תפריט

בס

בס"ד

לדמותו של כלב בן יפונה

פרשת שלח לך – סיון תשע"ג

פרשת בשלח חושפת אותנו לאחת הדמויות המרתקות שיש בתורה – כלב בן יפונה, אחד משנים עשר השליחים (מרגלים) ששלח משה לתור את ארץ כנען, כחלק ממודיעין חיוני לצורך כיבוש ארץ כנען.  שהרי לדברי רש"י בפרשת בהעלותיך– כאשר משה מבקש מחובב ללכת איתם לארץ כנען הם היו במרחק של שלושה ימי הליכה עד לגבול ארץ כנען:

"..נסעים אנחנו אל המקום - מיד עד שלשה ימים אנו נכנסין לארץ, שבמסע זה הראשון נסעו על מנת להכנס לארץ ישראל, אלא שחטאו במתאוננים. ומפני מה שתף משה עצמו עמהם, שעדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס.." (רש"י במדבר י:כט)

השליחים הולכים לכנען אך מסתבר שגם על מראה עיניהם יכולים להיות חלוקי דעות מהותיים! עשרה מתוך שנים עשר השליחים טוענים: "... אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדלת מְאד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם.." (במדבר יג:כח) כלומר כל המסע והתלאות שעברנו מאז יציאת מצרים ועד עתה היו לשווא. אולם כנגד הלחץ החברתי העצום שנוצר בעקבות דברי העשרה, מתייצב, בשלב זה, רק כלב בן יפונה לתקן את העובדות בנקודת ראות עיניו, אע"פ שגם יהושע היה נוכח: "...וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל משֶׁה וַיּאמֶר עָלה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ.." (במדבר יג:ל) לדעת הרשב"ם, עוד כשהיו באמצע השליחות התקבלה החלטה ע"י עשרה מהשליחים להוציא דיבה על הארץ, בחשבם שגם כלב איתם באותה עצה,

 "...ויבא עד חברון - הגדה נראית פשט שעל כלב אמר הכתוב, שנאמר ולו אתן את הארץ אשר דרך בה, והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה, לפיכך ויבא עד חברון, הוא כלב, ונשתטח על קבורת אבות ונתפלל שינצל מעצת מרגלים..." (רשב"ם במדבר יג:כב)

אבל את יהושע לא שיתפו בהחלטה, מכיוון שמעבר לכך שהוא היה נציג שבט אפרים, הוא היה גם נציגו האישי של משה.

רק לאחר שגוברת התסיסה בעם בעקבות דברי עשרת השליחים, ולאחר שהעם מבקש לחזור למצרים, מצטרף יהושע לצידו של כלב בן יפונה ושניהם קורעים את בגדיהם בניסיון לשכנע את העם בטיבה של הארץ וביכולת בני ישראל לכבוש אותה: "...וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: וַיּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאד מְאד.." (במדבר יד:ו) פרשנים רבים תמהים כיצד יש בכוחו של אדם בודד להשתיק ציבור שלם? איך מצליח כלב בן יפונה להסיח את דעת העם לעברו? על כך אומרת הגמרא, שהוא ניצל את הכעס שהיה מופנה כלפי משה ואהרון בצורה מתוחכמת, עד כדי כך שבתחילה חשבו העם שיש לכלב להוסיף דברי שלילה על ארץ כנען, כדי לחזק את דברי השאר:

"...אמר רבי יוחנן משום ר"מ: כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו - אין מתקיים בסופו....ויהס כלב את העם אל משה - אמר רבה: שהסיתן בדברים.." (סוטה לה:א)

כלב בן יפונה משתמש באותה טכניקה שמשתמשים בה שאר חבריו למשלחת, כשם שהם אומרים דברי אמת על ארץ ישראל שהיא טובה, אבל לא כדי לשבחה, אלא כדי להראות את הניגוד בין ההבטחה ליכולת המימוש, כך כלב פותח בדבריו על משה, כדי שהעם יחשוב שהוא בא להוסיף על גנותו, אבל מיד עובר לדבר בשבחו! הגמרא מבארת גם מדוע יהושע לא מוזכר יחד עם כלב בפעם הראשונה כשהוא משתיק את העם, וכך היא אומרת:

"..פתח יהושע דקא משתעי, אמרי ליה: דין ראש קטיעה ימלל?.." (סוטה שם) לדעת הגמרא, יהושע היה חסר ילדים ולכן כשבא לדבר על היכולת של העם לגבור על הכנענים ושאר יושבי הארץ, העם משתיקים אותו באמרם שאין לו דאגות לגורל הילדים, לכן לשיטתם אל לו להתערב בעניין זה, ומשום כך הוא שותק, רק לאחר שכלב רואה זאת - הוא פותח את פיו:

"...אמר: אי משתעינא אמרי בי מילתא וחסמין לי, אמר להן: וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם? סברי בגנותיה קא משתעי, אישתיקו, אמר להו: הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והאכילנו את המן... עלה נעלה וירשנו אותה..." (סוטה שם)

כלב חוכך בדעתו ואומר, אם אבוא לחזק מיד את דברי יהושע העם ישתיק גם אותי, לכן מה עשה, התחיל לומר – "...וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם?.." העם חשבו שהוא רוצה לדבר דברי גנות לכן הם מטים אוזן לשמוע את אשר בפיו, ואז ללא כל מורא הוא עובר לשבח את מנהיגותו של משה, ומוכיחם כי מבחינה היסטורית משה צדק בכל מהלכיו, לכן אין סיבה שגם הפעם הוא יטעה. אלא שטענת השליחים הייתה קשה ביתר לגבי עתיד העם:

"...והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל וגו' - אמר רבי חנינא בר פפא: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, כי חזק הוא ממנו - אל תקרי ממנו אלא ממנו, כביכול,.." (סוטה שם)

כלומר, טענת השליחים הייתה שכוח העמים שיושבים בארץ כנען, גדול חלילה מכוחו של האל! טענה שגורמת לעם לבכות ולהיכנס לפאניקה, שמעידה על חוסר אמונה מוחלט בכוחו של האל, בעיקר בגלל שהם עוד לא יצאו מהמנטאליות של העבד – מנטאליות שמלווה אותם עוד מימי ישיבתם במצרים, הם עדיין בתפיסה הפגאנית שכוחו של כל אל מוגבל למקום גיאוגראפי. לכן הראב"ע אומר שגזירת הנדודים במדבר היא תהליך בלתי נמנע כדי להכשיר דור אחר בעל מנטאליות שונה מזו של אבותיהם, שהרי אם הם יכנסו מיד לארץ ללא שיקום דור חדש, הם עלולים לאבד את האחיזה בארץ כנען. שני אנשים יזכו בסופו של דבר להיכנס לארץ – יהושע בין נון וכלב בן יפונה בעיקר בגלל שרוחם הייתה של אדם חופשי, אך כל מי שיכל לאחוז בנשק ולהלחם ולא שש לעשות זאת, יסיים את חייו במדבר. על זה אומר המדרש:

"..ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו, בשעה אחת אדם מאבד עולמו, ובשעה אחת אדם קונה את עולמו, בלעם איבד את עולמו בשעה אחת בעצה שיעץ, וכלב קנה עולמו בשעה אחת, שנאמר ועבד כלב עקב היתה רוח אחרת עמו..." (מדרש חדש עה״ת)

 

שבת שלום                           בן שושן אלעזר

 

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ט

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ט

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ט

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

שולחן עבודה אורט

משחוק בהוראה

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר