בס"ד

מנהיגות ראובן מול מנהיגות יהודה

פרשת מקץ -טבת תש"ע

אחד המאפיינים את ספר בראשית הוא איבוד מעמד הבכורה של המיועד הטבעי, לאח הקטן יותר.כך הדבר כאשר מנחתו של הבל מועדפת ע"פ מנחתו של קין הבכור. וכן עם יצחק המועדף ע"פ וישמעאל, ועם יעקב הקונה את בכורתו מעשו, וכך הדבר גם עם בני יעקב. אולם בעוד שבשאר המקרים מי שאיבד את הבכורה עזב את המשפחה, כאן המצב שונה. ראשית- כל בני יעקב אמורים להקים ביחד את עם ישראל. שנית- יש יותר מטוען אחד להנהגה, אך רק יוסף מביע זאת דרך חלומותיו.

מנהיג אמיתי נמדד כאשר יש קשיים ותקלות, ואכן כאשר האחים מעוניינים להרוג את יוסף, ראובן – בכורו של יעקב מגלה מנהיגות ומונע מהאחים לבצע את זממם בכך שהוא מציע לא להרוג את יוסף,נימוק דבריו יכול להצביע על אדם מאוד מחושב, הוא מציג את הדברים כך שהוא הנפגע העיקרי, וגם לו יש לכאורה רצון לכאורה להרוג את יוסף. אבל הדם השפוך עלול להעיק עליהם. לכן הוא מציע להשליך אותו לבור, על – מנת שיוכל אח"כ להחזירו אל אביו.".יֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" (בראשית  לז:כב )

 לאחר שהאחים מסכימים להצעתו ומבצעים אותה, מתערב יהודה ומגלה כי גם לו יש מנהיגות ומציע הצעה שתשאיר את יוסף חי. הצעתו היא מעין פשרה, שהרי בכך הם ירחיקו את יוסף וגם לא יהרגוהו כי בל זאת הוא אח."..וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ:לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו: ( בראשית לז:כו-כז) המילה אח שמוזכרת בהצעתו של יהודה לאחים לא נאמרת מהצעת ראובן. יוסף אמנם ניצל אך  חז"ל חלוקים בדעתם לגבי הצעתו של יהודה, יש הפוסלים אותה

"..רבי מאיר אומר: לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה, שנאמר : ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו, וכל המברך את יהודה - הרי זה מנאץ,."( מסכת סנהדרין דף ו עמוד ב )

 ייתכן כי הסיבה היא שאם יהודה היה מבקש להציל את יוסף ולהחזירו אל אביו היו האחים ממלאים את בקשתו ובכך היה מסתיים העניין.ויש המחייבים אותה.

"..דבר אחר ובוצע ברך ניאץ ה' אילו אחי יוסף שהיו אומ' מה בצע כי נהרוג את אחינו. ר' יהושע בן קרחה אומ' מצוה לבצוע שנ' אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם והלא כל מקום שיש משפט אמת אין שלום וכל מקום שיש שלום אין משפט אמת. ואיזהו משפט אמת שיש בו שלום הוי אומ' זה הביצוע .." (תוספתא סנהדרין פרק א הלכה ג )

הצעתו של יהודה בעיני חז"ל חורגת מזיקתה הישירה אל יוסף, אלה היא עומדת לדיון על משמעות הפשרה מתהליך משפטי. אלה המחייבים את הפשרה, כגון ר' יהושע בן קרחה טוענים שע"י הפשרה בא השלום. אלה השוללים אותה כדוגמת ר' מאיר. טוענים כי כאשר יש פשר אין משפט צדק. שהרי בפשרה תמיד יהי צד מרוויח וצד מפסיד.

מכאן הדברים מתגלגלים במהירות ויוסף אכן נמכר לישמעאלים – מפשט הכתובים אפשר להוכיח שהאחים הם המוכרים, אך ניתן בקלות להעלות השערה שלא האחים הם שמכרו אותו, לראיה נאמר שראובן חוזר אל הבור והנה אין יוסף בבור. כאשר הוא חוזר לאחיו הם מציעים לשחוט גדי עיזים ולומר לאביהן כי יוסף נטרף ע"י חיית טרף.

מעשה זה מעורר מספר תמיהות:

א.      היכן היה ראובן בזמן המכירה, הרי הוא היה איתם בזמן שישבו לאכול

ב.       כיצד האחים הסכימו עם יהודה אם ראובן הבכור לא היה איתם.

ג.        אם אכן ראובן לא היה נוכח במכירת יוסף, מדוע האחים לא מספרים לו על כך.

ד.       מה עניין שחיטת הגדי בא לומר, הרי יכלו לטעון כי לא פגשו כלל את יוסף.

כל אחת מתמיהות אלה יש לה השלכות על המאבק לזכות במנהיגות בית יעקב, אך מקרה יוסף מעמיד את המאבק בין יהודה לראובן בשלב זה בלבד! שהרי יוסף עוד לא אמר את דברו בעניין, אך דווקא התנהגות האחים היא אשר תורמת לבסוף להכרעה כי יוסף יהיה בין המנהיגים של בית יעקב.

יתכן כי ליהודה אכן היו תכניות לערער על מעמדו של ראובן עוד קודם, אולם מקרה מכירת יוסף  היה האירוע שחושף אותם. מכאן והלאה מנהיגותו באה לידי ביטוי יותר מפעם אחת, כאשר בכל פעם יהודה מתגלה כמנהיג היודע לזהות חולשות של יריביו ולהשיג את מבוקשו בדרך זו. דוגמה לכך ניתן לראות במאמציו לשכנע  את יעקב לשלוח את בנימין עם שאר האחים על – מנת שיביאו מזון ממצרים. כזכור, יוסף אוסר את שמעון, כצעד שיבטיח את חזרת האחים למצרים עם בנימין אחיו מאביו ומאימו.  בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה..וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ:..וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם: (בראשית מב:טו-כד) אך כאן יעקב מתעקש לנסות למצוא פתרון אחר ובלבד שבנימין לא ירד למצרים עם שאר אחיו.

אם במקרה יוסף ראובן ויהודה לקחו מנהיגות כדי לסכל את תכנית שאר האחים ובכך הצילו את חיי יוסף. הרי  במקרה בנימין, ראובן ויהודה מעוניינים לקחת אחריות כדי להציל את שמעון משבי יוסף. וכל אחד בדרכו גם מעוניין לשמור את בנימין שלא יפגע בדרך למצרים. חשוב לציין את התנהגותו של יהודה, הוא לא מעלה את הצעתו בפני יעקב, אלא ממתין עד אשר הצעת ראובן נדחית. מדוע?

ראשית כנראה שיהודה לא מעוניין לחשוף את כוונותיו מעבר למה שנחשף עד עתה. שהרי ראובן טרם הודח מהבכורה. ורק כאשר יהודה רואה את טעויות ראובן וכישלונו לשכנע את יעקב לשלוח את בנימין איתם. יהודה מתערב ושוב הצעתו היא אשר יוצאת בסופו של דבר אל הפועל.

הצעת ראובן ליעקב:ַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ. (בראשית פרק מב: לז)

תגובת יעקב" וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה" (שם, לח)

בקשת יעקב: יְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל:

 הצעת יהודה ליעקב: וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם: אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל: וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ לֹא נֵרֵד כִּי הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם:  וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ:אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים:כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם: (בראשית פרק מג: ב - י)

ראשית יהודה לא מציע הצעה שיעקב ידחה אותה מיד על – הסף, כדוגמת הצעת ראובן. אל מחכה עד שאותות הרעב יתחילו לתת את רישומן בבית יעקב, טענתו כי יש סכנה בסירוב יעקב לא רק לבנימין אלא לכולם היא אשר בסופו של דבר מציבה עובד מוגמרת לפני יעקב כי אין מנוס מלעשות הכל על מנת לא למות ברעב. ייתכן כי כאן רומז יהודה ליעקב כי גם הוא נהג בדרך דומה כאשר הוא חילק את המחנ למספר קבוצות לפני המפגש עם עשו, זאת על – מנת שאם פני עשו היו למלחמה ישאר שאירת פליטה.  שנית יהודה ממעיט בעוצמת הסכנות האורבות בדרך למצרים, והא אומר ליעקב כי יכולנו ללכת ולחזור כבר פעמיים אם ו לא היה מתעקש בסירובו לשלוח את בנימין.

תגובת יעקב:" וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים: וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא: וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ" (בראשית פרק מג : יא –יג)

 מכאן מנהיגותו של יהודה הולכת ותופסת תאוצה. ראשית הוא מזהה נקודות תורפה אצל יוסף, וכאשר האחים מציעים להרוג את מי שגנב את הגביע בטרם ידעו כי הגביע נמצא באמתחת בנימין, יהודה מציע להציל את בנימין בכך שכולם יהיו לעבדים ליוסף. שיאה הוא המונולוג המרתק שיהודה נושא בפני יוסף, ואשר בסופו של דבר הוא אשר גורם ליוסף להתוודע אל אחיו. אך לא רק מעשה יהודה מעידים על גדולתו. הכתוב מציין את עדיפות מנהיגותו של יהודה בכך שהוא אומר: "ויבא יהודה." וכן כאשר יעקב בוחר לשלוח כחלוץ את יהודה למצרים לאחר שנודע לו כי יוסף חי.

כאשר חז"ל מנתחים את התנהגות יהודה, הם מעוניינים ללמד אותנו גם מוסר השכל – מנהיגות לא נרכשת ע"י מעשה בודד או שנים, מנהיגות מוענקת על התמדה ועקביות בדרך שבהי הטוען למנהיגות הולך, כך גם אצל יהודה. חז"ל שואלים במה הוא זכה בסופו של דבר למלוכה, על כך הם עונים במדרש הבא

"אמרו לו [לרבי טרפון]למדנו רבינו באי זו זכות זכה יהודה למלכות. אמר להם רבי טרפון אמרו אתם!  אמרו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו (שם /בראשית לז כו/) שהצילו ממיתה. אמר להם דייה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו.[המשיכו לטעון התלמידים של ר' טרפון] או בזכות שאמר ויכר יהודה,ויאמר צדקה ממני וגו' (שם /בראשית/ לח כו) אמר להם דייה להודאה שתכפר על הביאה[במעשה תמר]. .[המשיכו לטעון התלמידים של ר' טרפון]  או בזכות מה בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער (שם /בראשית/ מד לג) אמר להם מצינו בכל מקום שהערב משלם.[במאסר שמעון ע"י יוסף] אמרו לו רבי למדנו באי זו זכות זכה יהודה למלכות. אמר להם כשעמדו שבטים על הים זה אומר איני יורד תחלה וזה אומר איני יורד תחלה .. מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו קפץ נחשון בן עמינדב [משבט יהודה] ושבטו אחריו לתוך גלי הים לפיכך זכה למלכות שנ' בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד ב) לכך ישראל ממשלותיו אמר להם הקב"ה מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל והודו לו הזקנים לרבי טרפון: (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' דויהי פרשה ה ד"ה ויבאו בני )

אם נתבונן מדברי המדרש נראה שיהודה זכה למלוכה לא רק מתוך התנהגותו האישית, אלא בעיקר משום שהוא הנחיל את מידת האחריות והערבות ההדדית לשאר צאצאיו.כלומר מנהיגות לא נמדדת בנקודת זמן בודדת אלא חייבת היא להיות חלק מאורח החיים של המנהיג ויורשיו.

שבת שלום ומבורך וחג אורים שמח

בן שושן אלעזר