בס"ד

נח – איש צדיק

פרשת נח – תשרי תשע"ב

פרשת נח מציינת את דמותו של נח כך:"..אֵלֶּה תּוֹלְדת נחַ, נחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדרתָיו אֶת הָאֱלהִים הִתְהַלֶּךְ נחַ.."(בראשית ו:ט) ואח"כ היא היא חוזרת ומזכירה את צדקותו של נח גם בפרק הבא:"...ויֹאמֶר ה' לְנחַ בּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה.." (בראשית ז:א). נשאלת השאלה, במה באה לידי ביטוי צדקותו של נח? הרי תורה עוד לא הייתה, וככל הידוע מרבותינו, היו בסה"כ שבע מצוות שחייבו את כלל האנושות[1]. אם כן באיזה מדד היה אפשר למדוד את נח כדי להגיע למסקנה שהוא צדיק. קושי זה עמד גם בפני פרשנים כדוגמת רש"י, הטוען:

"...בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.." (רש"י בראשית ו:ט)

לכאורה רש"י לא נוקט עמדה, הוא מציין גם את דברי אלה שלא רואים את נח כצדיק, מול אלה הטוענים, שאם בתנאים אלה הוא נקרא צדיק, בדור מוסרי יותר, וודאי שהיה מגיע למעלות גדולות יותר. אך את דעתו רש"י מגלה מאוחר יותר:"...כי אותך ראיתי צדיק - ולא נאמר צדיק תמים. מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו.." (רש"י בראשית ז:א) כאן הוא מבהיר שהוא לא מסכים עם הגישה הממעטת בערכו של נח. שהרי על טענה מעין זו יש להקשות –ככל שהסביבה תומכת, מוסרית וערכית יותר, כך קל יותר לאדם להיות מוסרי ובעל מידות טובות. ובאשר לנח, הוא חי בסביבה קשה שהשחיתה כל מידות טובות. לכן אין ספק שרש"י מתכוון לשבח ביותר את נח, למרות שהוא מביא דברי חכמים שדורשים את נח לכאן או לכאן. בנוסף לכך, הראב"ע מביא סתירה לגישה הממעטת בגדולתו של נח, משני היבטים:

א.      האדם לא נמדד ע"פ כמות התורה שלמד, אלא בעיקר ע"פ המעשים שלו, או יישום המצוות שלמד, אם מעט ואם הרבה[2].

ב.      לאלה הטוענים שאם היה בדורו של אברהם, הוא לא היה נחשב לכלום, בא הראב"ע ומעמיד אותם על טעותם, שהרי נח חי גם בתקופה החופפת לאברהם אבינו במשך חמישים ושמונה שנים:

"...איש צדיק במעשיו. תמים בלבו. ותמים. תאר השם מפעלי הכפל והוא תמים, וטעם בדורותיו. בדורו בעת המבול, ובדורות שהיו אחריו, כי הוא חיה עד שהיה אברהם בן נ"ח שנה. והסימן הוא ואברהם אבינו בן נ"ח כאשר מת נח.." (ראב"ע בראשית ו:ט)

מדוע המקרא בוחר לכנות את נח דווקא בכינוי זה – צדיק. נראה כי התורה רצתה ללמד אותנו כלל חשוב בהליכות האדם – "דרך ארץ קדמה לתורה". צדיק הוא לא בהכרח רק מי שספון כל חייו בתלמוד תורה, אלא בעיקר מי שמעורב עם הבריות ומהווה דוגמא לחברה. דווקא ע"י כך שהוא בוחר להיות אדם יוצר, ולא כזה הבוחר רק את חיי הנוחות, על כך אומר ר' צדוק הכהן מלובלין "...כי דרך ארץ קדמה לתורה. שעל ידי מה שחורשין בשעת חרישה וכו' היגיעה בדרך ארץ גם כן משכחת עוון. וכשאין עוסקים בדרך ארץ, [אלא רק] ומבלים בטוב ימיהם בתענוגי עולם הזה זה מביא לידי חטא..." (פרי צדיק בראשית פרשת נח)

לפעמים דווקא זה שלא נכנע ללחץ החברתי הוא המייצג נאמנה את הערכים שעליהם יחיה האדם. לכן בל נתפלא שהיו צדיקים עוד טרם ניתנה התורה. צדיק הוא זה המחפש את הצדק החברתי, הוא היוצר את מערכת הערכים והחוקים החברתית, שלבסוף אפילו מקבלת גושפנקא אלוקית. לכן נראה שדווקא המרדף אחרי חיי הנוחות והתענוגות, בא האדם לידי החטאים הגדולים ביותר, כפי שהיה בדור המבול, על הפסוק:"...כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.." (בראשית ו:יב)  אומרת הגמרא, שחטא זה בא לידי ביטוי בכך שהוא מערער על ההבחנה בין אדם לבהמה.:".. אמר רבי יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל.." (סנהדרין דף קח:א) אם כך, אין פלא שצריך להחזיר את העולם לקדמותו כדי ליצור עולם הבנוי על מערכת יחסים ברורה יותר בין כל הנבראים, עולם שנח - השריד של העולם הקודם, צריך לשמש בו אות ומופת, הן לדרך שבה צריך לצעוד האדם, והן כתמרור אזהרה בפני האנושות כולה, בדבר הסכנה של התנהגות בלתי מוסרית. מבחינת העולם החדש, נח הוא האדם הראשון. הוא לא תוצר אלוקי, אלא ילוד אישה ככל האדם, אם הוא הגיע למעלה של צדיקות, כך כל ילוד אישה יכול לזכות במעלה זו. אבל כדי להגיע למעלה זו, יש לזכור את ההבחנה בין החיה והבהמה לבין האדם, יש לתת את הדגש על חברה המבוססת על מערכת ערכית המבדילה אותה מההתנהגות הבהמית. לכן הציווי הראשון של הקב"ה לנח ובניו בתום המבול היה:

"..וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת נחַ וְאֶת בָּנָיו וַיּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכל אֲשֶׁר תִּרְמשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ.." (בראשית ט:א-ב)

בשלב הראשון הקב"ה מצווה על פריה ורביה, שהרי העולם היה שומם לאחר המבול, ויש צורך לעסוק ביישובו של כל העולם. ולבסוף הוא מחוקק חוקים שיעזרו לאדם להתרחק מהחטא הקדמון, שהביא את המבול – השחתת כל בשר, לכן הקב"ה מתיר גם את אכילת החיה והבהמה, כדי לבטא את עליונות האדם עליהם, ולהבדילו מהם.

שבת שלום ומבורך                בן שושן אלעזר