תפריט

בס

בס"ד

"יום תרועה יהיה לכם"

ראש השנה – תשרי תשע"ב

ראש השנה אמנם לא מוזכר במקרא, אבל חז"ל קבעו את יום התרועה שחל בחודש השביעי של הלוח העברי כיום ראש השנה, הכתוב אומר:"..וּבַחדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחדֶשׁ מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם ..יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.." (במדבר כט:א) . מה משמעותו של יום תרועה, האם הוא יום חגיגי, או יום בעל אופי תאולוגי אחר? זאת כמובן לא ניתן ללמוד מפשט הכתוב, אולם בפירוש כתר יונתן נאמר: "..ובחודש השביעי הוא חודש של תִשׁרי באחד לחודש מאורע קודש יהיה לכם...יום תרועה יהיה לכם, לערבב השׂטן שבא לקטרג לכם בקול תרועותיכם.." (כתר יונתן במדבר כט:א)

לדברי הכתר יונתן, מקרא הקודש המדובר הוא מאורע שעניינו דין בין הקב"ה לעולם. ותקיעת השופר באה כדי לבלבל את השטן שבא לקטרג על עם ישראל. מכאן אפשר להבין גם את דברי רש"י לפסוק: "..וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבאוּ בְּנֵי הָאֱלהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.." (איוב א:ו), הטוען שהיום – בה"א הידיעה, שבו השטן מקטרג על איוב היה – ראש השנה:

"..ויהי היום - אותו יום שהיה ראש השנה, שהוא יום תרועה וצוה הקב"ה לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות, הה"ד משוט בארץ..ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' ..ויבא גם השטן בתוכם - לקטרג הבריות..." (רש" איוב א:ו)

לדברי הנביא עמוס, השופר מעורר בלב השומעים הרגשה של יראה:"..אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר, וְעָם לא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וה' לא עָשָׂה.." (עמוס ג:ו). וכשם שתקיעת שופר מבשרת על סכנה מוחשית, כך יום זה מכניס את האדם למצב של התבוננות פנימית, מתוך צורך לעשות עם עצמו חשבון נפש על התנהגותו המוסרית במשך כל השנה שחלפה. סיבה לפחד זה נעוצה גם בצליל המופק מהתקיעה בשופר. או כפי שאונקלוס מתרגם את המושג "יום תרועה" כ"יום יבבא". מהיא היבבא הזו? על כך אומרת הגמרא:

"...שיעור תרועה כשלש יבבות. והתניא: שיעור תרועה כשלשה שברים! - אמר אביי: בהא ודאי פליגי, דכתיב: יום תרועה יהיה לכם, ומתרגמינן: יום יבבא יהא לכון. וכתיב באימיה דסיסרא: בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. מר סבר: גנוחי גנח, ומר סבר: ילולי יליל..." (ראש השנה לג:ב)

ספר שופטים מספר לנו שאימו של סיסרא הייתה רגילה לחכות לו בשובו מהקרבות כדי לראות את השלל שהביא. והנה כאשר הוא בושש לבוא, ליבה מנבא לה רעות, למרות שהיא טרם שמעה על הריגתו בידי יעל. לכן היא מתחילה ליבב, חכמי הגמרא חלוקים במשמעותה של יבבה זו- יש מי שסבר שהכוונה היא לגניחה כדרך של מי שנמצא באי וודאות, ויש מי שסבר שהכוונה ליללה ממש, כדרך של מי שבטוח שהיה אסון. מכאן חז"ל מנסים ללמוד על אופי הצליל שצריך להפיק מתקיעת השופר של ראש השנה –צליל שבא להעביר רטט בלב השומעים. לכן אנו מוצאים את השופר גם כתחליף לתוכחה של הנביאים את בני ישראל כאשר הם סוטים מדרך הישר. על הפסוק: ".. כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם.."(ישעיה נח:א)  אומר ה"ערבי נחל"

".. כענין שופר..ולפי שהוא רק קול פשוט הבא להתעוררות הוא מחריד השומע, כך יהיה קול תוכחתך בלי מעורב בפשטי תורה וכדומה אלא קול פשוט, באופן שתגיד להם רק פשעם לבד..." (ערבי נחל דברים האזינו - דרוש ד)

לדבריו, דווקא הפשטות שבתקיעות, יכולות להיות מכוונות לקהל הרחב, הרבה יותר מתוכחות המבוססות על פלפולי תורה של תלמידי חכמים. הפשטות שבשופר מסמלת את האמת הנוקבת המוצגת בפני האדם ביום הדין, אמת המציגה את התנהגותו במשך כל השנה שחלפה.על כך אומרת הגמרא:

"...ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות..וריש לקיש אמר: יותר ממאה מלקיות, שנאמר:תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה.." (ברכות ז:א)

הכנעת לב האדם, מועילה להחזרתו למוטב, הרבה יותר מכל אמצעי ענישה אחר, אפילו ממכות שבאמצעותם מנסים לחנך את הסוטה מדרך הישר. וכל שכן כאשר מדובר באדם מבין. ויותר מכך, החזרה למוטב מתוך הכנעה והתבוננות פנימית, טובה יותר מכל לחץ חיצוני על האדם.

כי שומע קול שופר אתה

לפני תקיעת השופר אנו מברכים "..כי שומע קול שופר אתה, ומאזין תרועה.." (מתוך מחזור תפילה לראש השנה) אמנם קיימת תקבולת בין קול שופר לתרועה, אך המחבר רצה להדגיש כאן דבר נפלא – הקב"ה שומע את קול השופר היוצא מפי התוקע, אך הוא מעוניין דווקא בקולו של האדם הפשוט, הוא-הקב"ה, מאזין ברב קשב דווקא לתרועה – יבבא היוצאת מלב האדם, כדי לבחון האם הוא מקבל על עצמו להיות אדם טוב יותר. קול שופר ללא חשבון נפש פנימי אין בו ולא כלום.

ראש השנה ולא אומרים שירה?

אחד המאפיינים של יום חג ביהדות הוא אמירת ה"הלל".והנה ראש השנה שלצד היותו יום דין, נתפס גם כיום חג, שהרי אנו מצווים להיות שמחים, אנו עושים סימנים כדי לברך את השנה החדשה שתהיה מבורכת, אם כך אז ראוי גם שנקבל אותה בשמחה. על כך עונה הגמרא:

"..אמר רבי אבהו: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים? - אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו - וישראל אומרים שירה?.." (ראש השנה  לב:ב)

נכון, ראש השנה מסמל את התקווה לשנה טובה יותר, אבל אפילו מלאכי השרת לא שמו לנגד עיניהם את דברי משורר ספר תהלים: ".. הַזּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצרוּ.." (תהלים קכו:ה). כלומר, התפילות והבקשות שיש בראש השנה הם בבחינת זריעה שהאדם זורע לקראת השנה החדשה, מתוך תקווה שתפילותיו יניבו פרי, לכן הוא נמצא במצב שלא מאפשר לו לומר שירה בפה מלא, שהרי הוא יום דין. אך הוא סמוך ובטוח שבסיומו של הדין, הוא יפתח ברינה. ומתי הוא סיומו של תהליך זה? לדברי חז"ל, ליל הושענה רבה, בלילה האחרון של חג הסוכות, הוא זמן חתימת דינו של האדם והעולם, והנה שם אנו כן אומרים שירה, לומר לך שאנו בטוחים כי תפילותינו התקבלו ברצון לפני בורא עולם. שנה טובה ומבורכת

בן שושן אלעזר

 

 

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ח

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ח

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר