תפריט

בס

בס"ד

 

עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה (שמות כד:יב)

פרשת משפטים – תשע"ד

רבים נוטים לחשוב שבמעמד הר סיני הוריד משה את הלוחות, ולא היא! מעמד הר סיני היה מעמד נפרד מהמעמד שבו משה עולה להביא את לוחות הברית. אמנם עיקר תמצית הברית בין האל לבני ישראל שנאמרו במעמד הר סיני, וכך גם שאר החוקים שנמסרו למשה באותו מעמד היו בע"פ דווקא, אך זאת משום שבמעמד הר סיני היה קשה לעם לעמוד בפני הקול האלוקי לכן הם מבקשים ממשה להיות המתווך בין הקב"ה לבינהם. "...וַיַּעֲמד הָעָם מֵרָחק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלהִים.." (שמות כ:יז) מה יש מאחורי הערפל, אין איש יכול לראות או לדעת, אך הכתוב מציין ששם נגלה האל אל משה.

בפרשת משפטים אנו נחשפים לפירוט של מה שנאמר למשה כשהיה בהר סיני, כל מה שהוא מביא בפני העם זוכה לתגובת העם: "...וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה.." (שמות כד:ג) משה לא מסתפק בהבאת הדברים בע"פ ומעלה אותם על הכתב. "...וַיִּכְתּב משֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה'.." (שמות כד:ד). אם כך, מה טעם יש בהורדת הלוחות מהר סיני, הרי משה כבר כתב את כל דברי האל אליו? לא מעט פרשנים התקשו בכך ואיש איש לפי דעתו פתר קושיה זו. למעשה זו לא הפעם היחידה שבה משה כותב את התורה, גם בספר דברים, בשעה שבני ישראל עומדים בפני הכניסה לארץ כנען, משה חוזר וכותב את התורה פעם נוספת: "...וַיִּכְתּב משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל...." (דברים לא:ט) אלא שכשהכתוב אומר "...כָּל דִּבְרֵי ה'.."  אין הכרח להגיד שכוונת הכתוב לתורה כפי שהיא בידינו, כך גם שכשהכתוב אומר: "...וַיִּכְתּב משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה.." אין הכוונה לכלל דברי התורה, וכדעת רש"י ".. ויכתב משה - מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצות שנצטוו במרה.." (רש"י שמות כד:ד) הנועזות בפרשנות זו של רש"י היא, שבכך הוא נותן פתח לדעה שמשה הוא הכותב את התורה ע"פ דברי הקב"ה, ושהיא לא נכתבה ברצף, אלא בשלבים ובהזדמניות שונות. ועם זאת ניתן כמובן לטעון שהמושג "תורה", בא פעמים רבות במשמעות של יחידה רעיונית אחת. כגון: זאת תּוֹרַת הָעלָה (ויקרא ו:ב) וכן:זאת תּוֹרַת הַחַטָּאת (שם יח) ועוד רבים כגון זה. לכן יש מפרשים הטוענים שכוונת הכתוב בפרק זה מתייחסת לדברי הברית שהזהיר הקב"ה את בני ישראל שלא ילכו אחר ע"ז, ולא ילמדו ממעשי הגויים והתנהגותם, כגון רבינו בחיי:

"...ויכתוב משה את כל דברי ה'. הם התנאים:והיה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי..." (רבינו בחיי שמות כד:ד)

ולעומתו טוען האיבן עזרא, כי מה שנאמר למשה בהר סיני הוא הדבר אשר כתב לבני ישראל.

"...ויכתוב משה אחר שספר להם כל דברי השם המצות והמשפטים כתבם..." (אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) כד:ד)

אם נתבונן בהמשך הפרק שבו אנו נמצאים, נגלה דבר מפתיע למדי, את האמירה של בני ישראל "נעשה ונשמע" הם אומרים על מה שכתב משה והשמיע בפניהם פעם נוספת, "...וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיּאמְרוּ כּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.." (שמות כד:ז) כאמור, לקובץ זה של חוקי ה' שמעלה משה על הכתב הוא קורא "ספר הברית" להבדיל מספר התורה שכתב משה לקראת סוף ימיו. על משמעות הברית הזו, אומר האברבנאל:

"...וזכר הכתוב שקודם קבול הברית קרא מרע"ה באזני העם את ספר הברית. והוא מה שכתב בערב היום ההוא, כמו שנזכר לראות אם אחרי שנתיישבו בדעתם כל הלילה ההיא נתחרטו מקבלת המצות אם לא, ואז ענו כל העם גם כן באגודה אחת כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע רוצה לומר...כי כל אשר דבר ה' לך נעשה ונקיים ולא בלבד המצות האלה שאמרת. אבל גם מצות אחרות אם יצוה עוד אותנו נשמע אותם ונקבלם. ולכן הוסיפו לומר ונשמע אחרי נעשה..." (אברבנאל שמות כד)

אמנם בכל ברית יש שני צדדים, ויש משא ומתן על תנאי הברית, אך כאן התנאי היחיד שבני ישראל יכולים להציב הוא שמשה יהיה המתווך בינם לבין האל, לגבי התוכן - האל הוא הקובע! אע"פ שבמעמד הר סיני זכה העם להתגלות אלוקית, ולפי המדרש זו לא הייתה ההתגלות הראשונה, שהרי על הפסוק שנאמר בשירת הים :"...זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:.." (שמות טו:ב)  אומר רש"י: "..בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים:.." (רש"י שמות טו:ב) דברי רש"י מסתמכים על מדרשים שמדמים את מעמדם הרוחני של בני ישראל על שפת הים, ככגדול יותר מזה שזכו לו במעמד הר סיני.

"...ר' אליעזר אומר ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעיה...שלא היו רואין אלא מתוך מראות, שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים....אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא נגלה עמו לא מלאך ולא שרף ולא חיות הקודש, לפיכך רואין בראיית נשמה ובראיית הלב ומכירין כבוד יוצרם דומה להם כאילו רואים בעיניהם.." (שכל טוב (בובר) שמות טו)

 אם כן, בקריעת הים, הם זכו להתגלות אלוקית ברמה גבוהה יותר מזו שזכו לה בהר סיני, וגבוהה מזו שזכו לה כל נביאי ישראל מלבד משה. אלא שבעמד קריעת ים סוף העם יכלו לעמוד בחווית ההתגלות האלוקית, מה שאין כן במעמד הר סיני, שאז לא היה בכוחם לעלות מדרגה ולשמוע גם את הקול האלוקי. ובסופו של דבר הם אפילו לא נמצאים בתחתית ההר כשמשה עולה להביא את לוחות הברית "... וְנִגַּשׁ משֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לא יַעֲלוּ עִמּוֹ.." (שמות כד:ב)

התנהלות זו, ככל שהיא מרוממת ונשגבת, בסופו של דבר עומדת לעם לרועץ. שהרי התיווך בין העם לאל ע"י משה, מתגלה בסופו של דבר כבעייתי, העובדה שהמסר האלוקי לא עובר אליהם ישירות, נותן פתח לעם להקל ראש במסר, ומכאן הדרך שלהם לחטא קצרה ביותר. ולכן כדי להמנע מהדרדרות מוסרית חברתית, בא משה ומתחיל במצוות הקשורות בעיקר במה שבין אדם לחבירו. וממשיך לקראת סוף פרשת משפטים גם במצוות שבין אדם למקום, כגון מצוות שלושת הרגלים. ללמדך שכשהאדם בא לפני בוראו הוא צריך לבוא ברמה מוסרית כלפי החברה שבה הוא חי, ורק כך הוא יפיק תועלת לגבי הראותו את פני ה' אלוקיו בעליה לרגל.

 

שבת שלום ומבורך               בן שושן אלעזר

 

 

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ח

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ח

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר