|
בס"ד
פרשת: נצבים – וילך
אלול תשס"ט
לא בשמים היא
בשבת זו אנו נמצאים לקראת סיום קריאת ספר דברים, החותם
את חמשת חומשי התורה, הוא גם חותם את חידוש הברית בין ה' לדור הבנים
שעומדים לממש את הבטחת האל לאבות. הבטחה שמימושה תלוי רבות בהתנהגותו
המוסרית של העם. התנהגות שתהיה שמושתת על המצוות החוקים והמשפטים
הכתובים בספר התורה. אולם כאשר קוראים את הנאמר, רבה המבוכה בקרב מי
שמעוניין לדקדק בקלה כבחמורה. גדול הסיכוי שהאדם הממוצע ואפילו יותר
ממנו, יכשלו בקיום חלק לא מבוטל מהמצוות, כפי שהתורה התכוונה אליהם,
בעיקר מחוסר הבנת פשט הכתוב, או מצווים שהם בעלי משמעות דו לשונית.
התורה הייתה ערה לחששות כגון אלה, ומיד מרגיעה את הקורא ההדיוט:
"
..כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא
נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא
לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ
וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר
מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ
אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ
וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.."
(דברים פרק ל: יא – ד )
מתוך קבוצת פסוקים אלה, רווח השימוש במושג
"לא בשמים היא..", שמשמעו בחיי היום
יום, הוא שהדבר ניתן להשגה. שאפשר להתגבר על קושי. אך האם זו המשמעות
היחידה של אימרה זו?. חז"ל בפרשנותם מביאים אותנו למחוזות שונים בהבנת
הכתוב, ובשימוש שהם עושים בו כדי לקבוע הלכה או להכריע מחלוקת. דוגמא
מאלפת לשימוש שעושים חז"ל בפסוקי המקרא, מובאת בסוגיה התלמודית
" תנורו של עכנאי". סוגיה העוסקת
בעניין הלכתי, האם תנור בעל מבנה מסוים מקבל טומא, או לא. רבי אליעזר
בדעת יחיד ובניגוד לדעתם של חכמים, מטהר את התנור, ומביא הוכחות רבות
לביסוס טענותיו, כאשר חכמים לא הסכימו לדבריו, הוא מגייס לצידו גם את
עולם הטבע:
באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר
להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי
לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם:
אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו:
אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית
המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם:
אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני
כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין
ועומדין.(תלמוד
בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב
)
ראוי לשים לב לתגובתו של רבי יהשוע, תגובה המעידה על
כך שגם לו, ואולי גם לחכמים אחרים בבית המדרש יש יכולות לעשות שימוש
בכוחות הטבע. כלומר הלכה לא מוכרעת ע"י אותות ומופתים. וכאן פונה רבי
אליעזר לסמכות הבלעדית, לכאורה, לעזרה מהשמים! שהרי התורה ניתנה
מהשמים, ואכן הוא מקבל תשובה חד משמעית, כי הוא צודק לא רק במחלוקת זו,
אלא טענותיו צודקות אף בכל המחלוקות.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה:
מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום!
לכאורה הסתיימה המחלוקת ויש הכרעה בסוגיה, אולם תגובתו
של רבי יהשוע מפתיעה במיוחד, הוא לא מקבל את הכרעת הדין כפי שנאמרה
מהשמים:
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא! מאי לא בשמים היא? - אמר
רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר
כתבת בהר סיני בתורה (שמות כ"ג) אחרי רבים להטת.
טענתו של רבי יהשוע, שמחלוקת והכרעה בסוגיות הלכתיות
ניתנה לבני אדם – לחכמים בארץ, מתוך "שקלא וטריא" והכרעת הרוב בבית
המדרש, שהרי התורה כבר לא בשמים היא, ואם הכרעת הדין הייתה בידי השמים
מה טעם ניתנה היא לבני האדם? בטענה זו מסתיים הדיון תלמודי.דברים ברוח
דומה לטענת רבי יהושע מביא המדרש לספר דברים:
כי המצוה וגו' לא בשמים היא אמר להן משה שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא
לנו תורה אחרת מן השמים כבר אני מודיע אתכם לא בשמים היא שלא נשתייר
הימנה בשמים, (דברים
רבה (וילנא) פרשה ח ד"ה ו ד"א כי
)
ניתן לומר כי מדרש זה, בדומה
לנאמר התלמוד, מצביע על כך שהתורה ירדה מהשמים עם כל הוראות ההפעלה
שלה, ולכך כיוונו חכמים באומרם
" הפוך בה והפוך בה דכולא בה "
אך האם גם הסמכות העליונה – השמים, מקבלת את הכעת בני האדם – החכמים?
מסתבר שכן ואף יותר מכך:
-
אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא?
- אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני. .(תלמוד
בבלי מסכת בבא מציעא : שם)
תרגום: רבי נתן פגש את רבי אליהו ושאל אותו: מה עשה ה'
באותה שעה (שרבי יהושוע טען שאין משגיחים בבת – קול)? ענה לו אליהו:
חייך הקב"ה ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.
התערכות בת קול בענייני העולם
הזה, לא יחודית רק לסוגיה זו
"תנורו של עכנאי",
אלא מופיעה פעמים רבות בשיח התלמודי, אחד מהם הוא בויכוח בין בית שמאי
לבית הילל, בדבר הכרעת ההלכה עבור כלל בית ישראל. כפי שמביאה האגדה
במסכת עירובין:
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים
הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו
דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל.
(תלמוד
בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב)
מעניין! כאשר התנהל ויכוח בבית המדרש סביב הכרעה של
מחלוקת בעניין הלכה אחת, הזדעק רבי יהושע בשם חכמי בית המדרש ודחה את
הכרעת בת - הקול. וכאן כשמדובר בכלל ההלכות ולא רק באחת בודדת, איש
מחכמי בית שמאי לא מזדעק ועומד על רגליו כדי לדחות את טענת בת – הקול.
הבשך האגדה התלמודית הזו, מציין כי גם במקרה זה בת – הקול לא הכריעה
במחלוקת, אלה ציימה עובדה היסטורית שהניעה את החכמים לקבל את שיטת בית
הלל על פני שיטתם של בית שמאי:
וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה
כמותן - מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא
עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.
אם נתבונן בדברים אלה, נראה כי
בת קול מעבירה מסר: ככול שהאדם יהיה מוכן לשמוע את דברי חברו, גם כאשר
הם מנוגדים לדעתו, אזיי הסבירות שיקבל החלטה נכונה תהיה גדולה יותר,
בדיוק משום כך נקבעה הלכה כבית הלל, משום שהיו מוכנים לדון לא רק
בסברותיהם, אלא גם בסברות בית שמאי, ואף הגדילו לעשות בכך שהיו מקדימים
סברות בית שמאי ע"פ סברותיהם. סופו של עניין:
"לא בשמים היא..",
מעיד אומנם על דבר הניתן להשגה, אך הוא טומן בחובו גם מסר, כיצד לנהוג
על – מנת לממש את הנדרש.
שבת שלום
בן שושן אלעזר.
|
