בס"ד

גילוי מלכות האל ברגע שמופיעה מלכות האדם

פרשת לך לך –  חשון תשע"ד

בפרשת לך לך מתחילה ההיסטוריה של משפחת האבות שממנה יתפתח בבוא הזמן עם ישראל – עם הבחירה. הציוי של האל לאברהם "...לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ..." (בראשית יב:א) לא כל כך ברור, שהרי אין לנו מידע על פועלו של אברהם לפני התגלות האל אליו, ומה גרם לאל לפנות דווקא אליו. אולם נראה כי דווקא שתי המילים הראשונות של הפרשה יש בהן כדי להעביר מסר לא רק למי שמחפש את האל, אלא גם למי שמעוניין שהאל יביט לעברו – על האדם המאמין להיות בתנועה מתמדת, החיפוש התמידי ממשיך בכל שלב, גם אם נדמה לך שמצאת את התשובה. וכך אברהם מתחיל את מסעו כאשר הקב"ה לא מציין לפניו אפילו לא את הכיוון כללי, ואע"פ שהקב"ה אומר לו "אל הארץ אשר אראך", את היעד הסופי יקבע אברהם! אמנם בפרשת נח נאמר שתרח אבי אברהם התכוון להגיע לארץ כנען, ומשום מה הוא מחליט להתיישב בחרן, אולם לגבי אברהם אין הכרח שהכיוון יהיה כנען, ובכל זאת מכיוון שהוא מצווה ע"י האל לעזוב את בית אביו ולמעשה להינתק מכל סממן של עברו, הוא מחליט בכל זאת להמשיך את הכיוון שהתווה לו תרח אביו. רק לאחר שאברהם מחליט להתיישב בארץ כנען, באה הודעת האל אליו"...וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזּאת..."(בראשית יב:ז)  אבל כאן חייבים לשאול שאלה מתבקשת, מדוע על אברהם לעזוב הכל? הרי אם הוא רוצה להשפיע ולהעביר לאנושות מסר מהפכני שכזה, אולי מוטב לו שיתחיל מסביבתו הקרובה דווקא? אלא שאברהם חי בסביבה שבה עבודת אלילים כל כך מבוססת, שמבחינתו אין כל אפשרות אחרת, הוא חייב לצאת משם כדי להביא את בשורת האל וקיומו,  שאם לא כן קולו היה נבלע מן הסתם בקולות שונים ומשונים בסביבה שהייתה מיושבת בהמון אדם. לכן דווקא שינוי המקום יכול להביא לידי הצלחה.

והנה כאשר התורה מספרת לנו על התגלות האל לאברהם, כדי לעודד אותו ולהבטיח לו את ירושת הארץ אחרי פרידת לוט מעליו, הוא פותח במילים:"...וַיּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת לְרִשְׁתָּהּ:..." (בראשית טו:ז)  בסגנון דומה ממש הקב"ה יפתח את דבריו לצאצאיו של אברהם אחר גלות מצרים".. אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לא יִהְיֶה לְךָ אֱלהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי..." (שמות כ:ב)  לומר לך שמרגע זה שהאל מתגלה, עליך להיות מודע יותר ויותר לכך שמי שמנהיג את העולם הוא הקב"ה ולא שום גורם אחר. כשם שהוא גורם לאברהם לנוע לארץ כנען, אע"פ שיושבים שם מלכים, כך בני ישראל יצאו בעתיד ממצרים, כנגד רצונו של פרעה מלך מצרים, וכך כמובן יגרש פרעה את אברהם ושרה ממצרים, כנגד התפיסה המצרית, שאישה יפה תהיה רכושו של המלך.

כאשר אברהם חוזר ממצרים, הוא משלים למעשה, את הציוי הראשוני של הקב"ה, להינתק סופית מבית אביו. פרידתו של אברהם מלוט, מחזירה אותו לנקודה שבה הוא יכול לפעול לא השפעה תוך משפחתית כפי שציווה הקב"ה.

ברגע זה באה התורה ובוחרת לספר לראשונה על מבנה שלטוני של המין האנושי - המלוכה. " וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרד...וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר..."(בראשית י:ח-י) מן הסתם היו כנראה עוד מלכים לפני נמרוד, אך המקרא בחר להזכיר דווקא אותו כראשון מבני המין האנושי, משום שהוא נקרא בשם שמעיד על מרידה בכל מה שאברהם מייצג:"..למה נקרא שמו נמרוד שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו..." (עירובין נג:א) ולפי המדרשים הוא אף השליך את אברהם לכבשן האש, משום שאברהם הביע את דעתו כנגד עבודת אלילים. דעתו של אברהם כנגד עבודת אלילים הייתה יחדה בכל העולם, כך לדברי הגמרא, לכן בשעה שהשליך נמרוד את אברהם לכבשן האש, ראה הקב"ה בכבודו ובעצמו צורך להציל במו ידיו את אברהם ולא להשתמש בשליחיו:

"...בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש אמר גבריאל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, ארד ואצנן, ואציל את הצדיק מכבשן האש. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד.." (פסחים קיח:א)

 לא לחינם מביאה הגמרא מדרש זה, שהרי כשם שהקב"ה מציל את אברהם, המאמין היחיד באותה עת, מידי המורד במלכות שמים – נמרוד, כך בבוא העת יציל הקב"ה בכבודו ובעצמו את עם ישראל ממצרים. כפי שמובא בסדר ההגדה:

"...ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור, אני ולא שרף. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ולא שליח. אני ה', אני הוא ולא אחר..." (סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר פסח)

 למעשה מרידתו של נמרוד בקב"ה, אע"פ שלא מצויינת במפורש במקראר[1], מהווה את הבסיס להתנכלויות של מלכים רבים במהלך ההיסטוריה היהודית והעולמית,  והיא בעצם המסד למלחמת הדתות שגזרו אומות העולם על ישראל. לומר לך שקושרת התורה בין שיעבוד המלכויות את בני ישראל החל מהמרידה של נמרוד כלפי האל שפרס את חסותו על בני ישראל, ולאורך כל ההסטוריה של עם ישראל. על כך אומר המדרש:

"..אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר: (ירמיהו כ"ג)הנה ימים באים נאם ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם! - אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו.." (ברכות יב:ב)

שיעבוד בני ישראל ע"י אומות העולם, הוא תוצאה של התכחשות האומות לאמונת בני ישראל, ואפילו שייש כיום רבים המאמינים באל אחד, עדיין יש מחלוקת על עיקרי האמונה, ומכיוון שעם ישראל דבק באל מלכתחילה, ראוי שעל-ידו תתגלה מלכות שמים על כל העולם, כחלק משרשרת אמונה ארוכה מאוד שהחוליה הראשונה שבה נוצרה ע"י אברהם אבינו.

שבת שלום ומבורך                   בן שושן אלעזר