תפריט

בס

בס"ד

היבטים בענייני  פרה אדומה - שבת פרה

פרשת שמיני – אדר ב' התשע"א

חז"ל תיקנו שיקראו את פרשת "פרה אדומה" בשבת שלפני שבת החודש. שבת פרה היא השלישית מבין השבתות שתפקידם להכין את העם לקראת חג הפסח ובמשמעויות שהוא מסמל: שבת שקלים, שבת זכור, שבת פרה ושבת החודש. אולם כל עניין "פרה אדומה" לא ברור לחלוטין, ולכן נשאלת השאלה, מה הקשרה לחג הפסח? מה גם שהתורה כינתה את הדבר בבחינת חוקה, שאת טעמה לא ניתן להשיג אפילו בכוח החוכמה, כפי שחז"ל טוענים:

"...אמר שלמה לא הנחתי חכמה בעולם שלא עמדתי עליה, וכיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.."(מדרש זוטא - קהלת (בובר) פרשה ז:כג)

חז"ל מרבים להלל את חוכמתו של שלמה, אולם כאשר מדובר בעניינה של פרה אדומה, הם טוענים שאפילו החכם באדם לא הצליח לעמוד על סודה. וכדי להדגיש עד כמה מצוות פרה אדומה נשגבת מבינתו של האדם, די אם נתבונן בדברי המדרש  כדי שנבין עד כמה גדולה הייתה חוכמתו של שלמה, ויכולותיו הרוחניות, ובכל זאת אמר – "רחוקה היא ממני":

"...כת' ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם...ומכל חכמת מצרים (מלכים א' ה: י)...ומה היתה חכמתן של מצריים, אלא את מוצא בשעה שבקש שלמה לבנות בית המקדש שלח אצל פרעה נכה, א' לו שלח לי אומנין בשכרן שאני מבקש לבנות בית המקדש. מה עשה, כינס כל איצטרולגין שלו וצפו וראו בני אדם שהם עתידין למות באותה שנה ושילחם לו. וכיון שבאו אצל שלמה צפה ברוח הקודש שהן עתידין למות באותה השנה ונתן להם תכריכיהן ושילחן לו, ושלח כתב לו ואמר לו לא היה לך תכריכין לקבור את מיתיך הרי הם והרי תכריכיהן..." (פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ד - פרה אדומה )

אם אדם כשלמה, שמסוגל באמצעות רוח הקודש לצפות בדברים שהם ברומו של עולם, לא מצליח להבין כיצד אפר הפרה בבואו במגע עם האדם הטמא, הוא מטהרו, בעוד שהמטהר נעשה טמא! הדבר אומר דרשני. בעל "מאור ושמש" מלמד אותנו שמשום כך היא נקראת חוקה, משום שענייניה הם בדברים שברוחניות ולא בדברים שבהגיון.

"...והנראה בזה הוא, על פי פסוק (ירמיהו לג כה) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. דהנה הקב"ה ברא עולמות רוחניות, ומלת רוחניות מורה על דבר שהוא למעלה מן הַשֵּׂכֶל..." (מאור ושמש במדבר פרשת חקת )

לשיטתו, לא רק אופן עשייתה והשפעתה הוא בבחינת חוק, אלא התמיהה רבה יותר כאשר מתברר שהכהן המבצע את תהליך הטהרה לא חייב להיות בעל חכמה מרובה, יותר מכך, הוא יכול להיות אפילו בבחינת "עם הארץ", ואפילו הכי, יש בכוח מוצא פיו כדי לפסוק בענייני נגעים, טומאות וטהרות, ללא שיהיה על כך עוררין, ואפילו יש שם חכם המבין בענייני טומאה וטהרה, אין ביכולתו לשנות את הקביעה של הכהן לכאן או לכאן. אולם הכהן רשאי להתייעץ עם החכם ולפסוק כפי הבנתו.

"...כמו שאין להבין טהרת אדם טמא שצריך להיות דוקא על ידי כהן; אם הכהן אומר טהור - הוא טהור, ואם אומר טמא - הוא טמא, אף שהכהן הוא עם הארץ ואין יודע דיני נגעי בני אדם וטומאתן, והוא צריך לשאול לתלמיד חכם מה יאמר טמא או טהור, והתלמיד חכם מבין הדבר על בוריו - אף על פי כן אינו מועיל אמירת התלמיד חכם, רק דווקא הכהן צריך לומר 'טהור אתה' או להיפך; ודבר זה אין הַשֵּׂכֶל יכול להלמו אלא חקה הוא מאתו יתברך, שאמירת 'טהור' או להיפך - צריך דוקא להיות על ידי הכהן.." (מאור ושמש שם)

 

קרבן ולא במשכן?

ספר החינוך מצביע על מצביע על מספר תמיהות הקשורות בעשיית הפרה אדומה.

א.      עשייתה מחוץ למחנה - אם כל קרבן צריך להיות במשכן, הרי פרה אדומה חורגת מכלל זה. היא צריכה להישחט ולהישרף מחוץ למחנה. דבר הנותן פתח לטענה אצל אומות העולם לטעון  שיש בתהליך זה דמיון לע"ז.

"..גם כן התימה הגדול בה בהיותה נעשית מחוץ למחנה שלא כדרך שאר הקרבנות, ועל דבר זה מונין האומות את ישראל עליה כי יחשבו שהיא נזבחת לשעירים על פני השדה כמנהגם הם..." .( ספר החינוך מצוה שצז )

לענ"ד העובדה שמלכתחילה ידוע שהפרה מטמאה את הטהור, גזרה התורה שהיא תעשה מחוץ למחנה כדי להרחיק את הטומאה מחוץ למחנה.

ב.      הפכים  - לעניין התמיהה כיצד זה "פרה אדומה" מטמאת את הטהור ומטהרת את הטמא, טוען בעל ספר החינוך, כי אין בכך כל חידוש, שהרי כוחות טבע רבים עושים פעולות מנוגדות בשני בני אדם שונים, כגון:

"... ואמנם כמה תרופות בעשבי האדמה ובאילנות, מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר, מלאים סגולות בהפכים, יקררו החמים ויחממו הקרים ואילו ידענו מהות הנפש ושרשה ומחלתה ובריאותה נבין באולי כי סגולת הפרה גם כן להחליא הנפש ולטמאה בעסק השריפה ואחרי היותה אפר תרפא מחלת הטומאה..." .( ספר החינוך שם)

לשיטתו, הטומאה היא סוג של מחלה המזיקה לנפשו של האדם, וכשם שתרופה מועילה לחולה אך מזיקה לבריא, כך גם אפר "פרה אדומה" מועילה לטמא ו"מזיקה" לטהור. אמנם המטהר צריך שהוא עצמו יהיה טהור לפני הפעולה. אך כאן, כתוצאה מכך שהכהן העושה את הפרה נטמא, קיים חשש שמא הוא יאמר, אם כך אעשה אותה מלכתחילה שלא בטהרה, אומרים לו חז"ל שאם הוא טמא, חלה עליו החובה להיטהר ע"י טבילה במקווה, ובו ביום יוכל להשתתף בעשיית ה"פרה אדומה". דבר זה היה לויכוח בין הפרושים – שצידדו במתן היתר לטבול יום[1] בעשיית הפרה האדומה, לעומת הצדוקים שאסרו את עשייתה בטבול יום. כפי שמציין המאירי:

"..שהצדוקים היו אומרים שאין פרה אדמה נעשית אלא בטהור לגמרי והוא שטבל והעריב שמשו והפרושים היו מכשירים אף בטבולי יום וכדי להוציא מלבן של צדוקים היו מטמאים הכהן השורף את הפרה כדי להתעסק בה אחר טבילה מיד ומתוך קולא זו חששו חכמים שמא יבואו לזלזל בה ועשו בה מעלות יתרות והרחקות גדולות בכל מעשיה מטומאת המת והוא שהיו מפרישים את הכהן העוסק בה שבעה ימים קודם היום בלשכה שבעזרה ומטהרים אותו בהזאה מספק טומאת מת וכל הכלים שהיו ממלאין בהם היו של אבנים שאינן מקבלין טומאה.." (בית הבחירה למאירי מסכת סוכה דף כא עמוד א )

לשיטת ההמאירי, היו תקופות – בבית שני, כאשר רבו המחלוקות שבין הצדוקים לפרושים, שבהן הפרושים היו מלכתחילה מטמאים את הכהו המאיר, ואח"כ מטהרים אותו כדי שייגש לעשות את ה"פרה אדומה". במעשה זה הם רצו לתת תוקף לדעה שגם טבול יום יכול להשתתף בתהליך שריפת הפרה,  אולם תהליך זה היה עלול להביא את הכהן לידי קלות דעת וזלזול בתהליך שרית הפרה. לכן היו מבודדים אותו כשבוע לפני שריפת הפרה, כדי לציין את החשיבות של מצווה זו. חשיבותה כל כך רבה הייתה, כד שחז"ל טוענים שחלק מהמצות שניתנו לעם ישראל במרה, טרם קבלת התורה, כללו גם את מצוות פרה אדומה. כל כך שואל ה"שו"ת נשמת חיים":

"... והנה שבת ודינים מובן שחש מרע"ה להזהירם ע"ז במרה כי הם ענינים הנצרכים להם תיכף לשומרם, אבל פרה אדומה שלא הי' אפשר לעשותה עד הקמת המשכן בניסן שבשנה השנית כנודע, לאיזה תכלית נדרש משה רבינו להזהיר עלי' במרה שנה שלמה מקודם..."( שו"ת נשמת חיים סימן קצה )

נראה בעיני כי למצוות פרה אדומה אנו צריכים להיות מוכנים כל רגע, הטומאה היא אבי אבות הזוהמה הנפשית שיש באדם, כל טומא, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בטומאת מת, לכן כאשר משה  מצווה את בני ישראל על פרה אדומה, כשעוד אי אפשר היה לעשותה, הוא מעביר בכך מסר בדבר חשיבות הטהרה בחיי האדם. לכן ממשיך ה "שו"ת נשמת חיים"  ומצביע על הקשר בין המים במרה לציווי על פרה אדומה:

".. ומה זה ענין אזהרה זו למה שנמתקו המים ...ואחרי שנמתקו המים והיו כשרים למי חטאת מיהר משה להגיד להם מצות פרה אדומה כדי ליקח שם מים למי חטאת לפרה שיעשו במדבר לעת מצוא, כי אחרי שיתרחקו ממצרים יהא החשש שמא ירבו נוטפין על הזוחלין, ולא יהא להם מים למי חטאת, ותו לא מידי. .( שו"ת נשמת חיים סימן קצה )

המים המרה היו מים שיכלו לטהר את מי שעומד לשרוף את הפרה אדומה, לכן היה צורך כבר עתה להיות מוכנים למצווה עתידית בעלת חשיבות ראשונה במעלה, בתהליך טהרת האדם מטומאת המת, וטיהרת הכהן בעקבות שריפת הפרה. כלן אע"פ שעוד אין משכן ואין פרה אדומה, משה מצווה על מצווה חשובה זו כבסיס לקיומו של עם קדוש וטהור. בעל "פנים יפות על התורה מצביע על קשר בין חטא העגל לעניין "פרה אדומה" באמרו:

".. אל מחוץ למחנה מפני כמו שיש מחנה בקדושה שנאמר [דברים כג, טו] והיה מחניך קדוש, כמו כן יש מחנה בחיצוניות כמ"ש [תהלים כז, ג] אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, ואותיות מחנה מספרו ק"ג כמספר עגל, וכיון שהפרה מטהר עון העגל, לכך כתיב והוציא אותה אל מחוץ למחנה כדי לטהר עון העגל.." (פנים יפות במדבר פרק יט פסוק ג )

כלומר, שריפת הפרה מחוץ למחנה מסמל גם את הוצאת הע"ז מקרב ישראל, כדי להגיע למצב של "והיה מחניך קדוש".

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר.

 

 

 


 

[1]  טבול יום – אדם שטבל כדי להיטהר, ומזמן טבילתו טרם שקעה השמש.

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ח

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ח

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר