|
בס"ד
סדר טו – בשבט
מבוא - כי האדם עץ השדה
בספר דברים מופיע פסוק המשווה לכאורה את האדם לעץ השדה."
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ
לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ
תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא
מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.." (דברים כ יט). השוואה זו עוררה
פרשנים רבים לטעון כי אין לראות בהכרח כי מקרא זה אכן התכוון לדמות את
האדם לעץ, אלא להעיר כי העץ הוא ספק מזון חשוב לאדם, ולכן יש להתייחס
אליו במשנה זהירות ובכבוד הראוי. אולם העובדה שפסוק זה בא באמצע דיני
מלחמה אומרת דרשני. הרד"צ הופמן בפירושו לספר דברים מציין כי דווקא
במצבים קשים, צלם האדם נמדד לא רק בהתנהגותו אל החי אלא אף אל הצומח
והדומם, ובפרט כאשר יש בהם תועלת לאדם.
"..תורתנו
הקדושה
צוותה
אותנו
לחוס
לא
רק
על חיי בני
אדם
,
אלא
אף על עצי הפרי,
מפני
שמהם
האדם ניזון ואינם יכולים
להגן
על
עצמם
כמו חיילי האויב...כי
ממנו תאכל.
שד"ל
מפרש,
שלא
תהא כפוי
טובה,כיון
שאתה
אוכל
ממנו....באזהרה זאת נכלל ממילא מוסר השכל
:כיון
שהוזהרנו
שלא
להתקיף
את
העץ
המחוסר
הגנה,
כל שכן שאין לנו
להרוג בני אדם מחוסרי הגנה..."
(רד"צ הופמן. ביאור לספר דברים. עמ': תב – תג)
גישה זו של הרד"צ מחזקת את הטענה כי פסוק זה מדבר על ערכיות האדם, אך
גם לגישה הרואה בדימוי האדם לעץ השדה יש בה מוסר השכל שאותו ניתן ללמוד
מתכונותיו של העץ. המקרא אכן ממשיל את האדם בשלל דימוים, אולם המשלתו
של האדם לעץ, כפי שהיא עולה גם מפסוקים אחרים כגון:"ברוך
הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח
שרשיו ולא יראה כי יבוא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצּורת לא ידאג ולא
ימיש מעשות פרי"
(ירמיהו יז: ז - ח), הביאה פרשנים ודרשנים רבים לתת משקל ייתר לדימוי
זה. מדוע? מה יש בו בעץ שיכול להעיד על אופיו ותכונותיו של האדם, יותר
משאר פלאי הבריאה? ובעצם עולה השאלה למי מכוונים המסקנות העולות
מהתבוננות בעץ הצומח.
חז"ל עושים הבחנה ברורה ביחס בין האדם לבוראו, לעומת היחס בין האדם
לחברו. התכונות הבאות לאפיין את היחס בין האדם לבוראו, מרוכזות במשנה
בפרקי אבות:
".. יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי
לעשות רצון אביך שבשמים.."
(אבות ה: כ). משנה זו נותנת לעבודת ה' ע"י האדם, תכונות של נועזות,
מהירות ונחישות. אולם ביחסים שבין האדם לחברו דרושות תכונות נוספות,
ואולי אף נעלות יותר. התבוננות במחזור השנתי של העץ, יש בה כדי ללמד את
האדם פרק מאלף בתכונות של העץ שראוי לבני האדם שיסגלו אותם:
נתינה
– העץ הוא הסמל הגדול ביותר של הנתינה, שהרי לא רק עצי פירות הצומחים
בגינות ובפרדסים נותנים פירות, אלא אפילו עצי בר מצמיחים פירות מאליהם,
להלך שבדרך ולשאר מיני חיות ועופות השמים. אך גם אם אילן סרק הוא יש
לו
בהחלט מה לתרום, הצל ! ללמדך כי אף האדם הנראה בעינך כחסר, יש לו מה
לתרום לחברה.
"...משל, למה הדבר דומה - לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא,
ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל
מפירותיו, ושתה ממימיו, וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה
אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין - הרי פירותיך מתוקין, שיהא
צילך נאה - הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך - הרי אמת המים
עוברת תחתיך. אלא: יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.."
(תלמוד בבלי מסכת תענית דף ה עמוד ב )
הענווה
– בתקופות רבות של השנה, בעיקר בחורף נושבות רוחות הגורמות לעץ לכוף את
ראשו, ודומה כי העץ קד קידה בפני הרוח, כאומר אני מודה כי איני יכול
לעמוד בפניך, ויותר מכך אם עץ קשה הוא, יש סיכוי רב שהרוח תשבור אותו.
כך האדם חייב לדעת כי יש פעמים שבהם הוא חייב לבטל את רצונו ודעתו בפני
רצונם של אחרים, ויותר מכך התעקשות עלולה לגרום נזק רב יותר מאשר
תועיל. הגמרא במסכת תענית מביאה אגדה תלמודית המתארת מפגש בין ר' אלעזר
להלך שפגש בדרכו. ע"פ האגדה דעתו של ר' אלעזר זחה עליו לאחר שהצליח
בלימודו וכתוצאה מכך זלזל באופן חמור בהלך שהקדים לו לשלום, השתלשלות
העניינים ומסקנתה מובאת להלן:
".. מעשה שבא רבי אלעזר (בן רבי) שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב
על חמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני
שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך
רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני
עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה
מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו,
ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי! - אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן
שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. היה מטייל אחריו עד שהגיע
לעירו. יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי
מורי! אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי? - אמרו לו: לזה שמטייל אחריך.
אמר להם: אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל. - אמרו לו: מפני מה? - אמר
להם: כך וכך עשה לי. - אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה
הוא. אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא
קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין
ומזוזות..."
(תלמוד בבלי מסכת תענית דף כ עמוד א )
המסקנה העולה מאגדה זו
".. לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.."
מלמדת כי הגאווה יכולה להכשיל כל אדם ואפילו המוכשר והלמדן ביותר,
העובדה שחז"ל קבעו כי ספר התורה יכתב באמצעות קולמוס העשוי מקנה, מלמדת
על המסר המועבר לכל אדם ובוודאי מי שמתיימר להיות איש דת.
החברה והעם
– כשם שהעץ יונק משורשים רבים ומצמיח גזע אחד שממנו נפרסים ענפים
לכיוונים שונים, כך גם עם חפץ חיים חייב לזכור, כי בדומה לעץ כולם
יונקים מאותם שורשים – חובות וזכויות, לכל העם מכנה משותף בדמותו של
הגזע, וכפי שהעץ שולח את ענפיו למרחב, כך גם בני האדם בחברה הם בעלי
דעות שונות ומגוונות. ראוי לציין כי לא לחינם נבחרה המנורה להיות אחד
מסמליה המובהקים של החברה היהודית ואף להאיר בבית המקדש. במבנה של
הדומה לעץ, היא מסמלת יותר מכל דבר אחר את הרעיון שלכל דעה יש נר-
המאיר משל עצמה, לומר לך כי כל עוד הוא מכוון לעבר הנר המרכזי המכנה
המשותף, החברה יכולה להצליח. לא לחינם הנטיעה היא אחד הדברים הראשונים
שהקב"ה עושה בעולמו
"..וַיִּטַּע יְקֹוָק אֱלֹהִים גַּן
בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.."(
בראשית פרק ב : ח). כך הדבר גם כאשר בני ישראל נכנסים לארץ לאחר
גלות מצרים, הציווי הראשון שנצטוו בו היה הנטיעה
"..וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם
כָּל עֵץ מַאֲכָל.." ( ויקרא
פרק יט : כג). המדרש מספר כי הנטיעה שהיתה בג העדן היתה גאוותו של
הקב"ה בפני האדם. דרך הנטיעה ה' מעביר מסר לאדם כיצד עליו לשמור על
היקום:
"..בשעה
שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה
מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא
תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך..."
(קהלת רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה א [י"ג] ראה)
דורות רבים של יהודים חיו על שיר האמונה בביאת המשיח, אולם לדעת
המדרש,חשיבות העיסוק בנטיעה, מעלתה גדולה יותר אפילו מהקבלת פני המשיחה
כדברי המדרש:"..אם
היתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך הרי לך המשיח. בוא ונטע את הנטיעה ואח"כ
צא והקבילו."
( מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לא ד"ה הוא היה(
בן שושן אלעזר
לקט מקורות חז"ל מהמשנה, הגמרא ומהמדרשי לכבוד ט"ו - בשבט
ארבעה ראשי שנים הם:
באחד בניסן
- ראש השנה למלכים ולרגלים
באחד באלול
- ראש השנה למעשר בהמה;
באחד בתשרי - ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה
ולירקות;
באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים
בחמישה עשר בו. ( משנה ראש השנה)
האדם, נזר הבריאה
"....רבי
חייא פתח - הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע
וקול
התור נשמע בארצנו. הנצנים נראו בארץ - כד ברא קב"ה
עלמא. יהב בארעא כל חילא
דאתחזי
לה וכלא הוה בארעא, ולא אפיקת איבין בעלמא עד דאתברי
אדם... הה"ד (בראשית ב') וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל
עשב
השדה טרם יצמח כי לא המטיר יי' אלקים על הארץ ואדם אין
לעבוד את האדמה. אטמרו כל
אינון
תולדין ולא אתגלון ושמיא אתעכבו דלא אמטירו על ארעא
בגין דאדם אין, דלא אשתכח
ולא
אתברי וכלא אתעכב בגיניה, כיון דאתאחזי אדם מיד הנצנים
נראו בארץ וכל חיילין
דאתטמרו
אתגליא ואתיהיבו בה..." (זוהר פרשת
וירא
דף
צז/א)
"..,,אמר להם הקדוש-ברוך-הוא לישראל: אף-על-פי שתמצאו אותה מלאה כל
טוב,לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות,כשם שנכנסתם
ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם.,,," (ויקרא רבה
כ"ה)
ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש.
(דברים ח, ח)
נאה דורש נאה מקיים.
מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקדוש ברוך הוא אלא במטע תחילה, שנאמר:
וייטע ד' אלוהים גן בעדן - אף אתם כשנכנסים לארץ לא תתעסקו אלא במטע
תחילה, זהו שנאמר - וכי תבואו אל הארץ ונטעתם" (ויק"ר כ"ה)
מה היה אותו האילן, שאכלו ממנו אדם וחוה? ר' מאיר אמר: חיטים היה.
כשאין באדם דעה, אומרים: לא אכל אותו האיש פת חיטים מימיו.(בראשית רבה,
טו, ח)
נאים הם מעשי האדם
"שאל טורנוסרופוס הרשע את ר´ עקיבא איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר
ודם? אמר לו ר´ עקיבא: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס הרשע: הרי
השמים והארץ יכול אתה לעשות כהם.? אמר לו ר´ עקיבא: לא תאמר לי בדבר
שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני
אדם. ,,,, הביאו לטורנוסרופוס שבולים וגלוסקאות (ועוגות). אמר לו רבי
עקיבא: אלו מעשה הקב"ה! ואלו מעשה בשר ודם! אין אלו נאים? הביאו
לטורנוסרופוס אנוצי פשתן וכלים מבית שאן (בגדים יפים), אמר לו רבי
עקיבא: אלו מעשה הקב"ה! ואלו מעשה בשר ודם! אין אלו נאים? (מ,תנחומא
תזריע ז)
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מיני מזונות.!
אמן!
שיבולת בשדה
שדה שעורים
תמה
שיבולת בשדה ,זר חג עוטרת
כורעה ברוח .שפע יבול וברכה
.מעומס
גרעינים כי רב לקראת בוא הקוצרים
ובמרחב הרים בזוהר מזהרת
,יום
כבר יפוח .חרש לעומר מחכה
.השמש
כתם וזהב ,הבו, הניפו
!עורו,
הוי עורו .נירו לכם ניר
!שורו
בני כפרים ,חג לקמה
קמה הן בשלה כבר .עת ראשית הקציר
.על
פני הכרים קצרו, שלחו מגל
קצרו, שילחו מגל
.
עת ראשית
הקציר.
ים השיבולים
ים השיבולים שמסביב
, על
גליו לשוט יצא הרוח.
אלף
חיוכים אלי שלח האביב, ,
שמש
חביבה יצאה לשוח.
על
המיתרים המפיקים צלילי זהב, ,
הם
המזמרים אל מול התכלת.
אלף
מלאכים השרים שלום לסתיו, ,
נושקים ומלטפים פצעי שלכת.
לה
לה לה...
גם
האהבות באור נפלא, ,
שוב פורחות כולן בשדות הזמר,
אלף
חיוכים שלוחים אלייך, ילדה ,
זר
שירים קטף לך משורר.
יש
אומרים: "נפלא הוא ריחן של אהבות". ,
יש
אומרים: "אורן הוא ים של זיו".
אלף
ציפורים לקולך שיר מזמרות, ,
יפית
כה ילדתי מן האביב.
לה
לה לה...
ים
השיבולים, אלף חיוכים, אלף מלאכים.
סוד היין ומגבלותיו
אמר רבי חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח')
וירח ה' את ריח הניחח וגו'. אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת
שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס
יין יצא סוד. אמר רבי חנין: לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר
לרשעים, שנאמר +משלי ל"א+ תנו שכר לאובד וגו'. אמר רבי חנין בר פפא: כל
שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים - אינו בכלל ברכה..." (תלמוד בבלי מסכת
עירובין דף סה עמוד א )
רבי יהודה ברבי שלום - בלשון עברי שמו יין ובלשון ארמי חמר, חמר
בגימטריא רמ"ח כנגד אברים שבאדם. היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל
והדעת מיטלטל. נכנס היין הדעת יצאה, וכך שנה רבי אלעזר הקפר נכנס יין
שהוא שבעים ויצא סוד שהוא שבעים לכך נצטוה כהן שלא ישתה יין בשעת עבודה
שלא תיטלטל דעתו.." (ילקוט שמעוני תורה פרשת שמיני רמז תקכח )
לפי שהיין יקח לב עד שאינו יודע להבדיל בין קודש לחול כמו שנאמר (ויקרא
י ט) יין ושכר אל תשת וגו', ולהבדיל וגו', וכמו שנאמר (משלי לא ה) פן
ישתה וישכח מחקק, היינו התורה. וקראה בשם מחקק לפי שעולה למספר חמר,
וכדרך שאמרו (עירובין סה א) נכנס יין יצא סוד, כך נכנס חמר יצא מחקק
חושבנא דדין כחושבנא דדין וכל אחד נדחה מפני חבירו. ונקרא היין חמר כי
על ידו נעשה האדם כחמור אין הבין.( כלי יקר במדבר פרק ה)
כשם שהכימה מבשלת את הפירות ונותנת בהם טעם כך הדעת נותנת ריח וטעם
בדבריו של אדם נכנס היין יצא הדעת כל מקום שיש יין אין דעת נכנס יין
יצא סוד יין חשבונו שבעים וסוד חשבונו שבעים הדעת מתחלקת בארבע חלקים
ב' בשתי הכליות וחלק אחד בפה וחלק אחד בלב ומנין ששני חלקים של חכמה
בשתי כליות שנאמר (איוב לח) מי שת בטוחות חכמה אלו הכליות שהן טוחות
בגוף וחלק אחד בלב שנאמר (תהלים נא) ובסתום חכמה תודיעני וחלק אחד בפה
(שם /תהלים/ מט) פי ידבר חכמות ניתנה הדעת הזו בארבעה כלים האלו וכנגדן
נתנו חכמים שיעור לשכרות בארבעה רביעית יין חי שהן ארבעה כוסות שתה אדם
כוס אחד שהוא רביעית יצא האדם מרביעית דעתו שתה שנים כוסות יצאו שני
חלקים מדעתו שתה ג' כוסות יצאו שלשה חלקים מדעתו ולבו מטורף מיד הוא
מתחיל לדבר שלא כהוגן שתה כוס רביעית יצא כל דעתו נשתעממו כל הכליות
ונטרף לבו והלשון נפסק מבקש לדבר ואינו יכול אלא לשונו עגום (במדבר רבה
(וילנא) פרשת נשא פרשה י )
ברכה על כוס יין - סברי מרנן!.....לחיים!
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן.!
אמן
מלאו אסמינו בר
מלאו אסמינו בר ויקבינו יין,
בתינו הומים, הומים מתינוקות
ובהמתנו פורה -
מה
עוד תבקשי מאיתנו מכורה,
ואין, ואין עדיין?
מה
עוד תבקשי מאיתנו מכורה,
ואין, ואין עדיין?
הבו לנו יין
הבו לנו יין, יין, - לא שתינו עוד עדיין, -
הבו
לנו יין ותירוש!
בחיינו לא נקוטה, אף נחיה ולא נמותה,
מה
טובים, יפים חיי אנוש!
עורה, עורה! צא בחור, במחול נלהב,
שיש
ושמח בחור!
סורה, סורה! כל מר נפש, מר לבב.
סורה, סורה, סור!
נתינה בלתי פוסקת
משל, למה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא, ומצא
אילן שפירותיו מתוקים, וצילו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו, אכל מפירותיו
ושתה ממימיו וישב בצילו, וכשביקש ללכת אמר: אילן אילן במה אברכך? אם
אומר לך שיהיו פירותיו מתוקים, הרי פירותיך מתוקים!- שיהא צילך נאה,
הרי צילך נאה!- שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך!
אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך! (מסכת תענית).
צימוקים -
למה נמשלו ישראל לגפן? אלא מה הגפן כשבעליה מבקשים שתשביח מה הם עושים?
עוקרים אותה ממקומה ושותלים אותה במקום אחר והיא משתבחת. כך, כיוון
ביקש הקדוש-ברוך-הוא להודיע ישראל בעולם מה עשה? עקרם ממצרים והביאם
למדבר והתחילו מצליחים שם. קיבלו את התורה ויצא להם שם
בעולם. (שמות רבה מד, א)
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ.!
אמן!
תפוחים ותמרים
אם תלך אל השוק
,
תראה אותה בוכה
אישה
יפה בין הפירות ,
מוציאה עוד ממחטה
הרוכלים לה צועקים ,
מה קרה לך חמודה
זה
אהובי שלא רוצה ,
הוא מצא לו נערה
קחי
לך תפוחים ותמרים ,
המתיקי את יומך
הוא
לא שווה את הכאב ,
שמתרוצץ אצלך בלב
היא
אוהבת את האיש ,
שלא אוהב אותה
שמלת
פרחים, לחיים שושנים ,
לך לא מספיקים
אתה
רוצה אישה פלקט ,
בלי נסיון חיים
אתה
רוצה ילדה נערה ,
קפואה ובלי קמטים
קחי
לך תפוחים ותמרים...
והיא
פה מחכה ,
בין דוכני שווקים
שאתה
תרצה אותה אהובה ,
רק כשנוח ומתאים
קחי
לך תפוחים ותמרים...
כי האדם עץ השדה
",,,רבי אלעזר בן עזריה היה אומר: כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא
דומה?לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באהו עוקרתו והופכתו על
פניו; אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה. לאילן שענפיו מועטין
ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות
אותו ממקומו,שנאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים...."( משנה , אבות: ג, ז)
כי האדם עץ השדה. היינו כמו שיש באילן שרשין וענפין וטרפין ופירות כמו
כן ישנו גם כן באיש הישראלי על ידי מעשיו הטובים. ומאין נמשך זה להאדם
משורש שרשי נשמות ישראל שהוא האילן הקדוש אילנא דחיי ... והוא אילן
המתברך שכל נטיעותיו יהיו כמוהו.)
אוהב ישראל שמות ראש חודש שבט וט"ו בו )
תאנה -
למה נמשלה תורה לתאנה? אלא כל הפירות יש בהם פסולת:תמרים יש בהם
גרעינים, ענבים יש בהם חרצנים, רימונים יש בהם קליפין, אבל תאנה כולה
יפה לאכול. (ילקוט
שמעוני, יהושע א)
דבש וחלב תחת לשונך
רמי בר יחזקאל נזדמן לבני ברק, ראה עיזים שאוכלות תחת תאנים, והיה דבש
נוטף מן התאנים וחלב מטפטף מן העיזים ומתערבים זה בזה אמר: זהו ''זבת
חלב ודבש''. (מסכת כתובות דף קיא).
זית
– למה נמשלו ישראל לזית?... הזית אין
עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה
עולמית, לא בעולם-הזה ולא
בעולם-הבא.
(שמות רבה לו)
תמר -
מה תמרה זו אין בה פסולת אלא: תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות
(כפות) לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן
הבית. כך הם ישראל אין בהם פסולת. אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה,
מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות,הם בעלי צדקות.(בראשית רבה מא, א)
שירת
העשבים
"... דע כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים ולפי המקום
שהוא רועה שם, כי כל עשב ועשב יש לו שירה, ומשירת העשבים נעשה ניגון של
רועה. הוא היה אומר: הלוואי והייתי זוכה לשמוע את כל השירות והתשבחות
של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לה' יתברך, בלי תהייה ובלי שום
מחשבות זרות ואינם מצפים לשום גמול. כמה יפה ונאה ששומעים את השירה
שלהם וטוב מאוד ביניהם לעבוד את האלוהים ביראה. (רבי נחמן מברסלב
ליקוטי שיחות,
ירק
- אמר
ר'
סימון: אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו, ואומר לו,
גדל! (בראשית רבה י ו ). נקח ממיני הירק והקטניות ונברך:
שירת העשבים - עפ"י ר' נחמן מברסלב
דע לך שכל רועה ורועה , יש לו ניגון מיוחד משלו.
דע לך, שכל עשב. יש לו שירה מיוחדת משלו
ומשירת העשבים, נעשה ניגון,של רועה
כמה יפה,כמה יפה , כמה יפה ונאה
כששומעים השירה, שלהם
טוב מאד, להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד, את השם
ומשירת העשבים, ומתמלא הלב ומשתוקק.
וכשהלב מן השירה מתמלא
ומשתוקק , אל ארץ ישראל
אור גדול, אז נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו, ומשירת העשבים
נעשה ניגון, של הלב
נתכבד מיני ירקות ונברך
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי האדמה.!
אמן!
מוסר השכל!
חוני המעגל היה מהלך בדרך. ראה אדם נוטע חרוב. אמר לו: החרוב לכמה שנים
טוען פירות? אמר לו: לשבעים שנה. אמר לו: כלום יודע אתה שתחיה שבעים
שנה? אמר לו: מצאתי את העולם בחרובים; כשם שנטעו אבותי לי, אף אטע אני
לבני. (תענית כג, ע' א)
לכבוד צמיחת מדינת ישראל:
צור ישראל וגואלו, ברך את עמך ישראל ואת מדינתו, שתהייה ראשית צמיחתנו
מסלול גאולתנו. השקיפה ממעון שמיך וברך את נחלתך. ברך ידי מגיניה,
בוניה והעוסקים בהפרחת שממונה, ברך העוסקים במלאכת החינוך ובמלאכת
העשיה. יהי רצון שייתקיים בנו מאמר הנביא: ".. וכיתתו חרבותם לאתים
וחנינותיהם למזמרות.." אמן.
ולס להגנת הצומח
מילים ולחן: נעמי שמר
כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע, מרבדים נפרשים בשפלת החוף
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע, והחוק שאומר - כאן אסור לקטוף
רק עלי אין החוק משגיח, רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי עלי גביע, אז היה מצבי אחר
צפרים נדירות כבר דוגרות בסלע אילנות נדירים נשמרים לחוד
איילות נבהלות מסתכלות בשלט, בו כתוב בפרוש שאסור לצוד
רק עלי עוד לא שמו שלט, מסביב אין לי כל גדר
לו הייתי - נאמר - איילת. אז היה מצבי אחר
אדוני - היזהר, אל תגע באיריס! צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום
כל גבעה נשאה בשולי העיר היא! שטח בר מוגדר ואזור רשום
אז אני לפעמים חושבת כי היה זה אולי רצוי.
לו הייתי נרקיס או רקפת, או אפילו איזה בן חצב מצוי
הסתכלו מה שקורה לי בדרך - כל אחד עובר-חוטף-קוטף
-קולע לו זר
לו הייתי חיה או פרח! אז היה מצבי אחר
|
