בס"ד

ותקרא שמו משה – שכרם של גומלי חסדים

שמות – טבת תש"ע

ספר שמות מתחיל את קורותיהם של עם ישראל במצרים. פותח בציון שמותם של כל בני יעקב היורדים למצרים."וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה: יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן: דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר" (שמות  א: א-ד).  בדרך כלל ציון שמו של האדם מעיד על אופיו ומהותו של האדם. כך היה מתחלית בריאת העולם ולאורך כל ספר בראשית. פעמים רבות במקרא, שמו של האדם מציין גם את ייעודו ע"י יצירת קשר בין נתינת השם לאדם הנושא אותו, אם זה מהיבט לשוני כגון: אברהם – שמשמעו אב  המון גויים. יעקב – וידו אוחזת בעקב עשיו, ויותר מאוחר שונה שמו של יעקב לישראל – "כי שריתה עם אלהים..". או מהיבט של צליל המזכיר את השם הניתן כגון: יוסף – כי אסף ה' את חרפתי. יששכר – כי שכור שכרתיך בדודאי בני וכו'. ברוב המקרים נתינת השם סמוכה ללידה, ובדרך כלל מצוינים גם שמות ההורים של הילד. והנה דווקא ספר שמות חורג מדרך זו ומציין את סיפור תהליך לידתו של משה באופן הבא:

"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים:וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר: וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ: וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ: וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה: וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד: וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד:" (שמות  ב: א-ח)  

נתבונן בפסוקים אלה ונגלה כי, במקרה זה ישנם לפחות שבע דמויות הקשורות לסיפור לידתו של משה, ואף אחת מהן לא מוזכרת בשמה, לפחות לא בשלב זה של התיאור המקראי. רק מאוחר יותר אנו יכולים לקשר בין הדמויות האנונימיות לשמות המופיעים במקרא:

איש מבית לוי – עמרם.

 בת לוי – יוכבד.

 בן /הילד – משה.

 אחותו/העלמה – מרים. בפירוש האברבנאל לספר שמות, הוא טוען כי מרים נקראת כאן עלמה, משום שהיא העלימה מעיני בת פרעה את העובדה שהיא קראה לאימו של משה,כלומר לאימה היא, כדי להניק אותו.

 בת פרעה – נשארת בשם זה, אך מדרשים מציינים כי שמה בתיה.

 נערותיה – קבוצת נערות המלוות את בת פרעה ומארחות לה לחברה.

 אמתה – לפי אחת הדעות – שפחתה, ולפי דעה אחרת – ידה.

מה רוצה המקרא ללמד אותנו בהעלמת שמות המעורבים בתהליך לידת משה? יתכן כי העובדה שמשה עתיד להגיע לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר שאליה הגיע האדם, בקרבתו אל האלהים, היא המפתח להבנת המסר שרוצה התורה להעביר.

משה הוא בסך הכל ילוד אישה, אדם ככל האדם, לכן אפשר להסיק מהכתוב כי כל מי שנולד עם יעוד וכישרון יוצא דופן, השם שילווה אותו בסופו של דבר, הוא השם שבו יזכרו אותו כתוצאה ממעשיו. מכאן אמרו חז"ל ששמו של האדם גדול וחשוב יותר מכל תואר כבוד שבו מכנים אותו. ר' אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח" מציין שרוב אלה שכונו חכמים הם אלה שעיקר חוכמתם בתורה, והם אכן ראויים להיקרא בתואר: רב, רבי או רבן, לעומת אחרים שעיקר חוכמתם הייתה חוכמה כללית בנוסף לחוכמת התורה.

"..ולזה תמצא בתלמוד שאותם שהיו חכמים בחכמה זולת חכמת התורה לא היו נקראים לא רב ולא רבי אלא בשמם לחוד. ואין זה שתאמר גדול מרבן שמו. כמו טודוס הרופא דפרק עד כמה (בכורות כח, ב), וכמו בנימין אסיא דפרק רבי אליעזר דמילה (שבת קלג, ב), וכמו בר נתן אסיא דפרק מקום שנהגו (פסחים נב, א) וכיוצא בהם. אבל אותם שעיקר חכמתם בתורה ויתר החכמות להם פרפרת נקראים בשם רבי, כענין (ר"ה כד, א) ר"ג בחכמת הכוכבים, וכן רבי אליעזר הגדול בפרקיו, וכענין הרפואות לרבי פנחס בן יאיר ולרבי חנינה .."(ספר כפתור ופרח פרק מד )

דבריו של ר' אשתורי מעצימים את השאלה מדוע משה לא זוכה לתואר כבוד בתורה. אולם הוא ממשיך ואומר כי חוכמתו היא במעלה נשגבת ביותר שלא ניתן להשוותה לשום אישיות רמת מעלה אחרת..

.."ולזה נראה שאמרו על משה רבינו ע"ה אב בתורה אב בחכמה אב בנביאים (מסכת מגלה יג, א).., אבל שבח משה רבינו (במדבר יב, יג) מכל האדם אשר על פני האדמה, כלומר שאין אפשרות באדמה שימצא כמוהו וזה אינו תלוי לא בדור ולא בחלק מחלקי העולם..."

המשנה בפרקי אבות מציינת את השתלשלות העברת המסורת מדור לדור, ופותח באימרה: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.." (משנה מסכת אבות פרק א משנה א ) ואומר על כך הרשב"ץ (ר' שמעון בן צמח דוראן)בעל המגן אברהם – מדוע לכל שרשרת האישים שבאה אחרי משה ויהושע יש תארים, כגון: נביאים חכמים וכד' ואילו לשני מנהיגים בסדר גודל של משה ויהושע אין שום תואר נלווה. תשובתו היא חד משמעית "שמו של האדם ומעשיו, עולים על כל תואר"

"משה קבל תורה....לא לגרעון מדריגתם ממדריגת הנביאים ולזה הוא מזכירם בשמם לא בתואר אחר כמו רבן, ורבי, ורב, לפי שהם למעלה מכל תאר מאלו התארים, כמו הנביאים שאנו מזכירים אותם בשמם לבדם כמו שאמרו בתוספתא של מסכת עדיות [פ"ג הל"ד] וכבר אמרו, גדול מרב, רבי. גדול מרבן שמו..."(מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק א משנה א )

נמצאנו למדים כי חשיבות רבה יש לשם הניתן לאדם. כאן עלינו לשאול, אם כן מה שמו האמיתי של משה, ומי הוא זה אשר נתן לו את שמו? על כך רבו הפירושים והדעות. המדרש מציין כי למשה היו עשרה שמות:

"..י' שמות נקראו לו למשה, ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, רבי יהודה ברבי אלעאי אמר אף טוביה שמו הה"ד (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא כי טוביה הוא, רבי ישמעאל בר אמי אמר אף שמעיה שמו, .. בן נתנאל וגו' בן שנתנה לו תורה מיד ליד, הסופר שהיה סופרן של ישראל, הלוי שהיה משבטו של לוי...בן אביתר שויתר הקב"ה על ידיו מעשה העגל.. אמר לו הקב"ה למשה חייך מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה .. משה.."( ויקרא רבה (וילנא) פרשה א ד"ה ג ר' סימון )

התירוץ שנותנת בת פרעה לשם משה, הוא "כי מן המים משיתיהו" אולם תירוץ זה יש בו קושי שהרי ע"פ זה שמו היה צריך להיות "משוי" ולא משה! הראב"ע טוען שהשם משה הוא תרגום השם המצרי שניתן למשה ע"י בת פרעה, שם שיש לו גם משמעות לייעודו של משה בפירושו העברי.

"..שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש. ושמו בלשון מצרים היה מוניוס. וכך כתוב בס' עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים. גם ככה בספרי חכמי יון. אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה. ואל תתמה בעבור שאיננו משוי. כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים.."(אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרק ב פסוק י )

ומוסיף על כך ר' יעקב בן הראש, בפירוש הטור לתורה, כי בת פרעה לא ידעה להבדיל בין פועל לפעול ושמו נזדמן לה מהשמים. אולם ר' יצחק אברבנאל חולק על תפיסתם של ראב"ע ושל ר' יעקב. הוא טוען כי יש עוד שמות מצריים שניתנו לדמויות מרכזיות בתורה ולא תורגם שמם, כגון: השם צפנת-פענח שנותן פרעה ליוסף. לכן הוא טוען כי אימו של משה היא זו אשר נותנת לו את שמו.

      (פירוש האברבנאל לספר שמות)

דבר זה מעמיד את גירסת האברבנאל בבעיה, שהרי לא אימו היא זו אשר הוציאה אותו מהמים. אם כי ניתן לומר כי  פעולת ההנחה על שפת הסוף ולא בתוך המים, כמוה כמו הוצאה מן המים. שהרי בני ישראל נצטוו להשליך כל בן הילוד למים, והיא לא עשתה כן.

 הקושי בכל אחד מהפירושים והתירוצים של חז"ל, נותן טעם להתבוננות בדברי המדרש בשמות רבה, דברים הפותחים צוהר למשמעות יחוס שמו של משה לבת פרעה. לטענת המדרש בוודאי היה שם שניתן למשה ע"י אביו ואימו. אולם העובדה שאפילו הקב"ה משתמש בשם שניתן ע"י בת פרעה, יש בו כדי ללמדנו את מעלתם של גומלי חסדים.

".. ותקרא שמו משה, מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה ואף הקב"ה לא קראהו בשם אחר..." (שמות רבה (וילנא) פרשה א ד"ה כו ויגדל הילד)

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר.

חזרה לדף הראשי - פרשת השבוע