בס"ד

מגילת אסתר

נדדה שנת המלך - נס או טבע

 האירועים המתרחשים במגילת אסתר, הם דברים שמתרחשים פעמים רבות בחצרות של מלכים ושליטים, התרחשויות אלה מאופיינות בדרך כלל, בניסיונות לקשר של מרידה, שיגעון גדלות ואף סיפור אהבה בין בעל עמדה בכירה לאשת השליט. כל אלה הם דברים שלא נשארים רק בתוך הארמון, או יוצאים החוצה כרכילות לשמה, אלא מקרינים על התנהגותו של השליט וטיב העצות שהוא מקבל מיועציו. לכן המגילה פותחת בתיאור המשתה שעושה אחשורוש, כפתיח לעלילה שנגזרת מהוללות,  שהביאה לכדי סכנה מוחשית לחלק גדול של נתיני המלך.

חז"ל התלבטו רבות האם יש להכיל את המגילה בקובץ התנכי, לא רק בגלל שלא  מוזכר בה שם ה' ואין בה עניין הקשור לארץ ישראל. אלא משום שהיא דומה יותר לספר המתאר אירוע היסטורי מנקודת מבט של מרדכי ואסתר, אירוע ללא כל התערבות גלויה של האל, אשר לא מוזכר כלל במגילה. ע"פ הגמרא אסתר היתה זו שאילצה חכמים לקבוע מגילה זו כבעל משמעות לאומית דתית.

"...אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות! שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס.." (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד א )

חז"ל השיבו לאסתר כי המגילה עלולה לעורר שנאה של אומות העולם כלפי ישראל בעקבות ההרג הרב שהרגו היהודים, תשובתה כי הדבר בכל מקרה נכתב כאירוע היסטרי בתולדות פרס, לא זכתה למענה מצד חכמים.אך הדבר עורר ויכוח האם המגילה אכן ראויה להיות מוגדרת כחלק מככתבי הקודש.

"...אמר רב יהודה אמר שמואל: אסתר אינה מטמאה את הידים. למימרא דסבר שמואל אסתר לאו ברוח הקודש נאמרה? והאמר שמואל: אסתר ברוח הקודש נאמרה! - נאמרה לקרות ולא נאמרה ליכתוב..." (שם)

הביטוי  "מטמא את הידיים.."  ניתן לדברים שהם בקדושה, כלומר אם רב יהודה טוען שהיא אינה מטמא את הידיים משמע שהיא לא כתב קודש, לדעתו. אולם יש החולקים עליו וטוענים כי רק כתב שהוא כתב קודש יכול לומר מה חושב בליבו המן או כל אחד אחר במגילה.

רבי אליעזר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ו') ויאמר המן בלבו. רבי עקיבא אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ב') ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה. רבי מאיר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר +אסתר ב'+ ויודע הדבר למרדכי.." (שם)

 נראה כי לאמ רק עובדה זו היא שהביאה חכמים לקבוע כי המגילה תהיה חלק מספר התנ"ך, אלא בעיקר משום שיש בה מסר של פדות וישועה, שמנווטים ע"י ה' גם אם הוא לא מוזכר בה, ע"פ התפיסה היהודית יש מצבים שבהם קיים "הסתר פנים" כלומר הקב"ה מסתיר את הוויתו מעיני האדם, זאת על מנת שבשעת צרה הוא ישא תפילה לאל עליון, ובכך הוא יביע את אמונתו בהקב"ה, כפי שעשו היהודים ברגע שנודעה גזירת המן. המדרש מדמה מצב זה שבו העם לא שם לב להנהגתו של הקב"ה בדך משל:

"... א"ר ברכיה הכהן בי ר'[משל] לגבור שהיה מהלך בדרך ובנו על כתיפו והיה מוליכו בשוק, והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומר לאביו קח לי, והוא לוקח לו, פעם הראשון והשני והשלישי, ובנו על כתפו, בסוף ראה [הבן שעל הכתפיים] אחד, אמר לו ראית לאבא, מיד נטלו והשליכו לארץ, אמר לו כך /כל/ הדרך, הייתי טוענך על כתיפי ועכשיו אמרת ראית לאבא..."(פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יג - מני אפרים )

רעיון זה של הסתר פנים של ה', מובא ע"י חז"ל בפסוק המדבר על נדודיה השינה של אחשורוש ".. בלילה ההוא נדדה שנת המלך.." (אסתר – ו:א) חז"ל רואים בתופעה זו תופעה של התערבות אלוקית, שהרי נדדה שנת אחשורוש בדיוק בזמן שהמן אמור לבוא כדי להניע את תוכניתו להרוג את היהודים ולתלות את מרדכי.

"... בלילה ההוא נדדה שנת המלך, נדדו שמים כסאו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שראה את ישראל בצרה וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר נאמר (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל אלא בזמן שישראל שרויין בצער ואו"ה בשלוה לכך נאמר (שם /תהלים/ מ"ד) עורה למה תישן ה', ונדדה שנת המלך אחשורוש שראה בחלומו את המן שנטל סייף להרגו ונבהל והקיץ משנתו..." (אסתר רבה (וילנא) פרשה י ד"ה א בלילה ההוא )

אולם אם ננתח את האירוע הזה נראה שהגיוני וטבעי הדבר  שהמלך ידיר שינה מעיניו, שהרי אסתר לובשת בגדי מלכות ומסתכנת בכך שהיא באה אל המלך ללא שנקרא אליו. הדבר מעורר מיד את סקרנותו של אחשורוש, ומעוניין לדעת מה העניין החשוב כל כך שבגללו מסכנת אסתר את עצמה.

"..כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַ-ם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר-יָבוֹא-אֶל-הַמֶּ-לֶךְ- אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם.."(אסתר ד:יא)

 לכאורה היינו מצפים שכבר במפגש הראשון,תאמר אסתר למלך על תוכניתו של המן, אך במקום זה היא  מבקשת מהמלך לבוא למשתה מיוחד שהיא מארגנת לכבודו, ולצרף אליו את המן.

".. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי לוֹ:.." (אסתר ה:ד)

 בשלב זה המלך לא מעלה חשד מיוחד, אך וודאי הוא מסוקרן לדעת מה כוונותיה של אסתר. אולם במקום לומר את אשר על ליבה, יש בפי אסתר בקשה נוספת, ואולי נועזת מקודמתה.

"..אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת-שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת-בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ..." (אסתר  ה:ח)

נראה כי אסתר טומנת מלכודת מאוד מתוחכמת להמן, היא מנסה לעורר את קינאת אחשורוש לחיבה היתירה שהיא מגלה כלפי המן. לכן לא פלא שהדבר מדיר שינה מעיניו. כפי שמעיר רש"י בפרשנותו:

".. נדדה שנת המלך - נס היה, ויש אומרים שם את לבו על שזמנה אסתר את המן שמא נתנה עיניה בו ויהרגהו.." (רש"י, שם)

חז"ל אומרים כי נדודי שינה אלה היו מכוונים מאת ה' כדי להכשיל את מזימת המן, ולגדל את מרדכי. שהרי אחשורוש חשש ממרד וקשירת קשר נגדו, הדבר הממחיש בצורה ברורה ביותר את השתלטות המורד על בית המלך הוא, השליטה על נשות המלך. כפי שעושה אבשלום כאשר הוא מורד בדוד. דבר זה לא נעלם מעניו של אחשורוש, לכן טבעי הדבר שיתחיל לבדוק האם יש עקבות לקשר נגדו מצד המן. חז"ל במדרש מקשרים בין מקרה בגתן ותרש לבין עלייתו של המן לגדולה, בהמשך המדרש:

"..ואמר לסופריו הביאו ספר הזכרונות לקרות ולראות מה שעבר עליו ופתחו הספרים ומצאו את הדבר שהגיד מרדכי על בגתנא ותרש וכיון שאמרו למלך הנה המן עומד בחצר אמר המלך אמת הדבר שראיתי בחלומי לא בא זה בשעה זו אלא להרגני... " (אסתר רבא, שם)

לכן כאשר בא המן לומר למלך לתלות את מרדכי, נפלה ההחלטה בליבו של אחשורוש לבזות את המן, כדי להראות לו מי השליט. ובכך הוא מעביר מסר של אזהרה גם לשאר שריו ויועציו. מהלך זה לא מונע מהמלך להביא את המן גם למשתה השני כמאמר אסתר. ואכן כאן המלכודת של אסתר מושלמת.לשאלתו של אחשורוש".. וַיּ-ֹאמֶר- הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָש..." אומרת אסתר את האמת לפשר התנהגותה - מתוך הארמון יש מי שדואג לסבך אותך בהרג אזרחים שהם תחת חסותך. כאן היא מגלה לראשונה גם את זהותה הלאומית, השייכת לאותה קבוצה שהמן מעוניין להשמיד. מיותר לציין, אומרת אסתר שהנזק ממהלך כזה לא שווה לשלום שלטונו של אחשורוש.

"..וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם-מָּצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן-לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי: כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שׁוֶֹה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ:  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי-זֶה הוּא אֲשֶׁר-מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן:  וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה:  וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל-גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל-נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי-כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ.." (אסתר ז:א-ז)

המלך קולט כי המן הונה אותו וביקש לסבך אותו, אך בכך לא תמה תוכניתה של אסתר, כאשר המלך חוזר מהגינה הוא רואה את המן על המיטה שבה נמצאת אסתר, אין ספק המן נותן את עינו גם באשת המלך. על המלך כזה אין כפרה.

"..הַמֶּלֶךְ שָׁב- מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל-בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל-הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת-הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ .." (אסתר שם:ח-ט)

הגמרא במסכת מגילה אומרת כי בא מלאך ודחף את המן כדי שיפול על המיטה, בדיוק בזמן כדי לעורר את קנאת אחשורוש ולחרוץ את דינו של המן. כן יאבדו כל אויבך ישראל.

שבת שלום ומבורך וחג פורים שמח.

בן שושן אלעזר