בס"ד

ימי בין המצרים

פרשת פנחס – תמוז תשע"ג

הימים שבין יז בתמוז לתשעה באב מכונים בלוח השנה היהודי – "ימי בין המצרים", הימים שבין הבקעת חומת העיר ירושלים (יז בתמוז) ועד לחורבן בית המקדש (תשעה באב). בסכ"ה יש בין שעה עשר בתמוז לתשעה באב, עשרים ואחד יום, רש"י – פרשן התורה אומר לנו, שמרגע שהקב"ה גוזר את גזירתו יש פרק של עשרים ואחד ימים לנסות ולתקן את המעוות, פרק זמן שבעיני ה' הם כאפס זמן. רש"י לומד זאת מנבואת החורבן ששם הקב"ה בפי ירמיהו: "..וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמר מָה אַתָּה ראֶה יִרְמְיָהוּ וָאמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי ראֶה: וַיּאמֶר ה' אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשׂתוֹ.." (ירמיהו א יא-יב). וכך אומר רש"י:

"..היטבת לראות - השקד הזה הוא ממהר להוציא פרח קודם לכל האילנות אף אני ממהר לעשות דברי, ומדרש אגדה השקד הזה הוא משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית.." (רש"י ירמיהו א:יב)

שם הימים שבין יז בתמוז לתשעה באב כימי בין המצרים ניתן להם ע"י חז"ל בהסתמך על הכתוב במגילת איכה: "..גָּלְתָה יְהוּדָה מֵענִי, וּמֵרב עֲבדָה--הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים." (איכה א, ג)  אמנם הנביא ירמיהו (מחבר מגילת איכה) מקונן על חורבן בית המקדש הראשון, אך ההיסטוריה של החורבן חזרה על עצמה בתאריכים דומים גם בחורבן בית שני, אך בהפרש של למעלה משש מאות וחמשים שנה. חורבן בית ראשון היה בשנת 586 לפנה"ס וחורבן בית שני התרחש בשנת 70 לספירה. (תלוי לפי איזה מקורות מחשבים). 

הנביא ירמיהו מספר שכשנה וחצי צר נבוכדנצר (נכוכדרצר) על ירושלים עד שבתשיעי לחודש תמוז הוא מצליח להבקיע את חומות ירושלים. דבר שהביא בסופו גם לחורבן בית ראשון.

"...בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ אֶל יְרוּשָׁלַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ:  בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר.." (ירמיהו לט:א-ב)

כאמור, גם חורבן בית שני היה בתקופה דומה, אבל כדי שלא לגרום לטורח ציבור, גזרו חכמים רק יום תענית אחד בחודש תמוז[1]. הנביא יחזקאל, שחי בתקופתו של ירמיה, מנבא לא רק על העונש שיביא ה' על בבל, אלא גם על השמחים לאידה של ירושלים בשל החורבן.

"...בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צּר עַל יְרוּשָׁלַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה:לָכֵן כּה אָמַר אֲדנָי ה' הִנְנִי עָלַיִךְ צר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו.." (יחזקאל כו:ב-ג)

ע"פ הגמרא חודש תמוז, ובפרט יום יז בתמוז, הוא יום שמועד לפורעניות, שהרי מבחינה היסטורית מונה הגמרא לפחות חמשה דברים שקשורים לחורבן הצורה זו או אחרת: 

"...חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר. ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל.." (תענית כו:א)

שבירת נלוחות מסמלת את אי קיומה וקבלתה של הברית בין העם לאל, שבירתם הייתה בידי משה דווקא, כאשר הוא רואה את העם מתהולל סביב העגל אשר עשו, בשעה שהוא – משה על להר סיני כדי להביא להם את התורה. וכנג זב שורף אפוסטומוס את התורה מאות שנים אח"כ, מה ראתה הגמרא לציין אירוע זה כחלק מהאירועים הקשים שקרו ביום זה, הרי נעשו פשעים לכל כך חמורים כנגד העם היהודי, ובווראי לאורך ההיסטוריה היהודית נשרפו עוד מאות ואלפי ספרים, אלא באה הגמרא ואומרת כי אפוסטומוס היה הראשון שהנחיל לעולם כולו את הדרך שבה אפשר חלילה לגבור על עם ישראל – אם יצליחו לתק אותו מתורתו, וראה זה פלא, גם את תור הזהב בספרד מנסים לחסלע"י שריפת ספרים ובואפן דומה גם הנאצים ימ"ש וזכרם, נקטו באופן דומה של שריפת ספרים. אך כולם טעו ולא הבינו שלעם ישראל יש גם תורה שבע"פ. אותה אי אפשר לשרוף!

ע"פ הלוח העברי – שמתחיל בסיון, חודש תמוז הוא החורש הרבעי, אם כן, צום יז בתמוז הוא הצום הראשון בשנה שהוא לזכר חורבן בית המקדש, מתוך ארבעה צומות שקבעו חכמים. ונראה כי כל כך הרבה צומות לזכר החורבן אומר דרשני! כנראה שחכמים רצו שנתבונן ונלמד לקח מהעבר. שהרי שני בתי מקדש חרבו, אך בעוד שהשני נבנה כשבעים שנה אחרי החורבן הראשון שבא בעקבות חטאים כלפי המקום, הרי שהשני שנחרב בעקבות חטאים בין אדם לחבירו, והשלישי לא נבנה עד עתה. לומר לך שעלנו כפרט וככלל, ללמוד מוסר השכל - היחס בין האדם לחבירו חשוב יותר מכל ערך אחר,

 בימי בין המצרים, נהגו עם ישראל בתפוצות השונות לקבל עליהם מנהגי אבלות, שחומרתם הלכה וגדלה ככל שהתקרב יום תשעה באב. מדוע יש צורך להתאבל על אירוע היסטורי שהתרחש לפני קרוב לאלפיים שנה? איזה מסר רצו חז"ל להעביר לנו בקבעם פרק זמן זה? מה גם שבמהלך השנה יש עוד שני אירועים שקשורים לחורבן הבית: צום ג' בתשרי – צום גדליה, וצם העשרי בטבת. על כך עונה הרמב"ם בהלכות תענית:

"...יש ימים, שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות, שארעו בהם, כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשי אבותינו, שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב..." (רמב"ם, הלכות תעניות פ"ה).

שבת שלום ומבורך     בן שושן אלעזר

.