בס"ד

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם – עבד עברי

משפטים – שבט תשע"א

פרשת משפטים פורטת את עשרת הדברות לכדי מצוות מעשיות בחיי היום יום. הן מקיפות מגוון רחב של תחומים חברתיים, כאשר המוטיב המרכזי של רוב המצוות החברתיות שמשה מעביר לבני ישראל, סובב סביב הדאגה לחלש. לדעת האברבנאל בעשרת הדברות כלולים כל המשפטים שמשה עומד להשמיע לעם ישראל בשלב זה:

"...והנה הקדוש ברוך הוא השמיע לעמו עשרת הדברות מאמרים קצרים וכאשר ישראל לא רצו לשמוע עוד מפי הגבורה התולדות ותולדות התולדות מהדבורים ההם...הוצרך יתברך לצוות את משה שישים לפניהם..." אברבנאל שמות פרק כ)

לשיטתו של האברבנאל, בני ישראל היו אמורים לקבל פירוט של כל המצוות הכלולות בעשרת הדברות עוד במעמד הר – סיני, אולם הם לא יכלו לעמוד בפני הקול האלוקי, לכן הם מבקשים ממשה שידבר עימהם הוא ולא הקב"ה[1]. ולכן לשיטתו של האברבנאל היה צורך לומר לעם שמשפטים אלה הם המשך ישיר למה ששמע העם בעשרת הדברות, ולא משהו חדש:

 "..אלה המשפטים ולא יחשוב אדם שהם מצות מחודשות שלא נאמרו עד הנה כי הם באמת צוויים נכללים בעשרת הדברות ולזה אמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם בוא"ו העטוף כלומר שים לפניהם הדברים שנכללו בדברות.." (אברבנאל שמות פרק כ)

גם דברי רש"י לפסוק הפותח את פרשת משפטים, מלמדים על הצורך בנתינת מעמד מחייב לדברים שמובאים ע"י משה, בדיוק כמו הדברים ששמעו בני ישראל במעמד הר סיני:

"..ואלה המשפטים - כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני..." (רש"י שמות כא : א )

לשיטתו של רש"י הגושפנקא של המצוות שמשה מקריא לפני בני ישראל עוד לפני קבלת התורה, מקורן גם הוא בסיני, כמוהן כעשרת הדברות[2]  וכמו שהקול האלוקי היה ברור, חזק ותמציתי, כך גם משה צריך להעביר להם את המשפטים בדרך שתהיה מובנת לכל אחד בצורה הברורה ביותר, ולא רק כמצות אנשים מלומדה. כדברי ה"פנים יפות" על התורה:

"..אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק והלכה שנים או שלשה פעמים עד שתהא סדורה בפיהם וכו' ואיני מטריח את עצמי להבינם טעמי הדבר, לכך נאמר אשר תשים לפניהם וכו', והם מדברי ר' עקיבא במכילתא..." . (פנים יפות שמות פרק כא פסוק א )

ואכן, הגמרא במסכת עירובין מביאה את המאמץ שצריך לעשות הרב כדי להבהיר את החומר הנלמד לתלמידיו:

".. רבי עקיבא אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו - שנאמר (דברים ל"א) ולמדה את בני ישראל. ומנין עד שתהא סדורה בפיהם - שנאמר שימה בפיהם. ומניין שחייב להראות לו פנים - שנאמר (שמות כ"א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם..." (בבלי, עירובין דף נד:ב)

מדברי ר' יהודה במכילתא, נראה כי מדובר בין הייתר גם על מצוות שהיו לפני בני ישראל טרם מעמד הר – סיני: ואיתא שם ר' יהודא אומר דינים במרה נצטוו שנאמר [טו, כה] שם שם לו חק ומשפט..." . (פנים יפות שמות פרק כא פסוק א ) כלומר מדובר בעיקר במצוות שחלקן נתנו לבני ישראל עוד כשהיו במרה, כטענת חלק מפרשני התורה לפסוק: "..שם שם לו חוק ומשפט .."[3]  אולם נראה כי היו לבני ישראל עוד מצוות נוספות כגון: שבע מצוות בני נוח, כדברי האברבנאל:

 "..והוא שהמשפטים האלה באמרו כאן להודיע לישראל שהדבורים ההם אשר שמעו עם היותם בעיניהם דבורים קצרים ושהשכל האנושי יחייבם ורובם נצטוו בהם בני נח וגם כל שאר האומות בארצותם לגוייהם, יש ביניהם כדומה מהסכמות האלה המוכנות לתקון קבוציהם שאין הדבר כן..." (אברבנאל, שמות כא)

אך דבר זה מעלה קושיה, כיצד ניתן לומר על מצוות קדומות אלה כאילו גם הם נאמרו בסיני? עונה על כך ה"פנים יפות":

 "..נראה דלא פליגי [אין מחלוקת] דודאי במרה נאמרו הדינים כדכתיב שם שם לו, אלא דפרושם נאמרו מסיני, תדע דהא כתיב ועבדו לעולם ואחז"ל [קידושין טו א] לעולמו של יובל, והרי לא נאמר היובל אלא בהר סיני כדכתיב בריש פ' בהר. אלא שבמרה לא נאמרו אלא דברים ככתבן ופירושם נאמרו מסיני, והיינו שאמר לו הקב"ה משה לא תעלה על דעתך וכו', כמו ששניתי עמך כך תשנה עמהם, אלא תפרש להם הטעמים כמו שפירשתי לך. (פנים יפות שמות פרק כא פסוק א )

לשיטתו של ה"פנים יפות" מצוות וחוקים שהיו בידי בני ישראל קודם מעמד הר סיני, מקבלות תוקף אלוקי ע"י כך שהם מקבלים משמעויות נוספות.

מה בין לא תרצח, לבין כי תקנה עבד עברי?

מסכת המצוות החברתיות נפתחת דווקא בעניין העבד.".כי תקנה עבד עברי.." מדוע?[4] נראה כי דרך מצוות הקשורות לעבד, רצתה התורה להעביר מסר לעם, כי דווקא הם שחוו את עול העבדות, את ההרגשה של מי שהוא נחות בחברה, דווקא הם יכולים להבין את הרגישות הגדולה שהתורה מחייבת לגלות כלפי החלש בחברה. לכן מענייינת כאן דעתו של הרמב"ן אשר מדגיש את הסכנה שבפניה עומדים מי שאך אתמול היו עבדים והיום הם אדונים לעצמם – החמדנות. חמדנות שבאה מתוך הרגשת החופש והרצון לממש אותו בכל דרך.

"...ואלה המשפטים כנגד לא תחמוד, כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון יחשוב שהוא שלו ויחמדהו ויקחהו לעצמו, לפיכך אמר תשים לפניהם, משפטים ישרים ינהיגו אותם ביניהם, ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין..." (רמב"ן שמות פרק כא )

הצורך להבליט את הסכנה שבהתנהגות חסרת מעצורים באה לידי ביטוי בהעדפה של המשפטים על פני שאר חוקי התורה, שהרי כבר נאמר " דרך ארץ קדמה לתורה.." אם אין התנהגות מוסרית, וודאי לא תהיה התנהגות רוחנית.

האברבנאל אומר שאין לראות את המשפטים שנאמרים כאן, כמנותקות מעשרת הדברות. לשיטתו מהמצות הקשורות לעבד עד המצוות הקשורות למי שמשחרר שורו ברשות הרבים, והשור הרג איש או אישה, הם למעשה פירוט של הדיבר – לא תרצח!

"..והנה התחיל ממאי דסמיך ליה, והם החמשה דברות אחרונים שבין אדם לחבירו כי בהם יתבאר הדבר יותר. וזכר עשרה משפטים נכללים באותו דבור לא תרצח. והם מן כי תקנה עבד עברי עד וכי יפתח איש בור. (אברבנאל שמות פרק כא:א) לשיטתו של האברבנאל, הציוי לא תרצח אמנם כלול בשבע מצוות בני נח, אך בעוד ששם המשמעות היא במובן הצר יותר של רציחה ממש, הרי כאן בתורת ישראל משמעות זו רחבה יותר, כגון:

א.     התעמרות בעבד או באמה, כמוהם כשופך דמם

"..האחד משפט העבד העברי. השני משפט האמה העבריה ששניהם נכללים בלא תרצח מפני שהם כוללים לכל הגוף לחיי העבד וכאלו בא להגיד שאם ככה לא יעשה להם הרי הוא כרוצח אותם בעודם בחיים.

ב.  הריגת הנפש.

 והשלישי מכה איש ומת שהיא הריגת הנפש. וביאר בזה חלוקה אם היה בשוגג או במזיד.

ג. הכאה או קללה לאב או לאם.

והד' ומכה אביו ואמו שגם שלא יהרגם אם יכה אותם ויעשה בהם פצע וחבורה ומכה טריה יהיה המכה חייב מיתה ונכלל בלא תרצח גם שלא יקללם בדבור לבד שגם הוא לו רציחה.

ד.גניבת נפש מישראל

והה' שלא יגנוב אחד מאחיו וימכרהו בבטחו על אביו ועל אמו שיעלימו עליו כי גם זה רציחה לאב הזקן[5].

ה. הכאה שלא מתוך כוונה להרוג - כמוה כגרימת מוות, ולעיתים אפילו כאשר הנפגע הוא אפילו לא מי שהיה מעורב כלל ועיקר בתגרה, כגון עניין האישה ההרה שהפילה את עוברה כתוצאה מתגרה של שני אנשים או יותר.

 והו' אם יכה אדם את חבירו שגם הוא נקרא רוצח אפי' שלא יהרגהו. והז' כי יכה איש את עבדו ומת תחת ידו שגם הוא בכלל לא תרצח. והח' כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה כי גם זה בכלל לא תרצח. והט' וכי יכה איש את עין עבדו וגומר כי גם זה נכלל בלא תרצח. הי' וכי יגח שור את איש או אשה והוא שבא על ידו הרציחה כי הנה כל אלה המשפטים ביאר שנכללו בלא תרצח ולא היה דבר מזה אצל בני נח.." (אברבנאל שמות פרק כא : א)

כאמור, לשיטתו של האברבנאל, פירוט המצוות הנכללות בדיבר לא תרצח, הוא זה אשר מבדיל מצווה זו אצל בני ישראל ממצווה זו אצל בני נח. זאת גם כוונת האברבנאל באמרו שבני ישראל לא רצו לשמוע ".. התולדות ותולדות התולדות מהדבורים ההם..." כלומר הם לא רצו או לא יכלו לשמוע את המשמעות הרחבה של כל דיבר ודיבר. כך בהמשך הדברים, משייך האברבנאל את שאר החוקים המופיעים בפרשת משפטים לפי התייחסות לעשרת הדברות, ובייחוד לחמשת הדברות החברתיות שמופיעות בסוף עשרת הדברות. לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר ולא תחמוד...

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר