בס"ד

על חטא המרגלים וגזירת הנדודים במדבר.

פרשת שלח לך – סיון תשע"ב

חטא המרגלים שמופיע בפרשת שלח-לך, הוא אחד האירועים המשמעותיים ביותר בתהליך מימוש הבטחת האל לאבות – נתינת ארץ כנען לצאצאיהם. רגע לפני האירוע הזה, אומר הקב"ה למשה:"..שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.."(במדבר יג:ב-ג). שלח נציגים מכל שבט, לא סתם אנשים, אלא את המובחרים שבכל שבטי ישראל, הם יביאו את בשורת טוב הארץ לשבטיהם, הם לא יהיו חשודים בעיני שבטם בהפרזת איכותה של ארץ כנען – הארץ המובטחת. משה אכן ממלא את צו האל "..וַיִּשְׁלַח אתָם משֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.." אולם,ע"פ דבריו בספר דברים היוזמה הראשונית למהלך זה הייתה דווקא של העם."...וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ.."(דברים א:כב) ולדברי רש"י, יש הסתייגות של האל ממהלך זה, אך הוא לא מונע אותו."..שלח לך - לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח.."(רש"י במדבר יג:ב) ובהמשך דבריו, רש"י מצביע על טעות חמורה מאוד מצד משה, שלכאורה יודע מלכתחילה שהקב"ה עתיד להכשיל את המרגלים:

"..לפי שבאו ישראל ואמרו: נשלחה אנשים לפנינו...ומשה נמלך בשכינה. אמר [הקב"ה]אני אמרתי להם שהיא טובה...חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה..." (רש"י שם)

האם יש כאן פזיזות של משה? או אולי כניעה ללחץ ציבורי? אם כן, כיצד הוא אומר:"...וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט .."(דברים א:כג)[1] אמירה שמצביעה על שיתוף פעולה של משה עם רצון העם. לכן קצת תמוה שמשה ישמע הסתייגות מפי האל, ובכל זאת הדבר ייטב בעיניו! הרמב"ן שמרגיש בקושי שיש בפירושו של רש"י מציע מספר פתרונות ליישב קושי זה:

א.      משה סומך על איכות האנשים שנבחרו – טיב הארץ יגבר על כל מכשלה שהם עלולים להתמודד איתה. דבר שיש בו כדי לעודד את העם לקראת כיבוש הארץ, שהרי כיבוש הארץ מחייב גם איסוף מודיעין:

"...ויתכן כי משה בעבור שידע כי היא שמנה וטובה...בעבור כן אמר להם שיתנו לב לדעת כן, כדי שיגידו לעם וישמחו ויחליפו כח לעלות שם בשמחה, ולכך אמר להם והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ..אבל כוונתו של משה לדעת את הדרך אשר יעלה בה ואת הערים אשר יכבוש .." (רמב"ן במדבר  יג )

ב. לא בטוח שמשה התייעץ עם הקב"ה, התערבות הקב"ה הייתה רק כדי להורות למשה את אופן בחירת האנשים, כדי שתהייה הסכמה מלאה בין כל שבטי העם. כך שתוצאות השליחות יחייבו את כולם לטוב ולרע.

"...והנראה בעיני בלשון הכתוב, כי לא נמלך משה בשכינה..והיה במנהג שישלחו שנים אנשים מרגלים חרש לאמר ושישלחו מקצתם, והשם היודע עתידות צוהו שישלח איש אחד איש אחד מכל מטות ישראל ושיהיו הנשיאים שבהם... שתהיה הגזירה שוה בכל העם.." (רמב"ן שם)

תשובת המרגלים מפתיעה את משה. הם מציינים את סגולותיה של הארץ, אך כגודל התקווה כך גודל האכזבה, הם מציינים גם את חוזק העמים והערים אשר בארץ כנען, חוזק שבני אדם יתקשו לגבור עליו, ובוודאי אם הם לא מלומדי מלחמה. מסקנתם, כל יציאת מצרים הייתה לשווא! תגובת העם לא אחרה לבוא. פאניקה אוחזת בקרב העם: חלקם בוכים בחוסר אונים "..וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא.." חלקם מתלוננים על מעשה הונאה כביכול מצד משה ואהרון:"...וַיאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ: וְלָמָה ה' מֵבִיא אתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזּאת לִנְפּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיו לָבַז.." וחלקם מציעים הצעה מעשית:"..וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה ראשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.."(במדבר יד:א-ד). והיה גם ניסיון להרוג את כלב בן יפונה ויהושע בין נון, שהשמיעו דעה אופטימית יותר:"...וַיאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.."(במדבר יד:י). תוצאות שליחות זו טרגיות ביותר, על העם נגזר לנדוד ארבעים שנה במדבר! ולכאורה מה חטאם ומה פשעם? האם הפחד והחשש מפני מוראות המלחמה הם לא דבר טבעי? בייחוד לאור העובדה שהעם רק בתחילת השנה השנייה לצאתם ממצרים ועל כך אומר הרמב"ם:

"...כי כמו שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחמר ובלבנים והדומה להם, ואחר כן ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי הענק פתאום.." (מורה הנבוכים חלק ג פרק לב)

בניגוד לדעת רש"י, הטוען שמלכתחילה הקב"ה לא מצדד בשליחות, הרמב"ם רומז שנדודי העם הם חלק מתוכנית האל ללא קשר לחטא המרגלים. כל מטרת הנדודים במדבר היא לא רק עניין של עונש לעם, אלא תהליך הכרחי ליצירת דור שלא חווה את השפלות והעבדות, דור בעל מנטאליות שונה, דור שמסוגל לאחוז בנשק מבלי שיהיו לו רגשי נחיתות:

"...כי אין בטבעו שיגדל על מינים רבים מן העבודות ומעשים מורגלים, שכבר נטו אליהם הנפשות...ויניחם כלם פתאום, וכמו שהיה מחכמת השם להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה.. ונולדו גם כן אנשים שלא הרגילו בשפלות ובעבדות, וכל זה היה במצות אלהיות על יד משה רבינו.." (רמב"ם שם)

ריבוי המסעות – חיזוק האמונה כנג חוסר האמונה.

רבינו בחיי, מדגיש שהמוטיב העיקרי שיש בחטא המרגלים הוא חוסר אמונה ביכולת האל לממש את הבטחתו לאבות, לצד חוסר האמונה ביכולתם להילחם ולהצליח בכיבוש הארץ. לכן ריבוי השהייה במדבר, ויכולת אספקת מזון ומים במשך כל תקופת הנדודים – ארבעים שנה, אמורים להטמיע בעם, לאט ובהדרגה את ההכרה ביכולותיו של הקב"ה. כל הניסים שחוו עד כה נמוגו מקרבם, מכיוון שמנטאלית הם עוד לא היו מוכנים להתמודד עם השפע שהרעיף עליהם הקב"ה במדבר.

"...ועוד שלא היה בטבע האדם שיחיה שם אפילו יום אחד כל שכן עם כובד אנשים ונשים וטף שעמדו שם ארבעים שנה..וכדי לחזק אמונה זו בלבבות באה התורה והאריכה בספור המסעות שעשו.." (רבינו בחיי במדבר לג)

שבת שלום                                                                   בן שושן אלעזר