תפריט

בס

בס"ד

 

עיונים בהגדה של פסח

ערב פסח – ניסן תשע"א

מתי נכתבה?

קשה לעקוב אחרי המקורות הראשונים של ההגדה, אולם ברור לכל כי חכמים היו יושבים ומספרים ביציאת מצרים. בדרך-כלל הסיפורים היו בע"פ. ופעמים רבות היו תלמידי חכמים מתקבצים בביתו של ראש המתיבתא ושומעים מפיו על יציאת מצרים. סיפואים אלה שעברו מדור לדור החלו להיכתב לאורך דורות רבים, כך שההגדה נוצרה במשך מספר דורות, ולא ע"י מחבר אחד. עדות לדבר אפשר לראות כבר בפתיחת ההגדה. היא פותחת בשפה הארמית, שהייתה השפה המדוברת בזמן המשנה והתלמוד,

"הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין. "

 ואח"כ היא עוברת לשפה העברית בת ימינו. שגם היא מורכבת משפה מקראית ושפה מדוברת

 

האם צריך לזכור את יציאת מצרים רק בליל הסדר?

יציאת מצרים היא אירוע מרכזי ומכונן בהתהוותו של עם ישראל. במקרא היא מוזכרת יותר מכל אירוע אחר, הן בסיפור המקראי, הן במערכת החוקים שבמקרא, והן בשירה. מסורת ישראל מבוססת על סיפור "היסטורי – לאומי", היא קשורה לפועלו של האלוהים למען עם ישראל בעיקר סביב יציאת מצרים, אירוע שבעקבותיו העם התחייב לקשר של ברית בינו לבין האל, במעמד שהיה חמישים יום לאחר יצ"מ-מעמד הר סיני.

 האדם מישראל מצווה על ידי האל, שוב ושוב בהקשרים שונים לזכור את יציאת מצרים, לא רק בגלל היותה הבסיס לברית בינו לבין העם, אלא גם בשל המסר החברתי שיש בה, מסר שהמוטיב המרכזי שלו הוא הדאגה לחלש בחברה. לא אחת, משמשת ברית זו כטיעון מרכזי בפי מנהיגי העם לדורותיו, בפניותיהם לאל כדי שיחוס על העם בשעת כעסו, או שיציל אותו מכף אויב ואורב. וכך, כפי שהעם זוכר לאל את יציאת מצרים,  גם האל זוכר לעם את מאמציהם במהלך מסע העם במדבר:"...זכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לא זְרוּעָה..".

 

מדוע נהגו לסובב הקערה מעל ראשי במסובים בליל פסח?

 מנהג יהודי מרוקו, ואף חלק מיהודי תוניס ולוב, נהגו לקחת את הקערה ולסובב מעל ראשי המסובים בליל הסדר, נראה שמנהג זה שנשען על מקורות, התקבל ורק אז ניסו למצוא לו סיבה

א.הרב משאש בהגדה "ויזכור יוסף" אומר שיש בכך רמז לרצון כל אחד ואחת להסתופף תחת צל המצות.

ב.דעת זקנים ששאלתי לפשר מנהג זה, היא שיש בכך מעין סמליות לגירוש מרעין בישין, ממש בדומה למנהג הכפרות, שהיו מסובבים את התרנגול מעל ראש האדם.

ג.יש שמצאו לכך רמז מהפסוקים שבספר תהילים:" אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה': לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ" (תהלים כו:ו-ז)

 הפסוק הראשון מדבר על סיבוב סביב המזבח, אך אפשר להבינו לכאורה שמסובבים את המזבח. ורק לאחר פעולה זו מספרים בנפלאות הקב"ה, כפי שמופיע בפסוק השני. ומה הקשר בין פסוקים אלה לענייננו? נראה שר"ת של המילה מזבחך, הם המרכיבים שבאים בקערת הסדר.

מ - מצה, מרור

ז- זרוע

ב – ביצה

ח – חרוסת, חזרת

כ - כרפס

 

ד. כאשר בני ישראל יוצרים ממצרים ומגיעים לים סוף, פרעה מדרבן את אנשיו לרדוף אחרי  בנ"י שטענה שאין להם יכולת לברוח משום ש"סגר עליהם המדבר". כלומר חסומה דרכם בפני המשך הבריחה אל המדבר, לכן הם עושים תנועה סיבובית כדי למצא פתרון לסבך שאליו הם נקלעו. הן הסיבוב מעל ראשי המסובין והן צורת הקערה שהייתה בד"כ עגולה מסמלים את הסיבוב של בני ישראל בטרם קריעת הים.

 

מדוע משה (כמעט) לא מוזכר בהגדה?

עיקר הרעיון של ההגדה הוא להראות את כוחו וגבורתו של הקב"ה. אבל גם להזהיר את העם מפני הפיכת אדם למעמד של אליל. לכן נראה כי יש כאן גם הד לוויכוח העקרוני בין היהדות לנצרות. הנצרות – מקדשת את פולחן האשיות עד כדי כך שהם מעמידים את ישו ימח"ש, כבן האל. בעוד שהיהדות – דוחה כל סממן של פולחן אשיות. לכן היהדות רוצה להראות שאפילו ביום המיוחד הזה הם דוחים את פולחן האשיות, ואפילו משה רבינו שזכויותיו ביציאת המצרים, רבות לאין שיעור לא מוזכר (למעט פעם אחת כבדרך אגב). כדי להראות שהגואל היחיד הוא הקב"ה כנאמר בהגדה עצמה: "ויוציאנו ה' ממצרים" – לא על-ידי מלאך, ולא על-ידי שרף ולא על-ידי שליח.

עוד יתכן לומר, שדווקא בגלל שביציאת מצרים יש רמז בדברי העם להאדרתו של משה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". עד כדי כך שהעם משווים את האמונה בה' לאמונה במשה. לכן מסדר ההגדה רצה לתת דגש על כך שמי ששולט בעולם הוא ה' בלבד. לכן הוא זה שגאל את ישראל, הוא ואפילו לא מלאך, כל שכן שלא בן אנוש.

 

על המנהג לפתוח את הדלתות בפסח

התורה אומרת על ליל פסח שהוא ליל שימורים. לכן בתים רבים רצו להראות שהם ממלאים את המצווה ככתבה וכלשונה, היו פותחים את דלת הבית כדי להעיד בפני השכנים שגם הם ערים בלילה זה, שמעתי מדודי – ר' יצחק בן שושן זצ"ל, שגם במלאח במרוקו היו פותחים את הדלתות וקוראים את ההגדה בנעימות מיוחדות ובקול, כדי לאפשר גם לשכנים שלא יודעים לקרא, לצאת ידי חובה ולהשתתף לפחות בפיוטים המוכרים לרוב העם.

באירופה הסיבה הייתה כנראה מורכבת יותר, הם שסבלו מעלילות דם, היו פותחים את הדלתות כדי להראות שאין בין המסובים ילד נוצרי, אשר לפי העלילות דמו שימש בין היתר גם לאפיית מצות. (המלבי"ם)

 

על המנהג לשפוך מים ויין לתוך כלי ולזרוק החוצה

בצאת ישראל ממצרים נאמר "וירא העם את היד הגדולה". יש מבני אשכנז שנוהגים לתת אצבע לתוך הכוס ולזרוק החוצה, כנגד "היד הגדולה" וכנגד הנאמר "אצבע אלהים היא". אולם מנהג יהודי מרוקו, היה לשלב בין "אצבע אלהים לבין שפוך חמתך על הגויים" לכן לוקחים את הכלי ששפכו לתוכו מהיין ומהמים, וזורקים אותו החוצה. אולם נשאלת השאלה, מדוע מוהלים את המים ביין? נראה כי יש לכך מספר עניינים:

א.      המים מסמלים חיים, אבל הם מסמלים גם את טביעת המצרים בים.

ב.      היין מסמל שמחה, אבל הוא גם ניתן למי שמוצא להורג בפקודת בית דין.

לכן המים והיין מסמלים את חיותו וחירותו של עם ישראל, ומאידך הם מסמלים את טביעתם ומותם של המצרים.

 

 

חג כשר ושמח

בן שושן אלעזר

 

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ט

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ט

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

שולחן עבודה אורט

משחוק בהוראה

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר