בס"ד

"ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם"

פרשת מקץ – כסליו תשע"א

פרשת מקץ נקראת תמיד בחנוכה, וחז"ל נתנו סימן לכך "קץ שם לחושך, ולכל תכלית הוא חוקר..." (איוב כח:ג). כוונת חז"ל בסימן זה היא שבתקופת חנוכה אנו נמצאים בשלב שבו הימים הולכים ומתארכים – שעות האור ביממה הולכות וגדלות. אולם על המשמעות הנוספת של קץ החושך, אנו למדים מסיפור הוצאתו של יוסף מהבור שאליו הושלך בעקבות העלילה של אשת פוטיפר. אם נתבונן היטב נראה שיש כאן תהליך שהתחיל בחלום ונסתיים בחלום. חלומות יוסף הם אשר גוררים אותו למצב בו הוא נמכר ולעבד, וחלומות פרעה הם אשר מעלים אותו לגדולה. כפי שאומר המדרש:

"..קץ שם לחשך :זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ, חלם פרעה חלום.." (בראשית רבא: פ"ט:א)

חלומו של פרעה לא נותן לו מנוחה, הוא מרגיש שיש בהם מסר אלוקי, אך משום מה הוא לא מקבל את הצעות הפתרון של חכמיו וחרטומיו. מדוע, מה מעכב בעדו? האם בתת המודע שלו ידע גם את פתרון החלום, כפי שטוענים חלק מהפרשנים, או שיש כאן יד ההשגחה שמקשיחה את לבו של פרעה וגורמת לו לסרב ולקבל את ההצעות שבפי חכמיו ויועציו. ובכלל מדוע היה צריך פרעה לקרא לחכמיו אם לפניו נמצא שר המשקים, הרי הוא ההוכחה הניצחת כי יש פותר חלומות במצרים, יכל היה שר המשקים להציע את יוסף כבר בשלב הראשוני שבו הוא רואה את פרעה חסר מנוח בגלל החלום המוזר שהו רואה! מדוע הוא לא עושה זאת?.על שאלה זו עונה המדרש:

"...וכ"כ למה? [מדוע הצעתו של שר המשקים הייתה בסוף] כדי שיבא יוסף באחרונה ויטול גדולה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם יבא יוסף תחלה, ויפתור את החלום, אין זה שבחו, יכולין החרטומים, שיאמרו לו: אלו שאלת אותנו, כבר פתרנו אותו לך, אלא המתין להם עד שנתייגעו והוציאו את רוחו, ואחר כך בא יוסף והחזירה עליו..." (בראשית רבא: פ"ט:ו)

לשיטתו של המדרש התהליך הזה סולל את דרכו של יוסף לראש ההנהגה במצרים. שהרי בסופו של פתרון אומר יוסף לפרעה "..וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.." ( בראשית מא: לג). המלצה שבעקבותיה יוסף מתמנה לשליט על כל ארץ מצרים.

פתרון החלום

נהוג ששליטים חולמים על בעיות המטרידות אותם מבחינה מדינת, ביטחונית וכלכלית. לכן כאשר נתבונן על חלום פרעה, אפשר יהיה לומר כי עיקר הבעיות המטרידות אותו הן כלכליות! יש בחלום את מרכיב מקור השפע- היאור, ואת המרכיב של הניזונים ממנו: החי והצומח- השיבולים והפרות.

"..וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר:וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה:וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת: וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן: וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם.."  (בראשית פרק מא :ב-ז)

חלומו של פרעה אינו מסודר בהגיון שיכול להעיד על פתרון שיתקבל על דעתו של פרעה., הוא רואה פרות אוכלות פרות, דבר שבדוחק יכול אולי להעיד על מצב קטסטרופלי שבו מין אוכל את מינו, אפילו כזה שהוא לא בע"ח טורף כדוגמת הפרות. או במילים אחרות מצרים נמצאת בפני מצב של מלחמת אחים, כאשר השאלה היא, מה הוא הגורם למלחמה זו. עם דבר זה פרעה יכול להסתדר, אבל כאשר הוא רואה מצב שבו הצמחים, שאין להם כמובן פה לטרוף זה את זה, בולעים האחד את השני, הדבר מעורר התפעמות אצל פרעה ואינו נותן לו מנוחה. המדרש מציין את נסיונות החאטומים לפתור את חלומות פרעה באומרם אליו:

".. ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי, פתרין היו אותו, אלא שלא היה קולן נכנס באזניו.
שבע פרות הטובות, שבע בנות אתה מוליד.שבע פרות הרעות, שבע בנות אתה קובר. וכן אמרו: שבע שבלים הטובות, שבע מלכיות אתה מכבש. שבע שבלים הרעות, שבע אפרכיות מורדות בך..." (בראשית רבא: פ"ט:ו)

פתרון החרטומים מתייחס לסיבות אישיות – הבנות, ולסיבות ביטחוניות – המדינות שמורדות בו, או שהוא כובש. לכן דברים אלה לא מתקבלים אצל פרעה. כאן מתערב שר המשקים ואומר:

"...וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים: וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ: וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה.." (בראשית פרק מא :ט – יג )

דברי שר המשקים צריכים עיון, מדוע הוא מתעקש לתאר את תכונותיו של פותר החלומות, הרי די היה לו לומר שיש בבית האסורים אדם שהוכיח את עצמו כפותר חלומות מוצלח. אלא נראה ששר המשקים רוצה להבטיח את עצמו משני היבטים:

א.      כעסו של פרעה – הוא פחד שמא פרעה יכעס עליו, על כך שהוא חיכה הרבה זמן ולא הציע את יוסף מיד כאשר הוא רואה מצוקתו של פרעה. לכן הוא אומר על יוסף שהוא בסך – הכל נער, כלומר ייתכן שפתרונו היה מקרי ואין להסיק ממקרה חד פעמי על הכלל.

ב.      כעסו של יוסף – שר המשקים מנסה לגמד את דמותו של יוסף, בכך שגם כאשר פתרונו יתקבל על דעתו של פרעה, הוא לא ימנה אותו לתפקיד שיכול להזיק לשר המשקים. שהרי אם יוסף ימונה לתפקיד משמעותי במערכת השלטון המצרי, הוא יוכל לנקום בו על אשר שכח אותו במשך שנתיים ימים.

רש"י המסתמך על דברי המדרש, מסכם את שתי המגמות האלה שאצל שר המשקים כך:

"ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה, מזכירו בלשון ביזיון: נער – שוטה ואינו ראוי לגדולה, עברי – אפילו את לשוננו אינו מכיר, עבד – כתוב בנימוסי (חוקי) מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים" (רש"י בראשית מא:יב)

לשיטתו של רש"י כל התכונות שיש ביוסף לטענתו של שר המשקים, הן תכונות אשר ע"פ חוקי מצרים לא מאפשרות ליוסף קבלת עמד בעלת השפעה בשלטון המצרי. אולם נסתרות כמובן דרכי האל. בכר במפגש הראשוני של יוסף עם פרעה הוא קונה את אמונו של פרעה בכך שהוא לא מתיימר להציג את עצמו כפותר אלא רק כשליח לדבר ה'. יוסף שם לב לדברי פרעה "..חלום חלמתי.." (בראשית מא:טו) פרעה מציג את שני החלומות כחלום אחד. דברים ברוח דומה הוא מציג גם לפני החרטומים: ""..וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ .."(בראשית מא:טו) אולם בעוד החרטומים מתייחסים אל חלום פרעה כאל שני חלומות נפרדים,".. וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.."[1] (בראשית שם) יוסף מיד אומר לפרעה כי חלומו הוא חלום אחד בלבד. מכאן הוא עובר לעשות סדר בחלום פרעה. יוסף מעמיד את שבע הפרות הטובות מול שבע השיבולים הטובות, רוצה לומר שמראיהן הטוב של הפרות הוא בגלל היבול הטוב, ולכן קיים קשר בין שבע השנים שבחלום הראשון לכאורה, לאלה שבחלום השני, כפי שאומר בעל העקידה.

"..עם היות כי לפי משפט המלאכה הזאת שבע הפרות הטובות אשר בחלום הראשון הוראת שבע שנים הנה, ושבע השיבולים הטובות אשר בחלום השני שבע שנים אחרות הנה. תדע שחלום אחד הוא...ושניהם אינם אלא שבוע א' [שבע שנים] וזה הדבר אשר נבוכו בו כל חכמיך.." (ר' יצחק עראמה, בראשית, מקץ, שער עשרים ותשע)

באופן דומה מעמיד יוסף את שבע הפרות הרעות מול שבע השיבולים הרעות, רוצה לומר שגם כאן המסר האלוקי הוא, שמראיהן הרע של הפרות הוא בגלל היבול הדל. כפי שאומר האברבנאל:

"...והנה יוסף כששמע החלום הבין ברוח הקודש אשר בו, הדברים אשר בהם נשתבשו החרטומים..והודיע לפרעה שהענין בכלם הוא בהיפך מה שחשבו...ויסף אמר שאין הדבר כן אלא שחלום פרעה אחד הוא, מהפרות והשיבולים ביחד, שהיו הפרות סימן לחרישה והשיבולים סימן לקצירה.." (ר' יצחק אברבנאל, בראשית מא)

כאן היינו מצפים לסיום דברי יוסף, שהרי הוא אומר לפרעה "..את אשר האלהים עושה הראה את פרעה.." (בראשית מא:כח) אולם הוא אומר לפרעה שמשמעות הישנות החלום פעמיים, היא שהקב"ה ממהר להביא על מצרים את שנות השבע ואת שנות הרעב בעקבותיהן. לכן מייעץ יוסף לפרעה :"..וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.." (בראשית מא:לג). כצד זה יוסף מעיז ליעץ עצה כזו לפרעה, הרי הוא התבקש לפתור את החלום בלבד, ולא מעבר לכך! אלא אם נאמר כדברי הרמב"ן שיוסף דואג כאן לעצמו, שהרי אין לו מה להפסיד, הוא בטוח בצדקת דרכו וסומך על חושיו הבריאים, הוא לא יתן להזדמנות כזו לחלוף מעל פניו. כך אפשר להבין את דברי הרמב"ן:

"...ירא פרעה איש נבון וחכם - אמר לו שיצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על כל הארץ, ויפקד עוד פקידים תחתיו שילכו בארץ ויקבצו את כל אוכל, כי לא יוכל השליט ללכת בכל הארץ. ואמר לו שיהיה נבון וחכם, נבון, שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו, ולתת להם כדי חיותם, וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה. וחכם, שידע לקיים התבואה שלא תרקב, שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו...ואמר יוסף כל זה בעבור שיבחרו אותו, כי החכם עיניו בראשו.." (רמב"ן בראשית מא : לג)

אולם נראה לי לומר כי יוסף מבין זאת גם מהתנהגות פרעה, הכתוב מתאר את תגובתו של פרעה למראה הפרות הרעות שאוכלות את הפרות הטובות:"..ויקץ פרעה. וישן" יקיצה שמייד באה בעקבותיה שינה נוספת, יש בה להעיד על חוסר אונים ואולי אפילו בריחה של פרעה מהמציאות. שהרי הוא לא מנסה לטפל במסרים הבאים אליו מיד. כפי שאומר החזקוני: "..ויקץ פרעה, לתת לו ריוח להתבונן בינתיים.." (חזקוני בראשית מא:ד) לכן נראה כי העצה של יוסף היא חלק מהפתרון שהוא מציב בפני פרעה, פתרון שמצביע על מימוש מיידי של החלום מחייב היערכות מיידית ותיאום של כל המערכת השלטונית במצרים. יוסף לא חושב על מינוי לשליט, הוא בוודאי מקווה להיות אחד מהפקידים שימנה פרעה לטפל במשימות העומדות לפניו, אך "לאדם מערכי לב, ומה' מענה לשון" פרעה מבין שעומד לפניו אדם עם יכולות ארגוניות מוכחות, שהרי הוא היה ממונה כבר על ביתו של פוטיפר, וניהל אותו ביד רמה, אבל גם עם ברכה אלוקית במעשה ידיו, כפי שנאמר : "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח.." (בראשית לט:ב)

שבת שלום ומבורך

אלעזר בן שושן