בס"ד

דם ודמוקרטיה -  לזכר יצחק רבין

חשון – תשע"א

אל תשלח ידך אל הנער, מצווה אלהים את אברהם, וכדי שהדבר יהיה ברור מעל כל ספק, הוא צועק אליו, אברהם – אברהם! ואולי אפילו מתחנן ואמור, תגיד אתה לא מבין שבסך הכול, אני פשוט מנסה להראות לך מה החולשה של האדם – המחשבה! או יותר נכון, חוסר המחשבה בטרם תרים את המאכלת לשחוט, חוסר המחשבה כשאתה בטוח שחושבים בשבילך! אז דע כי לא לשם כך בראתי בן אנוש, ונתתי בו דעת ותבונה להשכיל ולהבין, וכי מותר האדם מהבהמה – אין?

 אם רטיה יעטה האדם על פניו, יגלה במהרה כי הוא מובל כבהמה לכר, ושם כידוע "כל דאלים גבר" שהרי טרם הגיע העת של "וגר זאב עם כבש" וכסיל הוא מי שלא חושש! לכן אל לו להתפלא כי בדם קר יובל לפני המאכלת, שהרי " על דאטפת אטפוך " ואם תמצא נחמה פורתא בהמשך העיון, אז דע כי גם "סוף מאטפיך יאטפון".

 מי הוא זה אשר "יצחק" אם בעניו  מותר משמעו מופקר, איש הישר בעניו יעשה, הוא פתח לכל צר ומתנשא.לכן  אמור לו איש יקר התבונן בבקשה בערך זה המוזר: " דמוקרטיה.." מילה כה יקרה, אך בה בעת היא גם ענייה! כן, יש דמוקרטיה יקרה – כאשר היא באה במשורה, כאשר היא אסורה, בחבלי החוק והמשרה, די לו לאדם ב"קרט" שלה, שאם תרבה זו המילה, תיגדש בוודאי הסאה. כאשר השימוש בה הוא ללא פירוק ועיוות הצורה. אזי תהייה לכולם הברכה והרווחה. אך ענייה היא, כאשר תתפורר זו הצורה, תגלה מיד כמה צרה צרורה יכולה להכיל מילה יקרה!

דם, דמו, דמ קר, רטיה. כל מילה יכולה לעורר בחילה, בעיקר כאשר היא מסתתרת בערך נעלה, לכן אל תשלח ידך, היא לא רק בקשה ואזהרה, היא הערך שמוביל את החברה, אל תשלח ידך אל הנער. כי דמו יזעק בשער, לא ינוח גם אם תשים מסיכה ורטיה, שהרי מיד תגלה כי לא מקשה אחת היא עשויה, דרך הסריגים תגלה כי הדם לא קר, הוא רותח והוא כל כך מוכר, לכן אל תשלח ידך אל הנער

יב חשון תשע"א

אלעזר בן שושן