בס"ד

היום הרת עולם – היום העולם הפך להורה.

ראש השנה – התשע"א

ראש השנה אשר אנו חוגגים בראשון בתשרי, מצוין במקרא כיום תרועה או זיכרון תרועה. אין באזכורו של יום זה רמז להיותו יום של דין וחשבון, או יום שמצביע על תחילתה של השנה, שהרי תשרי הוא דווקא החודש השביעי במקרא. אמנם הנביא יחזקאל מזכיר את צירוף המילים "ראש השנה", צירוף שמופיע רק פעם אחת בלבד:"..בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה.." (יחזקאל פרק מ :א)

אולם כאשר הנביא יחזקאל מציין את יום ראש השנה, הוא בוודאי לא מתכוון ליום הראשון שבחודש תשרי, אלא כנראה דווקא ליום העשירי בתשרי – יום הכיפורים. אך מקרא מפורש בתורה מצביע על יום הכיפורים כיום תענית, מהו אם כן הקשרו לראש השנה?, על כך עונה הרד"ק:

 "...איזו היא שנה שר"ה שלה בעשרה לחדש? הוי אומר זה שנת היובל. ולפי שהעבדים היו יוצאים מעבדות לחירות בשנת היובל ביום הכפורים, הראה לו הקדוש ברוך הוא צאת מהגלות ובבנין הבית בשנת היובל וביום הכפורים כי בו יסלח האל לעון ישראל וחטאתם לא יזכר עוד..." (רד"ק יחזקאל פרק מ פסוק א )

כמו בתחומים רבים של חיי היום – יום, כך גם בחיי האדם ישנם ימים שהם ימים של חשבון נפש, ימים שבהם הוא צריך להתכנס לתוך עצמו ולבחון את מעשיו, האם ראויים הם או זקוקים לשיפור. ע"פ חז"ל ראש השנה הוא אחד הימים שבהם האדם נידון על מעשיו. מדוע דווקא ביום זה, מה כל כך מיוחד בו? המשנה במסכת ראש השנה מציינת ארבעה מועדים שנקראים ראש – השנה:

 "...ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו..." (משנה מסכת ראש השנה פרק א )

ראשי השנים שחכמי המשנה מציינים, הם מועדים שבאו כדי למלא תפקיד של דין וחשבון על היבול מפרי העץ, מפרי השדה ומהמרעה של האדם, לצורך הפרשות של מעשרות או לצורך קיומן של מצוות הקשורות בשמיטה, ביובל או בעורלה. כלומר ימים אלה מציינים את ההבדל בין היבול של שנה הקודמת לזו של השנה החדשה, או את מניין השנים לנטיעה, לשמיטה וליובל וכו'. אפשר לומר שכאשר המקרא או ספרות חז"ל מדברים על ראש השנה, אין הדבר מצביע בהכרח על יום בריאת העולם! אולם חז"ל עושים הבחנה נוספת: בין ראש השנה לשנים, לבין ראש השנה לבריאת העולם. שהרי חודש ניסן מכונה במקרא כראשון לחודשי השנה ".. החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה.." יכול להשתמע מכך שהוא גם ראש השנה לשנים החל מבריאת העולם. אולם מחלוקת חכמים בגמרא יש בה כדי להעיד כי אין הכרח שהדבר יהי תואם, שהרי קביעת ניסן כראש חודשים בא בעיקר כדי לציין את יסודו של הלוח העברי הראשון ע"י בני ישראל בצאתם ממצרים, אלא אם כן יטען מאן-דהוא כי הייתה התאמה בין יציאת בני ישראל ממצרים לבין ראש השנה לבריאת העולם, כפי שעולה מדברי ר' יהושע בגמרא:

"...תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם...רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, .. תניא, רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נברא העולם – שנאמר: ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי. איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות - הוי אומר זה תשרי ..." (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף י:ב-יא:א)  

האורח – חיים הקדוש ( ר' חיים בן עטר), מיישב מחלוקת זו בצורה מקורית, כאשר הוא עושה הפרדה בין העלאת הרעיון לבריאת העולם, לבין בריאתו בפועל, ומחשיב מחשבה כמעשה. אך הוא עצמו לא מכריע בשאלה, באיזה יום או חודש נברא העולם:

"...נחלקו רבותינו ז"ל (ראש השנה י:) אחד אמר בתשרי נברא העולם ואחד אמר בניסן נברא העולם. ונראה לי כי אלו ואלו דברי אלהים חיים, כי יש לך לדעת שאמרו ז"ל (בראשית רבה א ד) שבתחילה חשב ה' לבראות העולם ואחר כך הוציא ה' מחשבתו לפועל, וכפי זה נוכל לומר כי בניסן חשב ובתשרי יצא לפועל או להיפך, ולשניהם יתייחס לשון בריאה בין מה שעלה במחשבתו יתברך בריאה תקרא, בין כשיצתה לפועל, ובזה יתקיימו דברי רבותינו יחד..." (אור החיים, בראשית א, א)

על כל פנים, באופן דומה לכך שהאדם צריך לתת דין – וחשבון על עמלו החומרי, כך הוא צריך לתת דין וחשבון על פועלו המוסרי והרוחני. האם לשם כך הייתה איזו שהיא בחירה אקראית של תאריך שבו יצוין ראש השנה? נראה כי בתפילה שתיקנו חז"ל ליום ראש – השנה, הם נתנו את דעתם על כך, הם מצביעים על יחודו של יום זה באומרם :

"..היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם, אם כבנים אם כעבדים, אם כבנים חוננו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים עיננו לך תלויות עד שתחוננו ותוציא לאור משפטנו קדוש..."(מתוך מחזור התפילה לראש השנה)

כאמור, אחת הדעות אצל חז"ל היא שתחילת בריאת העולם הייתה ב- כ"ה באלול, יוצא מכך שגמר בריאתו היה באחד בתשרי, שהוא גם יום בריאת האדם – דבר שהפך את העולם להורה לאדם – היום הרת עולם, העולם הוא כעין רחם שממנו יוצא האדם. היות ותכלית הבריאה היא בשל האדם, הרי ברור-לכל, שביום זה הוא צריך לתת דין וחשבון על מעשיו, בזה העולם שהופקד בידיו. האם העולם טוב יותר מזה של השנה שעברה או חלילה גרוע יותר. מסיבה זו גם שאר אומות העולם עומדים לדין ביום זה, כפי שאומר מסדר התפילה:

"..וְעַל הַמְּדִינות בּו יֵאָמֵר אֵיזו לַחֶרֶב, וְאֵיזו לַשָּׁלום, אֵיזו לָרָעָב, וְאֵיזו לָשּבַע, וּבְרִיּות בּו יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לְחַיִּים וְלַמָּוֶת. מִי לא נִפְקַד כְּהַיּום הַזֶּה. כִּי זֵכֶר כָּל הַיְצוּר לְפָנֶיךָ בָּא. מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקֻדָּתו וַעֲלִילות מִצְעֲדֵי גָבֶר. מַחְשְׁבות אָדָם וְתַחְבּוּלותָיו וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ..." (מתוך מחזור התפילה לראש השנה)

המדרש אומר שבשעה שהקב"ה ברא את האדם, הוא הציג בפניו את העולם הנאה והמשובח שהוא עומד להפקיד בידיו. הוא מציין בפניו גם את גודל האחריות לשכלולו וקיומו של העולם, בקשה אחת בפי הקב"ה לאדם, הזהר שמא תקלקל את העולם, בקשה שיכולה להתפרס לכל אחד מתחומי חיי האדם. חז"ל אומרים שלפיכך נברא האדם יחידי, כדי לתת משמעות למקומו של כל אדם בעולם, באשר הוא אדם. או במילים אחרות מעשיו של האדם היחיד, יכולים להיות בעלי השפעה על הכלל :

"..בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך..." (קהלת רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה א [י"ג] ראה)

 לכן נקבע יום ראש השנה, כיום שבו בוחנים את מעשיו של האדם במשך כל השנה. ע"פ מעשים אלה גוזרים את האדם לשבט חלילה, או לחסד. מרחיבה הגמרא ואומרת שלא רק האדם נידון ביום זה, אלא גם כל מה שצריך לשרת את האדם, מדוע? לכאורה מה אשמים האילנות, הדשאים, הצאן והבקר? נראה כי העובדה שתכלית הבריאה היא עבור האדם, הרי פועל יוצא מכך שזכויותיו ומעשיו ישפיעו גל על איכות חייו, התלויה לא מעט גם על פרנסתו. לכן לדברי הגמרא הכל נידון ביום זה.       
"...תניא הכל נדונין בראש השנה. וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר הכל נדונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד בזמנו, בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן ובחג נדונין על המים, ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים...." (בבלי, ראש השנה, טז:א)

התורה מציינת שהאדם הראשון צווה במצווה אחת בלבד ".. ומעץ הדעת טוב ורע, לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו, מות תמות.." (בראשית ב:יז), והנה האדם לא עמד בפני הפיתוי וחטא, חז"ל מציינים שחטאו של האדם היה ביום בו נברא:

כיצד נברא אדם הראשון?  שעה ראשונה הוצבר עפרו. שניה נברא צורתו. שלישית נעשה גולם. רביעית נתקשרו אבריו. חמישית נתפתחו נקביו. ששית נתנה בו נשמה. שביעית עמד על רגליו. שמינית נזדווגה לו חוה. תשיעית הכניסו לגן עדן. עשירית צווהו. אחד עשר סרח. שתים עשר נטרד והלך לו. לקיים מה שנאמר: (תהלים מט) "ואדם ביקר בל ילין ".(אבות דרבי נתן, פרק א:ח )

לפי מדרש זה, המתאר את השתלשלות בריאת האדם ביום הראשון, אפשר לקשר בין יום ראש השנה, כיום הדין לבין בריאת האדם והעולם. האדם חטא כבר ביום הראשון, אך מידת הרחמים של הקב"ה לא המיתה אותו מיד בו ביום, כפי שהיה מתבקש מציווי הקב"ה, אלא קצבה את חיי האדם בעולם, כעונש שהוא לפנים משורת הדין. ומתוך כך ראו חז"ל לבחור ביום זה, כיום שיש בו סגולה שיכולה להשפיע לטובה, בבואנו לבקש סליחה ורחמים לפני בורא עולם. כשם שהוא נהג לפנים משורת הדין עם האדם הראשון, כך ינהג גם עימנו. אמן

שנה טובה ומבורכת, מראשית השנה ועד אחרית שנה

בן שושן אלעזר