|
בס"ד
לא בשמים ולא מעבר לים – על הקושי בקיום המצוות.
פרשת נצבים – אלול תשע"ב
פרשת
כי-תבא שקראנו כללה את תוכן דברי הברית שהקב"ה עומד לכרות מחדש, בינו
ובין בני ישראל, מלבד הברית אשר כרת איתם בעבר:"...אֵלֶּה
דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה לִכְרת אֶת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם
בְּחרֵב.."(דברים כח:סט) דברים אלה הם חתימה של אחד הנאומים
הארוכים של משה בטרם יאסף אל עמיו. משה יודע שהברית ביו הקב"ה לעם
התערערה, בעיקר בעקבות מעשה העגל. לכן אחת הפעולות האחרונות שלו היא
לחדש את הברית כך והכניס בה מרכיבים שיחזקו אותה. לדברי רבינו בחיי:
"...כי הברית הראשון אשר בחורב קבלוהו...בטלוהו, וכבודם בתבנית שור
המירוהו...לא הצליחו בו ולא עלה בידם. אבל כאן בערבות מואב בברית שני,
נתקיים הברית בין ה' וביניהם...והברית הזאת לא תופר, וחבל האהבה לא
ינתק...ודברי הברית קבלנו עלינו בשבועה ואלה.."
(רבינו
בחיי במדבר לו:יג)
. אמנם
בכריתת בריתות יש דרישות הדדיות של שני הצדדים זה מזה, אך כאן הדבר
שונה, הקב"ה הוא זה אשר מכתיב את התנאים, הן שלו כלפי העם, והן של העם
כלפיו. התנאים והסנקציות האלוקיות, למי שיפר אותם מאוד מפחידות
ומרתיעות את העם. רישומו של פחד זה לא היה נחלתו של דור המדבר בלבד,
אלא אפילו בימינו היום, כאשר קוראים את פרשת כי-תבא, יש מקומות שבהם
חלק מהמתפללים, הנוהגים לצאת מבית הכנסת בשעה שהקורא מקריא את קטע
התוכחות! אבל פרשת ניצבים באה ומרגיע את הקורא:
"..כִּי הַמִּצְוָה הַזּאת אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לא נִפְלֵאת
הִוא מִמְּךָ וְלא רְחקָה הִוא: לא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמר מִי יַעֲלֶה
לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אתָהּ
וְנַעֲשֶׂנָּה..."
(דברים
ל:יב)
אמנם,
מקור התורה והחכמה הוא בשמים, אבל התורה אומרת לאדם שקב"ה חנן אותו
ביכולת למלא את מצוות התורה, מצוות שניתנו לבני אדם ולא למלאכים. אך
דווקא בגלל שאין באפשרות האדם להשיג את כל החכמה האלוקית:
"..הֲלוֹא
יָדַעְתָּ אִם לא שָׁמַעְתָּ אֱלהֵי עוֹלָם ה' בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ
לא יִיעַף וְלא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ.."
(ישעיהו
מ:כח) מתעוררת השאלה: אם אין חקר לתבונתו, כיצד אם כן נדע את רצונו?
לכן אומר רבינו בחיי, שעם הורדת התורה מהשמים לבני האדם, ירדה איתה גם
החוכמה המתאימה לבני האדם:
"...לא בשמים היא. יתכן לפרש כי מפני שהתורה הזאת היתה בשמים יאמר:
מעתה לא בשמים היא, שכבר הורדתיה לכם משם, ומלת "היא" תרמוז כי החכמה
העליונה בשמים.."
(רבינו בחיי דברים ל:יב)
והנה
התורה ממשיכה ואומרת:"..וְלא מֵעֵבֶר
לַיָּם הִוא לֵאמר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ
לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה.." (דברים ל:יג).
לכאורה יש כאן סטיה מהניגוד המתבקש,
אם בפסוק הקודם התבוננות האדם הייתה כלפי מעלה, עתה צריכה
להיות התבוננות גם כלפי מטה, כטענת רבינו בחיי. מדוע התורה עוברת ללשון
– "מעבר לים", שהיא נקודת מבט אופקית?
ולא מעבר לים היא. זה ים אוקיאנוס הוא הסובב את כל הישוב ששם החכמה
העליונה, ולכך הוצרך להזכיר "ים", שאם לא כן היה לו להזכיר התהום,
ושיאמר "לא בתהום היא"... והיה הספור יותר נאות להזכיר דרך עליה ודרך
ירידה...."
(רבינו בחיי דברים ל:יב)
לשיטתו
של רבינו בחיי, יש חכמה אלוקית שלא ניתנת להשגה, זו שהיא בשמים, ויש
חוכמה אלקית המקפת את כל העולם, אך כדי להשיג אותה יש להתאמץ - לצעוד
למרחק, לעבר האופק ושם תגלה שיש גם חכמה בסיסית הטבועה בכל אדם ומאפשרת
לו לקיים את התורה כפי יכולתו .
"...החכמה העליונה המקפת את הכל, מקפת את הגלגלים והגלגלים את הים,
והים את הישוב, וזהו שאמר: לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, להורות כי
יש חכמה רחוקה..."
(רבינו בחיי דברים ל:יב)
ולדעת
הרמב"ם, את החוכמה העליונה ניתן להשיג בהתאם למה שחנן הקב"ה את האדם,
כל אחד ע"פ יכולת קיבולו. לכן השגת החוכמה האלוקית נעשית בכל המימדים,
גם בנסיון לעלות בסולם המוצב ארצה!
"..והנה ה' נצב עליו, קיים עומד עליו, כלומר על הסולם אשר קצהו הראשון
בשמים וקצהו האחרון בארץ, ובו יעלה כל מי שיעלה, עד שישיג מי שעליו
בהכרח, אחר שהוא עומד קיים על ראש הסולם. ומבואר הוא שמאמרי הנה ה' נצב
עליו, הוא כפי זה המשל הנשוא. :
(ספר מורה הנבוכים חלק ראשון פרק טו )
תכלית
עליית האדם בסולם היא כדי להכיר בסופו של דבר מי נמצא בקצהו, כלומר
להכיר את הבורא ע"י התבוננות כלפי מעלה מהשלב התחתון של חיי היום יום,
דרך רכישת השכלה וחקירת התנהגותו של עולם הטבע הסובב את האדם. ככל
שהאדם ישכיל, הוא אמור להכיר בגדולת הבורא, וכך יקל עליו את עשיית
מצוות האל. אם אצל דור המדבר הספקות בדבר קיום המצות, נפתרו ע"י כך
שמשה פונה למקור החכמה העליון - הקב"ה, הרי שאחרי מותו לא ניתן היה
לקבוע את אופן קיום המצוות אלא ע"י חקירה ועיון. אמנם הנבואה המשיכה
להתקיים עד חורבן בית ראשון, וכל זאת לא ניתן היה לקבוע הלכה ע"י
הנביא:
"...אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן
הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אע"פ שניטלה
מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא,
שנאמר:ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול..."
(בבא בתרא יב:א)
אכן,
הארת הדרך היא המשימה שעומדת לפני חכמי כל דור ודור, הבהרת ההלכה ואורח
החיים הרוחני מצריך לימוד מקיף ומעמיק, מתוך גישה של ענוה ולא לימוד
לשם הכבוד, או כפי שסיכמה זאת הגמרא:
"...והיינו דאמר אבדימי בר חמא בר דוסא מאי דכתיב: לא בשמים היא ולא
מעבר לים היא, לא בשמים היא - שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה, ואם
מעבר לים היא - אתה צריך לעבור אחריה. רבא אמר: לא בשמים היא - לא תמצא
במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים. רבי
יוחנן אמר: לא בשמים היא - לא תמצא בגסי רוח.."
(עירובין נה:א)
צניעות
ורצון אמיתי ללמוד את חוקי התורה, הן הערובה לכך שהברית בין הקב"ה לעם
ישראל תהיה שרירא וקיימת.
שבת שלום ומבורך בן שושן אלעזר
|
