תפריט

בס

בס"ד

היבטים על ענייני הכשרות

פרשת שמיני – ניסן תש"ע

 

ספר ויקרא מפגיש אותנו בפרשת "שמיני" עם נושא מאוד טעון בחברה המודרנית - בעלי החיים המותרים למאכל אדם מישראל – בלי חיים הטהורים, ובעלי החיים האסורים למאכל אדם מישראל – הטמאים. המדרש אומר כי משה הראה לכל בני ישראל את סוגי בע"ח המותרים והאסורים באכילה:

'זאת החיה אשר תֹאכלו' (ויק' יא:ב). מלמד שהיה משה אוחז החיה ומראה להם לישראל ואומר להם: זו תאכלו וזו לא תֹאכלו. 'את זה תאכלו מכל אשר במים' (שם:ט), זו תאכלו וזו לא תאכלו. 'ואת אלה תשקצו מן העוף' (שם:יג), את אלה תשקצו ואת אלה לא תשקצו. 'וזה לכם הטמא' (שם:כט), זה טמא וזה אינו טמא". (ספרא, שמיני, פרשה ב, ב)

 אחת השאלות המעניינות היא מה ראתה התורה לאסור על עם ישראל סוגים שונים של בע"ח, בו בזמן שאיסור זה לא חל על שאר אומות העולם? גישתו של המדרש מלמדת על אופיו המיוחד של עם ישראל:

"..לפיכך לא נצטווה אדם הראשון, לפי שגלוי וידוע לפניו, שאינו יכול לשמור מצות הרבה, שהרי מצווה אחת נצטווה ולא עמד בה. אבל ישראל, כמה מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא, והם משמרין. לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ואמר להם: את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, את הגמל ואת הארנבת ואת השפן והחזיר..." (מדרש ויקרא תנחומה, סימן ח)

כלומר, עם ישראל נמדד ע"פ יכולתו לעמוד בפני פיתויים וציווים במידה העולה על שאר העמים. ממשיך המדרש ואומר כי בשל כך עם ישראל ראוי לשכר הרבה יותר משאר אומות העולם. מה הביא את המדרש לדרוש טענה זו? יתכן כי  אם היינו אומרים שהסיבה להגבלות של מה מותר לאכול ומה אסור, הם בריאותיות, הרי רוב העולם אוכל גם מה שאסור לעם ישראל, ובעיות הבריאות בקרבו אינן שונות מאלה שיש גם בעם ישראל, כפי שטוען האברבנאל.

"..שעינינו הרואות האומות  האוכלים בשר החזיר השקץ והעכבר, ושאר העופות והבהמות והדגים הטמאים חיים כולם היום, חזקים כראי מוצק ואין עייף ואין כושל בהם.." (האברבנאל)

יותר מכך אם אכן יש כאן רק דאגה מבחינה בריאותית, מדוע התורה לא מציינת גם צמחים רעילים שמסוכנים לבריאות האדם? ובכלל יש לא מעט גורמים המסוכנים לבריאות האדם והתורה לא ציינה אותה כפי שאומר בעל ספר בעקידה ר' יצחק עראמה:

"..והראוי שנדע כי לא לעניין בריאות הגוף וחוליו נאסרו אלו המאכלות, כמו שכתבו קצת. חלילה, שאם כן נתמעטה מדרגת התורה האלוקית מזה, בהיותה במדרגת חיבור קטן מספרי הרפואות.."

הרמב"ם, שהיה ידוע גם כרופא, רואה בציווים אלה גם עניין של איכות הסביבה, מבחינתו הצווים האלה יש בהם היבט אקולוגי, לכן גישתו מצביעה כנראה על תחום של הרפואה המונעת. כלומר הסיבות למחלות הן לא בעצם אכילת החזיר או כל דבר אחר שנאסר מהתורה, אלא בעיקר בלל תנאי המחייה שלהם והזיהום הסביבתי שהם גורמים.

"..החזיר לח יותר ממה שראוי והפסולת שלו מרובה. התורה מואסת בו בעיקר בגלל לכלוכו הרב והיותו ניזון מלכלוכים. התורה מונעת ראיית הזוהמה אפילו במדבר במחנה, כל שכן בתוך הערים. ולו היו נוטלים חזירים כמזון, היו השווקים, ואף הבתים מלוכלכים יותר מבית הכסא כמו שאתה רואה בארצות הפרנקים (מערב אירופה) עכשיו... הדם והנבלה אף הם קשים לעיכול ומזון גרוע. וידוע שהטריפה תחילה נבלה היא.." ((הרמב"ם מו"נ ח"ג מ"ח):

אולםבהחלט לא ניתן להתעלם גם מסכנות של בריאות, בעיקר בכל הנוגע לחזירים. לא מזמן נחשפנו לשפעת חדשה הנקראית "שפעת החזירים" שפעת שפגיעתה חמורה מאוד, ועלולה להביא עד כדי מוות. ייתכן כי מחלות הקשורות בחזיר קשות לאדם, בעיקר משום שיש מספר מאפיינים בחזיר, הדומים לאדם. דבר זה מסתמך על דברי הגמרא במסכת תענית:

"..אמרו ליה לרב יהודה: איכא מותנא בחזירי. גזר תעניתא. נימא קסבר רב יהודה: מכה משולחת ממין אחד, משולחת מכל המינין! לא, שאני חזירי, דדמיין מעייהו לבני אינשי .."

תרגום: אמרו לרב יהודה: יש מגיפה שפוגעת בחזירים. גזר תענית. [ואומרים] שמא סבר רב יהודה שמגיפה שפוגעת במין אחד, תפגע בכל שאר המינים [כלומר גם בבעלי החיים הטהורים]. לא, שונה הוא החזיר, שהמעיים שלו דומים למעיים של בני האדם.

מדברי רב יהודה, החזיר מסוכן לאדם, כגורם המעביר מחלות בייתר קלות, בעיקר בגלל המאפיינים שלו . לכן כאשר נאמר לו שיש מגפה בחזירים הוא גזר תענית כדי להעביר את רוע הגזירה.

אולם לדעת מפרשים רבים, יש כאן עניין נוסף. היחודיות וההיבדלות של עם ישראל. כדי להבדיל עם יש לאתגר אותו, יש לשים גבולות ולא לעשות הכל הפקר. לכן כאשר התורה מגבילה את בע"ח המותרים באכילה היא מחנכת בכך את האדם להציב לעצמו גבולות. הגמרא במסכת עירובין אומר שבכוח פילפולו של רבי מאיר, הוא יכל להביא הוכחות כדי לטהר את מה שטמא מהתורה, ולטמא את הטהור.

"..א"ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים.." (בבלי עירובין יג:ב)

העובדה שיש חכמים שיכולים להראות שיש סימני טומאה בטהורים וסימני טהורה גם בטמאים, מעידה כי נושא זה הטריד את חכמי כל הדורות, ויש לקיים את הציווים כלשונם גם אם בעיני האדם הפשוט הציווי הוא שרירותי. הגדיל לעשות פרשן המקרא הגדול,רש"י הטוען כי לעתיד לבוא יותר בשר החזיר. רש"י כמובן מסתמך על מדרש הטוען זאת.

שבת שלום ומבורך

אלעזר בן שושן.

חזרה לדף הראשי - פרשת השבוע

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ט

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ט

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

שולחן עבודה אורט

משחוק בהוראה

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר