודע ריחה. מה עשה? נטלוה וטלטלוה ממקום למקום, והודיעו ריחה בעולם. כך היה אברהם דר בתוך עובדי עבודה זרה. א"ל הקדוש ברוך הוא: לך לך מארצך ואני אודיע טבעך בעולם...." (מדרש תנחומא לב, סימ ג )

הדימוי שמביא המדרש הוא של צלוחית בושם אשר מונחת במקום מוזנח ואין איש שם לב לריחה המיוחד, אולם כאשר מטלטלים אותה היא מיד מדיפה את ריחה, כך אברהם, כיוון שלא השגיחו בו בני דורו, דומה היה לצלוחית בעלת פוטנציאל של השפעה טובה על סביבתו, ומכיוון שאין נביא בעירו, ציווהו ה' להתחיל ללכת כדי להפיץ את תורתו ואמונתו בכל העולם. אך הבחירה באברהם מעידה על דבר נוסף, על אדם שיהיה מורה דרך לאנושות ומודל לחיקוי, ע"י כך שיציב בפני הדור מראה שתשקף את התנהגותם הקלוקלת, מתוך מטרה שישפרו את דרכיהם הרעות. אדם כזה יש בכוחו להעביר את רוע הגזירה מעל האנושות, מתוך תקווה שיתנהגו ברמה מוסרית גבוהה יותר , או כפי שאומרת המשנה:

"..עשרה דורות מאדם ועד נח : להודיע כמה ארך אפים לפניו , שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול . עשרה דורות מנח ועד אברהם:, להודיע כמה ארך אפים לפניו:שכל הדורות היו מכעיסין ובאין , עד שבא אברהם וקבל ( עליו ) שכר כלם..." )משנה אבות פ"ג, מ"ה)

כן כל הדורות היו מכעיסין את ה' בהתנהגותם, אולם בעוד שדור המבול נענש בגלל שלא היה לו סנגור, דורו של אברהם ניצל בזכות פעולותיו של אברהם למען החברה שבה הוא חי, זה מתחיל בכך שהוא לוקח יוזמה ומצרף אליו את לוט בן אחיו, ובהמשך כאשר הוא מתחנן על סדום ועמורה, ועוד. אין זה אומר שדורו של אברהם לא נענש בכלל, אלה שעונש קולקטיבי כפי שהיה בדור המבול לא היה.

 חשיבות פעילותו של אברהם למען המין האנושי ולהפצת האמונה חייבה אותו להיות כל הזמן בתנועה, למעשה מלבד הצורך להציג את הדרך החדשה של האמונה באל אחד, היה עליו לשמש גם מודל לדרך חיים ומוסר החברתי, שבמרכזה עומדת הדאגה לזולת ולחלש בחברה, דבר שמשתקף היטב בעיקר במדרשים המתארים את מידת הכנסת האורחים שבה הצטיין אברהם.

האם המסע הוא אכן תוצאה של ציוי ה'

 ראוי לזכור שאת המסע של אברהם לארץ כנען הוא החל עוד לפני פניית הקב"ה אליו, מסע זה היה דווקא יוזמה של תרח אביו "...ויקח תרח ...ללכת ארצה כנען" לכן אפשר לומר שפניית הקב"ה לאברהם באה רק שלאחר שתרח מחליט לחנות בחרן, ולא להמשיך במסע שלו לעבר כנען. היינו חושבים כי רק בשלב זה הקב"ה מתערב, כדי לשכנע את אברם להמשיך במסע שהחל בו אביו. כפי שאפשר להבין את פשט הכתוב. אולם האברבנאל אומר:

"..והנה כוונת כל הספור הזה אינו להגיד קורות תרח ומאורעותיו..אלא להודיע איך סבב הקב"ה שיצא אברהם אל ארץ כנען....וזהו אמרו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, רצה לומר שסבבתי יציאתך משם, לא שצוהו לצאת מאור כשדים בדבור לך לך..." (אברבנאל, שם )

גם האברבנאל מצביע על הנהגה נסתרת בכך שהוא מסובב את הדברים כדי שיראה כאילו תחילת המסע לעבר ארץ כנען הייתה יוזמה של תרח, אולם לשיטתו של האברבנאל הקב"ה הוא זה אשר גורם בעקיפין לתרח להתחיל במסע לעבר ארץ כנען, לא בשביל תרח, אלא בעיקר עבור אברהם! לענ"ד, הדבר נועד כדי שאח"כ יהיה קל יותר לאברהם להקים את הציוי "..לך לך מארצך וממולדתך..." הוא – אברהם נמצא כבר בתהליך מנטאלי של נדודים, תהליך שהתחיל בו אביו בהשפעה נסתרת כמובן של הקב"ה על תרח. כנראה שמנטאליות זו משפיעה עליו גם בהמשך דרכו. שהרי תהליך הנדודים של אברהם לא פסק גם לאחר הגיעו לארץ המובטחת – ארץ כנען.  גם שם – בארץ כנען, הוא נאלץ להמשיך את ציווי האל לך - לך, כאילו לא היה די לו במה שעבר עד עתה. הרעב שמקבל את פניו בהגיעו לארץ כמען כבד מנשוא, מאלפים דבריו של הרד"צ הופמן על תהליך זה:

"...ארץ זן שה' מצאה להיות מסוגלת ביותר לשמש מקום משכן למקדשו, היא גם צריכה להיות מקום פעולתו של אברהם. אך כדי שיתברר לו לאברהם מיד, שאין ארץ זו מובטחת לבניו אחריו משום יתרונותיה החומריים, הוטל עליו הנסיון הראשון – להיות נאלץ לעזוב את ארץ מגוריו החדשה בשל הרעב ששרר בה, להראות לו שהארץ נבחרה רק משום טעם אחד, משום שהיא מסוגלת לקדם התעלותם המוסרית של היושבים בה..." (רד"צ הופמן ביאורים לבראשית עמ' ר"ו)

ואמנם, אברהם לא מחכה להוראות האל כדי לדעת מה עליו לעשות, יתכן כי הוא רואה ברעב דווקא גורם מדרבן להמשך ה"לך – לך", אל עבר אופקים חדשים, שבהם הוא יוכל להפיץ את אמונתו ותורתו החדשה. זאת כמובן במקביל ליצר ההישרדות הטבעי של האדם בחיפושיו אחרי מקורות מזון.

נכון, הקב"ה מנסה את אברהם, אולם עולה מאליה השאלה, מדוע ה' לא מתערב בשיקוליו של אברהם ולא מונע בעדו את ירידתו למצרים, ובכך הוא אולי יעצים את הנסיון!. אלא אם נאמר  שמהלך זה אפילו רצוי בעיני האל, כפי שאפשר להבין מהנאמר בספר דברי יוסף.

"... אבל אפשר מאד, כי בהמילים "אשר אראך" אין הכוונה שהשי"ת יראה לו את הארץ, אלא יראה לאחרים ולכל העולם את גדולתו, מהותו ואיכותו של אברהם..." (ר' יוסף קאנוויץ, דברי יוסף עמ' 10)

חיזוק לטענה זו אפשר לראות בעובדה שהקב"ה לא מראה לאברהם את הארץ, לפחות לא על סמך הכתובים, הוא אפילו לא אומר לו באיזו ארץ מדובר. הוא גם לא מצווה עליו להפסיק את מסעו, כאשר אברהם מגיע לארץ כנען! גישה נוספת מדברת דווקא על כך שהקב"ה יתגלה לאברהם רק בארץ כנען, אמנם מלא כל הארץ כבודו, אך קדושתה של ארץ ישראל עולה על זו של כל המדינות, לכן מענה לדרישתו של אברהם ולחקר האמת שהוא עושה כדי לגלות את האלוקות, ייתכן רק בארץ ישראל[5]. אומר על כך ר, אליעזר אשכנזי:

"...עוד יתכן לומר כי לאחר שראה הקב"ה שאברהם היה חושק להכיר את הבורא יתברך..הנה אמר לו הקב"ה שילך אל המקום שהייתה כוונתו ללכת, דהיינו ארץ כנען ששם יראה לו מה שמבקש לדעת בחקירת האלהיות, ואומרו ויקרא בשם ה' כאלו יאמר שהשיג באלהיות דאוירא דא"י [דארץ ישראל] מחכים ושם חקר והכיר האלהות..." (ר' אליעזר אשכנזי מעשי ה' חלק א', עמ' 79)

סיכומו של דבר.

אברהם מייצג את הגישה החדשה שבה מנהיג הקב"ה את העולם. הנהגה המשתפת את האדם כמנהיג בן אנוש, שהרי החיסרון העיקרי של הדורות מאדם עד נח, ומנח עד אברהם היה חוסר הצבת גבולות ע"י האדם עצמו, לטובת האדם. אברהם בייצגו את האמונה בדבר המופשט, הבלתי נראה, אמונה באל כל יכול שמביט על כל צעד ושעל של האדם, יכול לחולל תפנית מוסרית אצל מי שילך אחרי אמונתו, ובכך יהי פתח לבעל אמונה זו ללמד זכות על כלל האנושות.

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר