בס"ד

גלגל הוא שסובב בעולם.

מקץ ושבת חנוכה – כסלו תשע"ג

טבעו של האדם שהוא מחפש את עמדת הכח, ופעמים רבות טבע זה מתנגש עם המערכת המוסרית שדורשת מן האדם את ההתחשבות באחר. בפרשת יוסף ואחיו אנו נחשפים לתהפוכות של שולט ונשלט, לא רק כדי ללמד אותנו ש"גלגל הוא שסובב בעולם" אלא בעיקר כדי ללמד את האדם, שיש אפשרות לבנות מערכת יחסים תקינה גם לאחר שנעשה עוול מוסרי. ובעיקר לאור דברי הגמרא המשאירה בידי שמים את דרך התגובה לעוולות מוסריות, כמו גם לנתינת שכר:

"...תנא דבי רבי ישמעאל: גלגל הוא שחוזר בעולם....תניא רבן גמליאל ברבי אומר: ונתן לך רחמים ורחמך והרבך[דברים יג] כל המרחם על הבריות - מרחמין עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות - אין מרחמין עליו מן השמים..." (שבת:קנא:ב)

פרשת מקץ חוזרת ומעמתת את יוסף עם אחיו. אך הפעם התהפכו היוצרות – יוסף בעמדת כוח, בשעה שהאחיו הבאים לבקש לחם נתונים לחסדיו. גם יעקב כאברהם סבו, בוחר להתמודד עם הרעב דווקא באמצעות מצרים, ולא שולח את בניו לאיזור הסהר הפורה – אור כשדים:".. וַיַּרְא יַעֲקב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיּאמֶר יַעֲקב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ: וַיּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלא נָמוּת.."(בראשית מב:א-ב). ומסתבר שלהחלטה זו יש משמעות בפתרון חידת העלמותו של יוסף[1]. כשברור לאחים שכל ההתרחשויות שהם חווים, קשורים ליחסם הרע כלפי אחיהם – יוסף, ומתחיל תהליך הכאה על חטא. אך דבר אחד לא ברור להם -  כל תהליך ינווט ע"י יוסף!

כבר מהמפגש הראשוני בין יוסף לאחיו, נכרים הבדלי המעמדות ביניהם:"..וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.." (בראשית מב:ו). התאפקותו של יוסף מרגע שהוא מזהה את אחיו יוצרת אשליה של אדם קר רוח המתכנן את נקמתו בקפידה. אך התפתחות הדברים תגלה כי הוא לובש מעטה, כדי שגם לו תתברר חידת ירידתו למצרים.

אם בתחילת דרכו במצרים, יוסף לא יכל ליצור קשר עם בית אביו, הרי עתה כשהוא במעמד מורם מעם, מה מונע ממנו לעשות זאת? מה מונע ממנו להסתיר את זהותו בפני אחיו ואביו? הרי לכל ידוע שהוא נער עברי! נראה שגם לו לא ברור האם הוא רצוי בבית אביו, וכדי לקבל תשובות אמיתיות וכנות בקשר ליחס האחים אליו, הוא חייב להסתיר את זהותו מהם.  

כאמור, אותות הרעב בארץ כנען, מאלצים בסופו של דבר יעקב לשלוח את בניו למצרים, וכבר במפגש הראשוני מתחילות להתברר שתי תעלומות –חידת העלמותו, אך גם חידת החלומות של יוסף:" וַיָּבאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.." האחים עוד לא נותנים את דעתם, שכפי שהאלומות בחלום יוסף, מסמלות בסיבובן ואח"כ בהשתחויתן בפני אלומתו, את הריחוק מאחיהם, כמו גם את האילוץ שיש בפעולה זו. שהרי אחיו יוסף באים למצרים מתוך אילוץ הרעב, וסופם שהם משתחווים לפניו. המפגש הזה לא היה קל ליוסף, פעמיים מציין הכתוב שיוסף מכיר את אחיו:"..וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת...וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לא הִכִּרֻהוּ.." (בראשית מב:ז-ח) אולי כדי לומר שהוא היה מצפה מהאחים שיזהו איזשהו סימן שיזכיר להם אותו, אך לשוא. על כך אומר רש"י:

"...ויכר יוסף וגו' - לפי שהניחם חתומי זקן: והם לא הכרהו - שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו בא בחתימת זקן. ומדרש אגדה ויכר יוסף את אחיו כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו ורחם עליהם, והם לא הכירוהו כשנפל בידם לנהוג בו אחוה.." (רש"י בראשית מב:ח)

מה עניין חתימת הזקן? כנראה שתוספת המילה "חתימת" יש לה משמעות בתהליך המפגש הראשוני בין יוסף לאחיו, דווקא סימן זה היה צריך לעורר אצלם תהיות, שהרי הזקן היה אחד המאפיינים של משפחת האבות[2]. לכן רק לאחר הפעם השניה שהמקרא מציין שיוסף מכיר את אחיו, נאמר שהם לא הכירוהו, לא נתנו את דעתם לסימן חיצוני זה! או אפשר שלא העלו בדעתם שיהיה זה יוסף, אע"פ שיש בו סממן משפחתי כזה, כדברי הרד"ק (ר' דוד קמחי, צרפת 1160-1235)

"..וירא יוסף את אחיו ויכירם - ואפשר שהכירוהו אע"פ שהיה בחתימת זקן לולי שראהו בגדולה והיה רחוק בעיניהם מאד שיהיה הוא יוסף שמכרוהו לעבד והוא אדון לכל מצרים. ואמרו בלבם אע"פ שצורתו דומה לצורת יוסף, הרבה בני אדם דומה צורת זה לזה בקצת, לפיכך יצא מלבם שיהיה זה יוסף.." (רד"ק בראשית  מב:ז)

אין ספק, זהו אחד הרגעים הדרמטיים והמשמעותיים בחיי יוסף, השאלות מנקרות במוחו בקצב מוגבר, כיצד עליו לנהוג? מה יש לו לומר לאחים שנהגו עימו ברשעות? לכן לא פלא שתחילה הם בעיניו כצללים, הוא לא נותן את דעתו לפנים של כל אחד, רק לאחר שהוא מתעשת, נאמר שוב " וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו". הפעם הוא מוכן נפשית להתבונן בפניו של כל אחד מאחיו, עתה הוא יכול לזהות כל אחד בשמו, כפי שאומר הראב"ע: "..ויכירם. בתחילה הכיר שהם אחיו, ואחר כך הסתכל בכל אחד והכירו וזהו ויכר יוסף את אחיו." (ראב"ע בראשית מב:ז). עתה ניתן להבחין שבכל התנהלות יוסף מול אחיו יש תופעה ברורה של מידה כנגד מידה, חלקה היא שמימית – הרעב המאיים על כל העולם, וחלקה היא ארצית – התנהגות יוסף כלפי אחיו. בדיוק כפי ששני החלומות שחלם היו, הן במימד הארצי – האלומות, והן במימד השמימי – השמש, הירח ואחד עשר הכוכבים:

עתה, שתי דרכים נצבות בפני יוסף, האם יתגלה לאחיו? ובכך ידע כי יקשה עליו לדעת מה יש בליבם עליו? או שימשיך להתנכר אליהם, כדי לבחון את כוונותיהם האמיתיות, והאם הוא נשכח מלבם. כדברי האורח חיים הקדוש:

"...וירא יוסף את אחיו. פי' ראה אותם בראיית אחים והכיר אחוה להם...והוא אומרו ויתנכר אליהם, פירוש: למה שהם אינם מכירים אותו, לא יקפידו על דברו אליהם קשות כי הוא להם איש נכרי, ועשה כן להביא בנימין כמו שגילה לבסוף, גם לבחון בהם באמצעות המתגלגל לידע מחשבותם אליו באותו מצב, ונתגלה לו כי מתחרטים הם על אשר כבר עשוהו ולחטא יחשבוהו..." (אור החיים בראשית מב:ז)

יוסף לא מעוניין בנקמה, הוא יודע כי מאת ה' הייתה זאת, אך בכל זאת, אם יצליח להביא את אחיו לידי חרטה אמיתית וגמורה, ולידי התבוננות פנימית עמוקה על מנת לתקן דרכיהם, ראוי לו להשהות את הסרת המעטה שלבש על פניו, כדי לעמוד מול אחיו, ולהווכח שהחרטה שהביעו לא נבעה מגודל מעמדו, אלא מתוך כוונה אמיתית.

שבת שלום ומבורך

 בן שושן אלעזר