תפריט

בס

בס"ד

 

ויברך אותם משה – בגמר מלאכת המשכן

פרשת פקודי אדר ב' תשע"א

פרשת פקודי, המסיימת את ספר שמות, היא גם הפרשה שבה מלאכת המשכן מגיעה לסיומה. התורה אומרת שבסיום המלאכה משה מברך על המוגמר ומברך את העם "..וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ, וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה.." (שמות פרק לט :מג). מה ברכה ברכם? רש"י במקום אומר:

".. ויברך אותם משה - אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, (תהלים צ יז) ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו וגו', והוא אחד מאחד עשר מזמורים שבתפלה למשה.."[1] (רש"י שמות פרק לט פסוק מג )

ראוי לציין שמלכתחילה הקב"ה מצווה על בנייה של משכן אחד בלבד. מדוע? הרי מלא כל העולם כבודו, אם כן שיבנו מספר מקדשים לכבוד ה'. אולם כאן טמון הרעיון של האל האחד, שלא תחשוב חלילה שיש מספר אלים, לכן מראש יש ציווי על מקדש אחד בלבד! כדברי ה"צרור המור":

"..ומלבד כל זה ענין המשכן וכל אשר בו הוא דבר גדול ועמוק. ורוב הדברים הנעשים בו היו מקשה. להורות על שם ה' שהוא אחד. ולכן אמר גם כן והיה המשכן אחד אחר שהוא משכן ה' אחד...." (צרור המור שמות ז )

ומה עמוק במשכן? חז"ל אומרים שבמלאכת המשכן רמוז גם מעשה בראשית, וגמר מלאכת המשכן כמוה כגמר מעשה הבריאה שבששת ימי בראשית. יותר מכך בעל "דגל מחנה אפרים" אומר שהמשכן נוצר בכוונה בתבנית של מעשה הבריאה כדי שיהיו בו הסגולות לקשר בין העולם העליון לעולם האדם.

"...וידוע שהמשכן היה גם כן תבנית ציור כל בריאת שמים וארץ שהכל נכללו בו כדי לקשר עליונים בתחתונים כדאיתא במפרשים ובמדרש...כל מה שנאמר בעובדא דבראשית נאמר במשכן..." (דגל מחנה אפרים שמות פרשת ויקהל ד"ה ולהורות נתן )

 

גם רבינו בחיי מביא את דעת המדרש המקשר בין המשכן למעשה בראשית, אולם בעיניו הקשר הוא בזה שהקושי בביצוע העבודה במשכן, נתפס אצל הקב"ה כמעשה הבריאה ממש, מתוך כך שהוא חיבב את ההתלהבות של התורמים והעוסקים במלאכה זו.

".. וירא משה את כל המלאכה - זו מלאכת בראשית, את כל מלאכת המשכן לא נאמר, אלא להודיעך ששקולה מלאכת המשכן כנגד מעשה בראשית, מיד: "ויברך אותם משה", מה ברכה ברכן, אמר: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.." (רבינו בחיי שמות פרק לט פסוק מג )

ואכן, כשם שהקב"ה מברך את האדם בגמר הבריאה, כך הוא מצווה על הכהנים לברך את בני ישראל. לשיטתו של המדרש הקשר בין גמר המשכן לגמר הבריאה, בא לידי ביטוי בברכה שבאה בעקבות סיומו של התהליך. אך מכאן אנו למדים גם על קיומה של מצווה הנהוגה בד"כ בתפילת השחרית בביה"כ[2], מנהג של נשיאת כפיים – ברכת הכהנים. אמנם מקורה של מצווה זו מוזכר בפרשת נשא שבספר במדבר, אך חז"ל טוענים שלמעשה אהרון מצווה לברך את העם עוד טרם הוזכר הדבר בתורה. כפי שמציין רבינו בחיי:

 "..מיד אמר [משה]:"ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו"...וטעם "מעשה ידינו" נשיאות כפים שעשה אהרן ביום ההקמה, שזה לשון "עלינו", "ומעשה ידינו כוננהו" על ההצלחה במעשה ידיהם..." (רבינו בחיי שמות לט:מג )

לכאורה היינו מבינים שמשה מברך את בוני המשכן בגלל המיומנות וההצלחה בביצוע הבניה. אולם עיון בדברי הכוזרי יגלה, שיש כאן ברכה לא רק על עצם הבניה אלא בעיקר על ההיצמדות להוראות הבניה! שהרי בד"כ מי שעוסק במלאכת האומנות, נותן דרור למחשבותיו דרך היצירה שיוצאת מתחת ידיו, אולם כאן, הבונים והאומנים היו צריכים להתגבר על נטייה טבעית זו, ולהיצמד להוראות המפורשות שנתן הקב"ה ע"י משה. מדוע, מה הסכנה שבחריגה גם כאשר היא לא באה מתוך זלזול, אלא לטובת העניין לכאורה? על כך עונה הכוזרי:

"...כי ההתחכמות והסברא בתורה איננו מביא אל רצון האלהים. ואם לא, המשנים ואנשי הקדמות ובעלי הרוחניות והנגזרים בהרים ושורפי בניהם באש, משתדלים להתקרב אל האלהים, וכבר אמרנו שאין מתקרבים אל האלהים כי אם במצות האלהים עצמם, בעבור שהוא יודע שעורם ומשקלם וזמנם ומקומותם..." (ספר הכוזרי מאמר ג :כג)

לשיטתו של הכוזרי, הקב"ה מנחיל לעם את התכנית לבניית המשכן וכליו ללא אפשרות לשינוי, בעיקר כדי להציב בפני האדם גבולות שבלעדיהם עלול היה האדם להגיע עד כדי הקרבת קרבן אדם, בחשבו שגם מעשה זה הוא לשם ה' חלילה! לכן המסר כאן הוא ברור, אדם ללא גבולות עלול להגיע לתובנות שליליות ומסוכנות שאינן מבחינות בין טוב ורצוי, לבין רע ומאוס. לכן הוא ממשיך ואומר:

 "...ומה שהוא תלוי באלה הקבלות [המידות], אשר בהשלמתם יהיה הרצון והדביקה בענין האלהי, כמו שהיה במעשה המשכן אשר אמר בכל מלאכה ממנו: ויעש בצלאל את הארון... ויעש כפרת...ויעש יריעות...ובכל אחת מהם כאשר צוה ה' את משה. רוצה לומר בלא תוספת ומגרעת...וחתם בה באמרו: וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה..." (ספר הכוזרי מאמר ג :כג)

הברכה היא לא רק על שאין מגרעת, אלא אף על כך שאין תוספת של כלי או מידה אף לא באחד מכלי המשכן, או בגדי הכהן-שגם הם בבחינת כלי המשכן. בעל מנורת המאור מאיר את עינינו בערך חברתי מאוד חשוב הקשור במלאכת המשכן - ערך העבודה. וכך הוא אומר

"..גדולה מלאכה[3], שלא שרתה שכינה בישראל עד שעשו מלאכה, שנא' וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' את משה ויברך אותם משה, ובמה בירך אותם. אמ' להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. וכן היה, שנא' והענן מלא את המשכן..." (מנורת המאור אור גדול עמוד 537 )

 המשכן נתפס גם כדבר המרכזי שבזכותו נגאלו בני ישראל ממצרים. רבינו בחיי אומר כי כל יציאת בני ישראל מארץ מצרים היא בעיקר לשם השכנת השכינה בתוך בני ישראל, לכן הקמת המשכן הוא לא רק צורך של בני ישראל אלא גם צורך גבוה – של האל, שהמשכן מסמל את נוכחותו בקרב בני ישראל.

"... כי ההוצאה היתה על מנת "לשכני בתוכם" כי לולא כן לא הוציאם, וזה יורה כי השראת השכינה בישראל צורך גבוה הוא גם כן, לא צורך הדיוט, וזהו לפי דעתי מה שאמר הנביא הושע... "ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים"....כי לא הוצאתיך מארץ מצרים אלא בשביל "אנכי ה' אלהיך" כדי שתקבל עליך אלהותי...ר' יהושע בן לוי אמר בזכות המשכן נגאלו ישראל ממצרים, ..."( רבינו בחיי שמות פרק כט :מו)

כיצד נגאלו בני ישראל בזכות דבר שטרם נוצר? אלא כך ניתן להבין את דברי ר' יהושע, המשכן הוא חלק מתכנית אלוהית שנקבעה מראש כשלב משמעותי בתהליך גאולת עם ישראל והפיכתו לעם סגולה[4]. משום כך המשכן חייב את ההשגחה האלוהית הן בבחירת האנשים שיעשו את המלאכה והן בקביעת המידות וסוג הכלים שיהיו במשכן. לכן אומר ה"דגל מחנה אפרים"

"..ויכל משה את המלאכה...נמצא לבנין המשכן צריך לידע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ והוא שאמרו חז"ל יודע היה בצלאל וכו' היינו אותיות התורה שהעולם נבנה בהם.." (דגל מחנה אפרים שמות פרשת ויקהל ד"ה ולהורות נתן )

רק אנשים שיש בהם רוח חכמה, אך לא חוכמה אנושית רגילה אלא כזו שבאה ממקור החוכמה, מהשמים, הם אלה שיכולים ליצור משכן שראוי לבורא עולם. הרי המשכן הוא בסכ"ה סמל לנוכחות האל, אבל כפי שמלא העולם כבודו, כך גם על המשכן נאמר. ".. וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.." (שמות פרק מ :לד) והנה לאחר כל העבודה הקשה שעשו מיטב האנשים שבבני ישראל נאמר:"..ויכל משה את  המלאכה.." וכי משה עשה את המלאכה, אלה אומר הכלי יקר:

 "... והלא כל חכמי לב עשו בה, אלא לפי שמשה האציל עליהם מן אור שכלו, דומה כאילו עשה הוא את כל המלאכה. ואמר אשר מלאתיו רוח חכמה רצה לומר אף על פי שבאמת אני מלאתיו רוח חכמה...מכל מקום מאחר שהשפע יגיע להם באמצעותך יקרא הכל על שמך.,.." (כלי יקר שמות פרק כח פסוק ג )

עוד מידה שמלמד אותנו הכלי יקר – הכרת הטוב, נכון בצלאל ואהליאב נשאו בנטל ביחד עם כל חכמי הלב, אך ללא האצלת רוחו של משה לא היה בכוחם להוציא אל הפועל את התכנית האלוקית של בניית המשכן.

 

 

שבת שלום ומבורך

אלעזר בן שושן

 

 


 

[1] למעשה, מנהג בני ספרד לפתוח את התפילות בציטוט הפסוק: "..ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו.." (תהלים צ:יז) מבוסס על דברי רש"י כאן[1].

 

[2] למעשה יש נשיאת כפיים גם במנחה בימי צום ואף בתפילת העמידה של הנעילה ביום הכיפורים.

[3] בעל מנורת המאור – ר' יצחק אבוהב, מקפיד להשתמש במלה "מלאכה" – כדי לתאר עבודה פיזית, ולא במלה עבודה שיש לה משמעות של עבודת הקורבנות במשכן.

[4] , אולם חייב לזכור כי לא כל הפרשנים תמימי דעים שהמשכן הוא תהליך מתוכנן מראש, די אם נראה את דבריו של רבינו בחיי המדבר על השכנת השכינה ולא בהכרח על משכן. או את דברי רש"י הטוען כי ציווי הקמת המשכן בא לאחר חטא העגל.

 

 

 

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ט

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ט

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

שולחן עבודה אורט

משחוק בהוראה

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר