תפריט

בס

בס"ד

שפה אחת ודברים אחדים – על הקשר בין שפה לזהות לאומית

                                                                                                     פרשת נח תשע"ד

ראשיתה של ההתפשטות האנושית על פני העולם, מקורה דווקא מתוך רצון להתכנס למקום צר. כמאה שנה[1] לאחר המבול, בא הכתוב ואומר: "...וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.." (בראשית יא:א). פסוק שמעיד כי בדור ההוא יש תקלה חמורה - אין רב תרבותיות, אין מחשבות ודעות שונות, העולם לכאורה נמצא במצב של אחידות[2] מצב המוביל לשעמום שמתוכו צומחת תנועת הנהגה חדשה – "הבה נבנה לנו מגדל". תנועה ששמה לה למטרה לשמר את הציבור במרחק מצומצם ככל האפשר, אך לא טובת הצבור היא המנחה את מנהיגי התפיסה הזו, אלא איטנטרסים צרים ואנוכיים, כל מטרתם היא לשלוט על הציבור ולפקח על כל צעדיו. לשם כך יש לשמר את האחידות של הקבוצה והדיבור בשפה אחת! שני אלמנטים שבאמצעותם ניתן לזהות בקלות רבה כל נסיון של היבדלות. הדיבור בשפה אחת, אין משמעותו רק בהיבט של צורת ההתקשרות הלשונית בין בני האדם, אלא הוא בא להצביע גם על אחידות במחשבה ובדעות, ללא כל זכות להביע דעות מנוגדות. והנה דווקא דור זה מכונה בתנ"ך כ"דור הפלגה". בעקבות שני המאפיינים האלה, הקב"ה מחליט לגרום לפילוגם והפצתם על פני כל הארץ, משום שמעשיהם היו מנוגדים לטבע האנושי שהאל טבע בבני האדם ובחיות - להתפשט על פני כל הארץ, ולא לנסות להתקבץ לתוך טריטוריה צרה. דור הפלגה מורד בתכנית האלוקית ליישב את כל כדור הארץ. ובאמת, מה רע בכך שאוכלוסיית העולם תתקבץ על שטחים קטנים ככל האפשר? מדוע יש כאן חטא כל כך חמור בעיני הקב"ה? על כך עונה הגמרא:

"..פיזור לרשעים - הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים - רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים - רע להן ורע לעולם, ולצדיקים - הנאה להן והנאה לעולם..." (סנהדרין עא:ב)

התכנסות של כוחות רשע במקום צר, היא מוקד לפורענות, כך לדברי הגמרא. פיזורם יכול להביא לידי ניטרול היצרים השלילים. יצר הרע, כאשר הוא נמצא בסביבתו של היצר הטוב, הוא מהווה אתגר, כאשר הוא מתחבר לעוד יצר רע, הוא מוביל לאבדון.

אבל כיצד גורמים לדור זה לבחור כנגד הנטיה שלו? כיצד מניעים אותו להצעוד לאופקים חדשים? הדבר פשוט, הקב"ה פוגם ביכולת ההתקשרות הלשונית ביניהם. "..וַיּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם...הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ ה' אתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.." (בראשית יא:ו-ח) התקבצות של קבוצות אתניות שונות סביב גורם משותף– התקשרות לשונית, היא תוצאה של ריבוי השפות, שהחלה לפני קרוב לארבעת אלפי שנים. "..מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצתָם אִישׁ לִלְשׁנוֹ לְמִשְׁפְּחתָם בְּגוֹיֵהֶם.." (בראשית י:ה)  מעתה, השפה היא חלק מהזהות האתנית של הקבוצה, זהות שתהפוך אותה בבוא הזמן לעם בין משפחות העמים. הקב"ה לא מעוניין שהעמים שנפרדו יחזרו על השגיאה של דור הפלגה, הוא לא מעוניין שכל עם יתכנס לתוך עצמו, לכן העמים לומדים שכדי לשרוד יש צורך בהתקשרות עם עמים אחרים, כלומר עליהם לרכוש שפות נוספות. שהרי כל עם זקוק למסחר עם עמים אחרים, הוא לא יכול להחזיק את עצמו בכלכלה הנשענת על מקח וממכר פנימי בלבד, הגמרא מספרת:

"...כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו, והיה מנגן מאליו. מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין לפרנסה! - אמר להן: לכו והתפרנסו זה מזה. - אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו..." (סנהדרין טז:א)

אין הבור מתמלא מחולייתו, כלומר אי אפשר להישען על מקורות עצמיים בלבד, לשם כך צריך להתקשר גם עם גורמים חיצוניים. ואז כמובן מתחילה תנועה רב לאומית בעולם, כשהשפה היא גורם דומיננטי בתהליך זה. היא מתווה גם את מערכת רכישת ההשכלה שבכל עם. כך לדוגמא היה הויכוח על השפה ולשון הלימודים עוד לפני הקמת מדינת ישראל, מה שלימים זכה לכינוי "מלחמת השפות". בשנת – 1913 התקבלה החלטה ע"י "חברת עזרא" לקדם את השפה הגרמנית בארץ ישראל כשפת הוראת הלימודים הטכנולוגיים. "חברת עזרה" הייתה קבוצת תורמים יהודים מגרמניה, שתרמה את מרבית הכספים למוסד שנקרא אז "טכניקום" מה שיהפוך אח"כ ל"טכניון", המוסד הגבוה ללימודים טכנולוגיים. החלטתם עוררה זעם רב בקרב קבוצות רבות בארץ ישראל, ואף נפתחו מוסדות מקבילים בעקבות נטישה מחאתית של מורים מהטכניון. בסופו של דבר חברת עזרה חזרה בה מההחלטה ללמד בשפה הגרמנית את מקצועות הטבע בטכניון.

אומנם לאורך הדורות עם ישראל היה מושפע משפות רבות שרכש במהלך הגלויות השונות שהוא עבר, אך בתקופת הנביאים היה ברור ששפת הקודש הייתה חזקה אצל בני ישראל, כדברי הקב"ה אל הנביא יחזקאל:"..כִּי לא אֶל עַם עִמְקֵי שָׂפָה וְכִבְדֵי לָשׁוֹן אַתָּה שָׁלוּחַ אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל ג:ה), כלומר שפתם פשוטה, היא עוד לא נגועה במוטיבים לשוניים של שפות אחרות, כך שיוכלו להבין אותך. הנביא צפניה, מנבא שבבוא הימים, כנראה בעקבות מלחמת גוג ומגוג[3] תהיה תחיה של השפה העברית לא רק בקרב ישראל אלא אצל כל אומות העולם, אחרי שיכירו באלהותו של הקב"ה, ולמעשה לפי רש"י, יש כאן חזרה למצב שהיה לפני דור הפלגה, שאז דיברו בלשון הקודש : "..שפה אחת - לשון הקודש.." (רש"י בראשית יא:א)

 

 

שבת שלום             בן שושן אלעזר


 

[1] כדעת הראב"ע: והפלגה היתה נראית משקול הדעת, כי אחר מאת שנה אחר המבול היתה, ונקרא פלג כי בעת הולדו נפלגה הארץ. (אבן עזרא בראשית יא: א) אך לדעת הרד"ק החשבון הוא אחר: והיה זה שלש מאות וארבעים שנים אחר המבול. (רד"ק בראשית יא: א)

[2] להבדיל מהמושג אחדות.

[3] ראה רד"ק על אתר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה - פי' העמים שישארו אחר מלחמת גוג שפתם הראשונה אהפוך אותה עליהם בשפה ברורה שלא יוציאו בשפתם אלהים אחרים אלא כולם יקראו בשם ה' זהו שפה ברורה כמו שאמר בנבואת זכריה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, והחכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל פירש יתהפכו לעבוד ה' לבדו בשפה ברורה היא לשון הקדש שבה לבדה נקרא השם הנכבד.." (רד"ק צפניה ג:ט)

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ח

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ח

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר