בס"ד

פרשת נח

חשון תש"ע

בסוף פרשת בראשית נאמר: " וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ.." (בראשית פרק ו : ה –ז ) ה' רואה את  התנהגותו ומעשיו של האדם -  בחיר הנבראים שעבורו נברא העולם ואשר אמור היה להיות שותף בשכלול העולם ופיתוחו, ונעצב מדרגתו המוסרית של האדם על – פני האדמה. ירידה שהקרינה אף על בעלי – חיים. התלמוד מתאר את השחתת המידות אופן מאוד קשה:

"..כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, אמר רבי יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל..." (  תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קח עמוד א )

וכאילו אל די בעבירות של זנות, הם חוטאים אף בעבירות של ממון, ומסתבר שעבירות אלה הם אשר הכריעו בסופו של דבר את גורלם המר של דור המבול.

"...... אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר +בראשית ו'+ כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ.." (  תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, שם)

לאחר שאלהים רואה כל זאת נאמר ".. ויתעצב אל לבו.." (בראשית שם). אמירה זו מעוררת תמיהה אצל מי שקורא את הפסוקים האלה, וכי אלהים לא יודע מה ילד יום. האם אלהים לא יודע שכך תראה התנהגותו של האדם, הרי נאמר "..כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו.." (בראשית ח:כא). רש"י מציין שה' אמנם יודע כיצד תהיה התנהגותו של האדם, ובכל זאת הוא ברא אותו מתוך נתינת אתגר לאדם כדי שחיו יהיו מלאים בתוכן. רש"י מפרש את הפסוקים בדרך שמראה שיש מציאות שבה האדם יודע שהיא תשתנה ובכל זאת הוא צועד בה. כך הקב"ה יוצר את האדם מתוך ידיעה שיצרו גדול עליו, אך בשביל אלה שיצליחו להתמודד עם הפיתויים השלילים (הצדיקים), ראוי לו לבראת את האדם בעולמו.

"וינחם ה' כי עשה .. עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ, וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות ...ויתעצב אל לבו - נתאבל על אבדן מעשה ידיו, ... וזו כתבתי לתשובת המינים, גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד, אמר לו הן. אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו, אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן. אמר לו ומה עשית, אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא [שמחה]  חדותא, בשעת אבלא[ אבל] אבלא. אמר לו כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם" (רש"י בראשית פרק ו פסוק ו)

אולם כאשר אדם ובהמה משחיתים את מידותיהם בצורה שאין לה תקנה, הרי המסקנה המתבקשת היא החרבת העולם. או לכל הפחות החזרתו לתקופה שלפני מעשה בראשית.

המים

המים מסמלים יותר מכל את החיות של החי וצומח, אך בה במידה הם יכולים להיות המסוכנים ביותר. והנה בעקבות התנהגות האדם, הקב"ה בוחר במים כדי להשחית את העולם אשר ברא. חז"ל נדרשו לעניין זה, מדוע החרבת העולם תהיה דווקא ע"י המים, הרי יש בידי הקב"ה אפשרויות רבות להוציא לפועל את מחשבותיו. נראה כי הבחירה במים לא הייתה מקרית, המים מסמלים טוהר – זכות. כאשר האדם נטמא הוא מיטהר במים,  כך גם כאשר כלים מסוימים נטמאים, טהרתם היא באמצעות המים. נראה כי סוג העונש מעיד על מצב הארץ לאחר מעשיו הרעים של האדם, מעשים שגרמו לטמא את הארץ, לכן טיהורה הוא ע"י המים. מתוך כך ניתן לטעון שהקב"ה לא רצה בהשמדת העולם לחלוטין אלא בעיקר בטיהורו. אולם כדי שהאדם בעולם החדש ילמד לקח, יש צורך בעדות של בני אנוש שיעבירו את המסר שהשחת המידות תגרור אחריה השחתת העולם. אדם כזה אכן נמצא – נח. עליו נאמר בתחילה " איש צדיק תמים" אך לאחר יציאתו מהתיבה הו נקרא " איש האדמה". חז"ל ראו רמז  לכך שאפילו נח לא היה כנראה כל כך צדיק כפי שהכתוב מעיד עליו. הוא אמנם נקרא צדיק, אך זאת כנראה ביחס לשאר בני האדם ומעשיהם בדור שלפני המבול. אולם גם הוא בדומה לאדם הראשון, לא עמד במשימה של יצירת ערכים שממנו ילמדו הבאים אחריו. מיד בצאתו מהתיבה הוא נוטע כרם, פעולה שבפני עצמה היא דבר חיובי, אך השימוש המופרז שהוא עושה בתוצרת הכרם – היין, מעיד כי גם אצל נח חלה ירדה רוחנית. כפי שמובא בפירוש שלפנינו

"..והנה היה חטאו דומה לחטא אדם הראשון במקצת. כענין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בפרקי רבי אליעזר הגדול [פכ"ג] מצא נח גפן שגורשה מגן עדן, אמר לו הקדוש ברוך הוא נח לא היה לך ללמוד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין וכו'. ולזה תמצא כי הנכנסין בזה הכרם, מעטים יהיו הנכנסין בשלום ויצאו בשלום.." (ריקאנטי בראשית פרק ט פסוק כ )

העולם החדש

בתחילת פרשת בראשית  נאמר "..ורוח אלהים מרחפת על פני המים.." העולם היה מכוסה במים ורק רוחו של הקב"ה המרחפת על פני המים מסמלת מעין חיפוש מנוח לרוחו של הקב"ה, לא רק בעולמות העליונים אלא גם בעולם התחתון - עולמו של האדם. לאחר רדת המבול העולם חוזר לקדמותו, "..כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.." (בראשית ח:ט) שוב רוחו של הקב"ה מרחפת על – פני המים. כל העולם נמחה ורק בתיבה, בבדידות מזהרת יש שרידים לעולם שהיה ואיננו – נח, משפחתו ובע"ח אשר עלו איתו לתיבה. הפסקת מי המבול מקביל להפרדת המים העליונים מהמים התחתונים שהיה ביום השני לבריאה. דבר זה מסמל את  תחילתו של התהליך ליצירת העולם החדש, בתבנית הדומה לתהליך בריאת העולם הישן, אך עם שינוי משמעותי בדבר מיקומו של האדם בבריאה. כך גם  הארץ המכוסה במים מתגלית רק ביום השלישי לבריאה, גם עתה לאחר שמפלס המים מתחיל לרדת מתגלה האדמה."..וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.." (בראשית ח:ט).

השלב הבא בבריאה הראשונה היה עולם הצומח, כך גם כאן נח שולח את העורב ואח"כ את היונה כדי לראות האם יבשו המים ואם יש ממה להתקיים לאחר היציאה, שהרי עד המבול אסור היה לאכול בשר, ועיקר מזונו של האדם היה מהצומח. ואכן היונה הייתה זו אשר בישרה לו כי עולם הצומח שיקם את עצמו ועלה הזית אשר בפיה הוא ההוכחה לכך: ."..וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.."( בראשית פרק ח ). בדומה לבריאת העופות ביום חמישי לבריאה. גם  כאן כאשר היא נשלחת שוב ולא שבה אליו עוד, יש בכך סמליות לכינסת העופות לעולם החדש בדיוק בסדר שהיה בעולם שלפני המבול. אם כי יש לציין כי כל עולם העופות היה עדיין סגור בתיבה. חז"ל למדו מבריחתה של היונה אל החופש, מדרש מעניין בדבר מחירו של החופש.

"...ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: מאי דכתיב : והנה עלה זית טרף בפיה - אמרה יונה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם..." (תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יח עמוד ב )

בסדר ירידת האדם ובע"ח מהתיבה אל העולם החדש, חל שינוי משמעותי. נח ומשפחתו מצווים ע"י הקב"ה לרדת אל העולם החדש לפני בע"ח:

"..וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר: צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ: כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ <הוצא> הַיְצֵא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ: וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ: כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה..." (בראשית פרק ח : טו - יט )

בבריאת העולם האדם נוצר בסוף, ביום השישי.  והנה למרות שהכל היה נתון בידי האדם ולכבודו, הוא לא השכיל להתעלות לרמות רוחניות וערכיות, וסופו שירד לדרגה בהמית. יציאת האדם – נח מהתיבה אל העולם החדש לפני בע"ח, מסמלת שעל האדם להיות המוביל בעולם, ובכלל זה את  בעלי – החיים, וע"י כך יזכה להיות שוב נזר הבריאה.  תהליך זה נועד לא רק כדי להראות כי יש קשר בין העולם הישן לחדש בזכות נח, אלא בעיקר כדי להעביר מסר שכל מה שה' עושה הוא טוב מאוד, כפי שנאמר: "..וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד.." (בראשית פרק א )

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר